כסף נבחר חלק ב רצו

מוכח מכופין את סל לפני האפרוחים וכו' וקאמר דמותר לטלטלו פי' אחר שירדו אלמ' אין מוקצה וי"ל דבידו להפריחם. ועי"ל דהתם מיירי לענין טלטול דפשיט' לן דאין מוקצה לח"ש והכא קמבעי' לי' לענין אכילה עכ"ל. וכתב הרא"ש כיון דאיכ' ב' לישני מסתבר כלישנא בתרא דבשל סופרים הולך אחר המיקל. ולכך לא הביאה הרי"ף עכ"ל. ובשבת דף מ"ג על הא דאמר רב חסדא דאסור לבטל כלי מהיכנו פריך הש"ס מהא דתנן כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו. קסבר מותר לטלטלו והתניא אסור לטלטלו. בעודן עליו. כתבו תוס' אבל אחר שירדו מותר נראה לר"י דקסבר אין מוקצה לח"ש וקשה לרשב"א למ"ד יש מוקצה אמאי כופין דהא שבת דף קנ"ד משמע דלכ"ע אסור לבטל כלי מהיכנו. וי"ל למ"ד יש מוקצה מוקי הך דכופין כר"ש דלדידי' ודאי שרי לטלטל הסל כשירדו וכו' א"נ הא דיש מוקצה לח"ש היינו לאכילה וכו' וא"ת רב יוסף דמפרש מתני' משום דאסור לבטל כלי מהיכנו לא אתי' מתני' כר"ש דלדידי' לא מבטל מהיכנו כיון דשרי לאחר שכבה כי היכי דלא חשבי' הכא ביטול כלי כפיית הסל וי"ל דלא דמי דהכא ודאי לא חשיב ביטול כלי כי מיד שבאו עליו בידו להפריחם עכ"ל. ועוד פריך הש"ס התם והתניא אע"פ שאין עודן עליו אסור א"ר אבהו בעודן עליו כל ביה"ש דמגו דמתקצי וכו'. כתבו תוס' תימא הא כיון דבידו להפריחם הוי גמרו בידי אדם ולית לן למימר מגו דאתקצי וכו' כדמוכח מהא דאמר אביי על קדרות רותחות בי"הש אלא גמרו בידי אדם לא קמבעי' וי"ל שאני קדרות אם הוי צריך להו ביה"ש הי' מקררן וכן פולין ועדשים רצונו שיתבשל בלא שום דחוי אבל הכא רצונו הי' שיעלו אפרוחים על הסל שלכך כפאו והאי שעה אחת הקצה אותן לצרכן ומגו דאתקצי' לביה"ש וכו' עכ"ל:

[כד.] שבת דף קכ"ג ע"ב ת"ר בראשונ' היו אומרי' ג' כלים ניטלין בשבת מקצוע של דבלה וזוהמא ליסטרן וסכין קטן שעל גבי השלחן. התירו וחזרו והתירו וחזרו והתירו עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה. מאי התירו וחזרו והתירו וכו' אמר אביי התירו דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו (אם הוצרך להשתמש בגוף הכלי אבל לא משום שהוצרך למקומו) וחזרו והתירו דבר שמלאכתו להיתר לצורך מקומו וחזרו והתירו דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו אין לצורך מקומו לא וכו' א"ל רבא מכדי התירו קתני מה לי לצורך גופו מה לי לצורך מקומו אלא אמר רבא התירו דבר שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו בין למקומו וחזרו והתירו מחמה לצל וחזרו והתירו דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו אין מחמה לצל לא כו' אמר ר' חנינא בימי נחמי' בין חכליה נשנית משנה זו דכתיב בימים ההם ראיתי ביהוד' דורכין גתות בשבת ומביאין ערמות (וגזרו על טלטול כל הכלים כדי לגדור גדר להחמיר באיסורי שבת מפני שהיו מקילין בה ולא התירו לטלטל כ"א ג' כלים דלעיל). אמר ר' אלעזר קנין ומקלות גלוסטרא ומדוכה כולן קודם התרת כלים נשנו. קנין דתנן לא סידור הקנין ולא נטילתן דוחה את השבת. מקלות דתנן מקלות דקין חלקין היו שם ומניחן על כתפו ועל כתף חברו ותולה ומפשיט. אמר ר"א י"ד שחל להיות בשבת מניח ידו על כתף חברו וכו' אמר רבה ממאי דלמא לעולם אימא לך לאחר התרת הכלים נשנו וכו'. מתני' כל הכלים נטלין לצורך ושלא לצורך ר' נחמיה אומר אין נטלין אלא לצורך. גמ'] מאי לצורך וכו' אמר רבה לצורך דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו שלא לצורך דבר שמלאכתו להיתר לצורך מקומו ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו אין לצורך מקומו לא. ואתא ר' נחמיה למימר ואפי' דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו אין לצורך מקומו לא. א"ל רבא לצורך מקומו שלא לצורך קרית לי' אלא אמר רבא לצורך דבר שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו ומקומו שלא לצורך אפי' מחמה לצל ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו אין מחמה לצל לא. ואתא ר' נחמיה למימר ואפי' דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו ומקומו אין מחמה לצל לא וכו'. ואף רב כרבא ס"ל דאמר רב מר שלא יגנב זהו טלטול שלא לצורך (מר פישו"ר) טעמ' דלא יגנב אבל לצורך גופו ומקומו מותר וכו' ע"ש עוד בסוגי':

