כסף נבחר חלק ב רצח

העם אינן בעלי אומנות אלא בטלין כל ימיהן כגון הטיילין ויושבי קרנות שכל ימיהם הם שובתי' ממלאכה ואם יהי' מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים נמצא שלא שבת שביתה הניכרת לפיכך שביתה הניכרת מדברים אלו היא השביתה בכל אדם. כ' הראב"ד עוד אמרו אטו טלטול לאו צורך הוצאה ועוד בימי נחמי' נשנית משנה זו וכו' נמצא מפני חיוב הוצא' אסור בטלטול מה שאסרו שהוא גדר להוצאה עכ"ל. ובפרק כ"ה משבת כתב כל כלי שמלאכתו להיתר מותר לטלטלו בין בשביל עצמו של כלי בין לצורך גופו ומקומו וכלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטל לצורך גופו ומקומו אבל בשביל עצמו של כלי (דהיינו כדי שלא תתפח מן החמה או שלא תשבר) אסור. וכל שאינו כלי כגון אבנים ומעות וקנים וקורות אסור לטלטלן וכו' וכן העפר והחול והמת אין מזיזין אותן ממקומן. כל כלי שמקפיד עליו שמא יפחתו דמיו כגון כלים המוקצין לסחורה וכלים היקרים ביותר שמקפיד עליהן שמא יפסדו אסור לטלטלן בשבת וזה נקרא מוקצה מחמת חסרון כיס וכו'. כל כלי שהוקצה מחמת איסור אסור לטלטלו כגון נר שהדליק בו בשבת וכו' ושלחן שהי' עליו מעות וכו' אף על פי שכבה הנר או נפל המעות אסור לטלטל שכל כלי שהי' אסור לטלטל ביה"ש נאסר לטלטלו כל השבת אף על פי שהלך הדבר שגרם לו האיסור אבל כלי המוקצה מחמת מיאוס מותר לטלטל. כ' כ"מ דכלים המוקצים מחמת איסור משמע מדבריו אפי' לצורך גופן ומקומן אסור ולאפוקי ממ"ש המרדכי בפרק כירה. והטעם דכלי שמלאכתו לאיסור לא אתקצי לביה"ש שהרי מותר לטלטל לצורך גופו וכו' אבל נר שהדליקו בו שביה"ש הי' אסור לטלטל דבעודו דולק אפי' לצורך גופו וכו' אתקצי לכולי יומא עכ"ל. ובפרק כ"ד כ' פירות שאסור לאכול כגון שאינן מעושרין אפי' חייבין במעשר מדבריהם אסור לטלטלן. אבל דמאי הואיל וראוי לעניים וכו' מותר לטלטל. עוד כ' חבית של טבל שנשברה מביא כלי ומניח תחתי' הואיל ואם עבר ותקנו מתוקן הרי הוא כמתוקן וכו'. ובפרק כ"ו כתב שמן שיוצא מתחת הקורה של בית הבד בשבת וכן תמרים ושקדים המוכנים לסחורה מותר לאוכלם בשבת ואפי' אוצר של תבואה מתחיל להסתפק ממנה בשבת שאין שום אוכל מוקצה בשבת וכו' חוץ מגרוגרת וצמוקין שמוקצ' בזמן שמייבשין אותן הואיל ומסריחות בנתים ואינם ראוין לאכילה אסורין בשבת משום מוקצה וכו' מותר השמן שבנר וכו' אסו' להסתפק ממנה באותו שבת מפני שהוא מוקצה מחמת איסור. ובפ"א כתב המבשל לחולה בשבת אסור לבריא אבל השוחט לחולה מותר לבריא לאכול ממנו בשר חי. כ' ה"ה ובהשגות א"א והוא שיהי' לו חולה מבע"י. פי' דאי לאו הכי אסור משום מוקצה וכו' ומ"מ עיקר הדבר לדידן דקי"ל כר"ש אין מוקצה בשבת אלא מוקצה מחמת איסור שדחאה בידים כגון נר שהדליקו אבל כאן אע"פ שהבהמה מוקצה מחמת איסור שחיט' לא דחאה הוא בידים וזה דעת ר' יונה וכן נרא' מן הלכות ודעת קצת מפרשים כר"א עכ"ל. ובפ"א מהל' י"ט הלכה י"ז כ' ויש בי"ט מה שאין בשבת כגון איסור מוקצה שהמוקצ' אסור בי"ט ומותר בשבת מפני שי"ט קל משבת אסרו בו המוקצה וכו' כיצד תרנגולת העומדת לגדל ביצים ושור העומד לחרישה ויוני שובך ופירות העומדין לסחורה כל אלו וכיוצא מוקצה הן ואסור לאכול מהן בי"ט עד שיכין אותה מבערב ויחשוב עליהן לאכול אבל בשבת הכל מוכן אצל שבת ואינו צריך הכנה וכשם שהמוקצה אסור כך הנולד אסור [ק"ק איך קאמר כך הנולד דנולד כ"ש הוא ממוקצה. עכ"ל לח"מ. ולי אפשר לומר לפי האי טעמא דאסרו מוקצה בי"ט משום שמא יבא לזלזל והוצרכו להכין כל דבר קודם י"ט הוי אמינא דוקא במוקצה כיון דיכול להכינו מבע"י על כן אמרו חז"ל שצריך שיכין אותו כדי שידע להזהר בי"ט. אמנם נולד דלא הי' בעולם אי אפשר לו