כסף נבחר חלק ב רצז

תלוי בתורת מוקצה לא היתה שבת מכינה לעצמה שאין שבת וי"ט מכינין לעצמן שום דבר מוקצה עכ"ל. [כו.] ביצה דף ד' אתמר שבת וי"ט רב אמר נולדה בזה אסורה בזה ור' יוחנן אמר מותרת בזה. ומסיק בהכנה דרבה קמפלגי רב אית לי' הכנה דרבה (דאמר הכנה בידי שמים מתסר' מי"ט לשבת דסעודת שבת בעיא הזמנה מיום החול מגזרת הכתוב) ור"י ל"ל הכנה דרבה. כתבו תוס' אע"ג דביצה שנולדה בשבת נגמרת בחול מ"מ כשנולדה בשבת ה"ז הכנה דגם בשעת לידה שייך הכנה. ועי"ל דכיון דאם נולדה בי"ט ה"ז אסורה אם נאמר כשנולדה בשבת היא מותרת בשביל אותה לידה דשבת א"כ הוי שבת מכין לי"ט עכ"ל. כתנאי נולדה בשבת תאכל בי"ט בי"ט תאכל בשבת רי"א משום רבי אליעזר עדיין היא מחלוקת שבש"א תאכל ובה"א לא תאכל אושפזיכני' דרב אדא בר אהבה הוי להו ביצים מי"ט לשבת אתא לקמי' א"ל מאי לאטווינהו האידנא ונכלינהו למחר (מי אסירי בטלטול בו ביום או לא) א"ל מאי דעתך רב ור"י הלכה כר"י אפי' ר"י לא קא שרי אלא לגומע' למחר אבל ביומי' לא (אפי' בטלטול) [וצ"ע על תוס' שבת דף מ"ה ע"ב ד"ה דאית] ומסיק רבא הלכת' כוותי' דרב בהני תלת בין לקולא ובין לחומרא. ועיין פסחים דף מ"ז ע"ב אמר רבא אפיק הבער' ועייל עצי מוקצה (הא דתני' המבשל גיד בחלב בי"ט לוקה חמש וכו' לוקה משום הבער') דהשתא ליכ' למימר הואיל דמדאו' אסור להשתמש באש מוקצה בי"ט. ואמר לי' אביי ומוקצה דאוריית' (בתמי') א"ל אין דכתיב והכינו את אשר יביאו וכו' במזומן שמזמן כל צרכו היום ויאמר דבר זה לצורך היום דמשום טורח מלאכת שבת לא צריך דכתיב את אשר תאפו וכו' וכיון דלאו מזומן הוא והכתוב קראו הכנה הוי לה מלאכה) וקרי' מלא תעשה כל מלאכה. ע"ש דמקש' אביי לרבה על זה:

[כז.] עירובין דף ל"ח מתני' ר' אליעזר אומר יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה ובין מלאחריה מערב אדם ב' עירובין ואומר בראשון למזרח ובשני למערב וכו' (דקסבר ר"א שבת וי"ט ב' קדושות) ואמרי' בגמר' דרבנן דפליגי עליה ספוקי מספקא להו אי קדושה אחת וכו'. אמרו לו לר"א אי אתה מודה שאין מערבין בתחלה מי"ט לשבת אמר להם אבל הא לאיי קדושה אחת היא. ור"א התם משום הכנה. כתבו תוס' איסור הכנה דאוריית' כדיליף לקמן. דתני' והכינו את אשר יביאו וכו'. רב חסדא רמי דרב אדרב מי אמר רב הלכה כארבעה זקנים ואליב' דר"א דאמר ב' קדושות והאמר רב שבת וי"ט נולדה בזה אסורה בזה. אמר רבה התם משום הכנה דתני' והיה ביום הששי וכו'. ובביצה דף י"ז אית' אמר ר' חייא בר אשי אמר רב מניח אדם עירובי תחומין מי"ט לחברו. אמר רבא מניח אדם עירובי תבשילין מי"ט לחברו. מ"ד תחומין כ"ש ע"ת ומ"ד ע"ת אבל תחומין לא מ"ט דלמקני שבית' בשבת' לא. כתבו תוס' וא"ת למה לי האי טעמ' האיכ' טעמ' דהכנה וכו'. ומסקי תוס' דטעמא משום הכנה וה"ק אסור למקני וכו' משום הכנה. ור' יוחנן דל"ל הכנה י"ל בהכנה שנעשה בידים כגון עירוב תחומין אפי' ר' יוחנן מודה ומה שמתיר ר"י היינו גבי ביצה דהוי הכנה בידי שמים שנעשה מאיליה עכ"ל. כ' הרא"ש בפ"ק דביצה וז"ל. הרי"ף הביא שנוי' דרבה משום הכנה משום דנרא' לו גזרה רחוקה לדמות ביצה למשקין שזבו או לפירות הנושרין אע"ג דר' יוחנן ל"ל הכנה דרבה קי"ל כרב דאמר רבה הלכתא כוותי' דרב וכו' וביצה דמתילדא בשבת או בי"ט לא מבעי' למיכלה הוא דאסור אפי' לטלטלה נמי אסור דתני' אחת ביצה שנולדה בשבת ואחת שנולדה בי"ט אין מטלטלין אותה וכו' וא"ת הא דאמרי' בירושלמי שיורי פתילה שכבו בשבת מהו להדליק בי"ט רב ור' חנינא אוסרין ור' יוחנן מתיר ומאי טעמ' אין אנו נוהגין איסור מאחר דפסקינן כרב ונ"ל משום דבירושלמי לא אסר לי' מטעם הכנה דלא שייך הכנה בכה"ג אלא משום קדושה אחת וכו' והר' ברוך בעל התרומות כתב דרב חסדא לטעמי' דל"ל הכנה בעירובין דף ל"ח הלכך מפרש טעמ' דרב משום קדושה אחת אבל לדידן דאית לן הכנה אין מחלפין שיטתי' דרב וטעמ' משום הכנה דיותר טוב להדליק כשהודלקו כבר וכבה הלכך בשבת וי"ט וב' ימים של ר"ה אסור להדליק שיורי פתילה וכו' אם לא שנדלקו ונכבו בחול דהשתא הוכנו מעי"ט עכ"ל. ועצים שנשרו מן הדקל בי"ט אסור להסיקן בפני עצמן משום נולד ואסרו להו רבנן גזרה שמא יעלה ויתלוש (וכ"כ הרי"ף שני טעמים. וצריך להבין למה לו שני טעמים). אבל אם נשרו לתוך התנור מרבה עליהם עצים מוכנים. עכ"ל הרא"ש:

[כח.] סוף ביצה על הא דאין שוחטין את המדבריות כתב הרא"ש בשם הרי"ף וז"ל ואשכחן רבוות' דפסקי בהא מילת' ואמרו דס"ל כר"ש דל"ל מוקצה כדאמר ר"נ עז לחלבה פלוגתא דר"י ור"ש וקאמרי' הלכת' כר"ש ואנן לא ס"ל הכי דכי אתמר הלכת' כר"ש בשבת אתמר והא דאמר ר"נ עז לחלבה וכו' לא פסיק הלכה כמאן אלא ה"ק פלוגתא ר"י ור"ש וכיון דקיי"ל בשבת כר"ש ובי"ט כר"י ממילא שמעי' דעז לחלבה וכו' דכולהו בי"ט אסירי ומה דחזי למיכל מיני' בשבת כגון תמרי דעסקא שרי למיכל בשבת. ועוד דר"נ גופי' ס"ל בריש מכילתין בי"ט כר"י ומשקלא וטריא דגמר' נמי שמעינן דהלכה כר"י בי"ט דקאמר אי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים מ"ט דב"ש מוקצה היא כלומר כי זה דבר ידוע כי מוקצה אסור וכו' ובעל ה"ג כתב כיון דאיכ' תרי לישנא חד דאית לי' מוקצה לר"ש במדבריו' וחד דל"ל עבדי' לקולא ושוחטין את המדבריות וכו' וכן פסק רב האי ורמב"ם במוקצה בשבת כר"ש ובי"ט כר"י אבל רש"י כתב לעיל דקיי"ל כר"ש אף בי"ט וכן ר"ת ור"י. ובה"ג פוסק כר"ש בי"ט במוקצה אבל בנולד פסק כר"י מדדרש רבא אשה לא תכנס לדיר עצים וכו' ואינה ראי' דרבא אפי' במוקצה ס"ל כר"י אבל אנן קיי"ל כר"ש במוקצה ה"ה בנולד ומיהו ר"ת דייק משמואל דסבר כר"ש ואפ"ה קאמר בסוף פרק נוטל דלא הוי מטלטל גרעיני תמרה אלא אגב ריפתא ואין ראי' דשמואל מחמיר על עצמו תדע דהא פסק שמואל בהדיא בנולד כר"ש גבי שמן של בדדין ועוד דר' יוחנן פסק אף בנולד כר"ש כדדייק בשלהי שבת מההיא דעצמות וקליפין וכו' ור"ח כתב מהא שמעי' כל מידי דחזי לאינשי דעתי' עלוי' והא דאמר ר"נ עז לחלבה פלוגתא וכו' הא בהדיא קי"ל כר"ש אע"ג דבי"ט קיי"ל כר"י ה"מ כגון נולד ומוקצה מחמת איסור וכיוצא בו אבל הני כולהו שרי בי"ט וכן כתב בעל העיטור עכ"ל. ומרדכי פרק כל הכלים כתב הלכה כר"ש בכל דיני מוקצה בין מחמת מיאוס בין מחמת איסור בר מנר שהדליקו בו באותה שבת משום דדחי' בידים עכ"ל. ור"ן סוף ביצה כתב מיהו כי אמרי' דאסורי מדבריות משום מוקצה ה"מ בבהמת ישראל אבל בשל א"י לית בהו מוקצה דהא אמרי' בירושלמי דאין הא"י צריך הכן ומיהו יש לחוש אם באו בשביל ישראל עכ"ל:

[פסק] [כט.] בפ' כ"ד משבת כתב הרמב"ם אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול ומפני מה נגעו באיסור הזה אמרו ומה אם הזהירו נביאים וצוו שלא יהא הלוכך בשבת כהלוכך בחול וכו' ק"ו שלא יהא טלטול בשבת כטלטול בחול כדי שלא יהא כיום החול בעיניו ויכול להגביה ולתקן כלים מפנה לפנה ומבית לבית או להצניע אבנים וכו' שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו ונמצא שלא שבת ובטל הטעם שנא' בתורה למען ינוח וכו' ועוד כשיבקר ויטלטל כלים שמלאכתן לאיסור אפשר שיתעסק בהן מעט ויבא לידי מלאכה ועוד מפני שמקצת