[כה.] ביצה דף ב' ע"ב מוקי רבה מתני' דביצה שנולדה ביו"ט בתרנגולת העומדת לאכילה ובי"ט שחל להיות אחר שבת עסקינן ומשום הכנה קסבר רבה כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה (אע"ג דבידי שמים הוא אסור דבעינן כל סעודת שבת וי"ט שיהו מזומנת ומוכנת מבע"י של חול) ורבה לטעמי' [דאסר בהכנה שאינה בידים ממש] דאמר רבה מאי דכתיב והכינו את אשר יביאו [ויליף מהכא דמוקצה דאוריית'] חול מכין לשבת וכו' ואין י"ט מכין לשבת וכו' [אבל סעודת חול לא חביבא ולא שייכי בי' הזמנה הלכך באחד בשבת בעלמ' ל"ל למיסר ביצה שנולדה בי' משום דאתכין בידי שמים דסעודת חול לא אצרכי רחמנא זמון מבע"י דלא שייך בה מוקצה. וכתב הר"ן דאי היום גמרה לא מתסרא דקיי"ל עירובין דף ל"ח שבת מכינה לעצמה אבל לי"ט אינה מכינה. וי"ט נמי דכוותי' ואלו לא גמרה אע"ג שנתגדלה לא מתסרה. דאי לאו הכי בי"ט אחר שבת היכי שחטינן והלא כבר נתגדלה בשבת אלא דלא חשיב הכנה אלא גמרה מפני שאז מתחדשת בריה חדשה עכ"ל. כתבו תוס' אך תימא כיון דהכנה דאוריית' איך אופין מי"ט לשבת ותירץ משום הואיל ואפי' לדידן ניח' דכל דבר אפוי ומבושל לא שייך בו הכנה וכו' רק ביצה שהוא דבר חדש עכ"ל. ופריך הש"ס י"ט דעלמ' תשתרי גזרה וכו'. שבת דעלמ' תשתרי גזרה וכו'. ומי גזרינן והתני' השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותר לאוכלן בי"ט לגזור משום דמתילדין וכו' מלתא דלא שכיח ולא גזרו כתבו תוס' וא"ת כיון דאשכחן גמורות דלמא אם לא נשחטה הית' יולדת דמשמע דמותרין אפי' בי"ט אחר השבת] י"ל דמאחר דלא נולדה ע"י כך לא חשיב גמר ובירוש' פליג בהא עכ"ל וכ"כ הרא"ש דמיירי אפי' בי"ט אחר שבת דלא מקרי הכנה. אם לא שנגמרה הביצה היום ע"י הכנה שמאתמול ובמעי אמה לא נגמרה עד שיצא לאויר העולם. ודלא כר' אפרים דמוקי הך בריית' בי"ט דעלמ' אבל בי"ט אחר שבת אסור מספק עכ"ל וכ' הר"ן דמשמע אפי' י"ט אחר שבת ובירושלמי אמרו שאינו דומה טעם אכילתה בפנים לטעם אכילתה מבחוץ והיינו משום דכל זמן שהיא בפנים אינה נעשית ברי' לעצמה הלכך אפי' תאמר מאתמול גמרה לא חשיב ההי' הכנה כלו. ורמב"ן תירץ הכנה כגון ביצה שאלמלא הכנת שבת לא בא לידו בי"ט אע"פ שהיינו יכולין לשחוט מ"מ כיון דלא שחטה וילדה מחמת שבת בא לידינו אבל ביצים גמורות לא בא לידינו מחמת הכנת שבת אלא מחמתנו ששחטנו התרנגולת הלכך לא מתסרי אפי' בי"ט אחר השבת ודל' כר' אפרים עכ"ל. ועוד כתב שם קשה אי אמרי' הואיל בטל' הכנה דרבה. ליתא דמשכחת בהכנה דממיל'. ועוד כתב הלכך לדידן דאית לן הכנה ביצה שנולדה בזה אסורה בזה ופירות שנשרו בזה אסורין בזה וכו' וה"ה לאפרוח שנולד בי"ט לרב דאסור משום מוקצה דכל שאין מכין לעצמו אין מכין לשבת. ואף בעגל שנולד בשבת אפשר להחמיר ולאסור בי"ט שלאחריו דכיון דבשבת אסור משום מוקצה מחמת איסור אינו מכין לי"ט אלא שיש חולקין בזה דכיון דבשבת אילו אית לי' חולה בתוך ביתו חזי מפי' לברי' באומצ' אפי' בי"ט שרי אבל עגל שנולד בי"ט מותר בשבת דהואיל דשרי בי"ט נמצא י"ט הכין לעצמו עכ"ל. כתב המאור על הכנה דרבה. אין בזו שום סרך מוקצה אלא שאין מותר בשבת דבר הבא מיום קדש לחברו. אבל בהכנה הבאה בו ביום אין בה שום איסור כדאמרי' שבת מכינה לעצמה ואם הית' הכנה