שיכין אותו הייתי אומר כיון דדבר זה אין לו תקנה מותר כמו בשבת קמ"ל דאע"פ שאין לנולד תקנה אפ"ה אסרו]. חול מכין לשבת וחול מכין לי"ט ואין י"ט מכין לשבת וכו' לפיכך ביצה שנולד בי"ט אחר שבת אסורה אע"פ שתרנגולת עומדת לאכיל' הואיל ומאמש נגמרה הביצה נמצא שבת מכין וכו' ואסורה בכל י"ט ובכל שבת גזרה משום י"ט אחר שבת. וכשם שאסור לאכלה כך אסור לטלטלה. ובפ"ב מי"ט כתב אפרוח שנולד בי"ט אסור מפני שהוא מוקצה ועגל שנולד בי"ט אם היתה אמו עומד לאכילה מותר מפני שהוא מוכן ע"ג אמו ואלו שחט אמו וכו'. כתב ה"ה לא למעט אם היתה טרפה לפי שהטרפה עומד לכלבים אלא בא למעט אם היתה עומדת לחרישה או לחלבה וכו' ודין העגל שנולד בשבת יש מי שאסרו בי"ט הסמוכה לו ויש מתירין ואפי' ביומו מותר לחולה וכן עיקר ולזה הסכים הרשב"א ז"ל עכ"ל. (וז"ל רשב"א בספר עבודת הקודש נולד בשבת הסמוכה לי"ט אסור לפי שהשבת לא הכין לעצמו שא"א לו לשחטו וכל שאסור ביומו אסור למחרתו שנראה כמכין לחברו ויש מי שהורה גם בזה להקל שהשבת הכין לעצמו אלא שאיסור אחר גרם לו שא"א לשוחטו ואם יש לו חולה בתוך ביתו מותר ומותר אף לבריא באומצא ונראין דבריהם עכ"ל:

וזה ג"כ כוונת ה"ה כיון דאפי' ביומו דהיינו בשבת מותר לחולה א"כ הכין גם לעצמו אף על פי שלא שחט אותה מ"מ הכין לו אם היו שוחטין אותו וכ"כ הר"ן פ"ק דביצה. ובזה נסתלקה תמיהת משנה למלך על ה"ה ע"ש). עוד כתב הרמב"ם שם זימן שחורים ומצא לבנים וכו' שאני אומר שמא אותן שזימן פרחו להם ואלו אחרים הם וכל ספק מוכן אסור. כתב ה"ה ודע שכל דין מוקצה ונולד בכלל זה והטעם מפני שהוא דשיל"מ או שרצו חכמים להחמיר בספק זה והרשב"א ז"ל חלק ואמר שכיון שהמוקצה ונולד מדבריהם הולכין בספקו להקל ולא אמרי' אסו' אלא בדבר שקרוב ליגע בשל תורה כגון ספק ניצוד בי"ט אבל שאר ספקות מותרין וכו' ואני תמה שא"כ ספק ביצה שנולדה בי"ט למה היא אסורה ובודאי שאסורה כמ"ש פ"א וכן פסק הוא עצמו ועוד דברייתא סתמא מתני ספק מוכן ר"ג מתיר ור"י אוסר וסוגיא דפ"ק מוכח דספק נולד להחמיר ודבריו צ"ע עכ"ל. הלכה ז' כתב כל שהוא מחוסר צדה וכו' ה"ז מוקצה ואין צדין אותן בי"ט ואם צד לא יאכלו. ובא"ח סי' ש"ח וש"י איתנהו דיני מוקצה ע"ש. כ' ב"י א"ח בסי' ש"ח כלל הדברים המוקצין שאסורין לטלטל מתחלק לששה חלקים. הא' כלי שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס. הב' כלי שמלאכתו לאיסור. הג' דבר שאינו כלי ולא מאכל אדם ולא מאכל בהמה כגון אבנים ומעות וכו' ובעלי חיים וגרוגרת וכל כיוצא בדברים אלו דלא חזו וזהו מוקצה מחמת גופו. הד' כלי שמלאכתו להיתר ומונח עליו דבר מוקצה מחמת גופו אפי' הוסר אח"כ כיון שהיה עליהן בין השמשות מגו דאתקצי. הה' דבר שהי' ביה"ש מחובר או מחוסר צדה. הו' מוקצה מחמת מצוה כגון עצי סוכה ונויה וכו'. ובסי' ש"י כתב ור"ש מודה בצרורות ואבנים ומעות וכל דבר שאינו כלי ולא אוכל שאסור לטלטלו כיון דלא חזי למידי וכ"כ רש"י שבת (דף מ"ד ומ"ה) וכ"כ המרדכי בריש ביצה כי אמרי' דר"ש ל"ל מוקצה היינו לומר דמידי דמתסר ביה"ש ואח"כ נסתלק דבר האוסרו והוא דבר שעשוי שיסתלק איסורו בשבת דר"ש שרי לי' דהא לא אסח דעתיה מיניה כיון שעשוי להסתלק והוא שיהי' כלי או אוכל או מידי דחזי לאשתמושי בי' ולדידן כל כה"ג אסור דמגו דאתקצי אבל כל שאר מוקצה מחמת איסור בין אם הוא משום דלא חזי לתשמיש היתר מצד עצמו או מצד דבר שעליו בין אם הוא מפני שאין לו תורת כלי ואינו אוכל מודה ר"ש דהוי מוקצה עכ"ל. עוד כתב שם ב"י בשם כל בו אין דין הכנה לא"י שאם היה לו תמרי דעסקי או גרוגרת וצמוקין ועז לחלבה הכל מותר ואין צריך הכנה עכ"ל. ובסי' ש"ח כתב בשם כלבו יש מפרשים