כסף נבחר חלק ב רצד

דהיינו ספק מוכן וספק מוקצה אסור לאו ד"ה אלא פלוגתא) ור"ג מתיר ומעשה כו' אמר ר"י אמר שמואל אין הל' כר"ג. איכא דמתני לה אהא דתניא ספק מוכן ר"ג מתיר ור' יהושע אוסר אר"י אמר שמואל הלכה כר' יהושע וכו' ואמר מותרין וכו' למאי רב אמר מותר לקבל (בטלטול דכולי האי לא אחמור בספק אבל באכילה לא שרינהו ר"ג) ולוי אמר מותרין באכיל' (קאמר ר"ג) ואמר רב דרבי אמר באורתא מותרין באכילה ובצפרא אמר מותרין לקבל אנא דהוי בבי מדרשא הדרי בי לוי דלא הוי בי מדרשא לא הדר בי' אמר ר"פ הלכתא נכרי שהביא דורון לישראל בי"ט אם יש מאותו מין במחובר אסור (משום מוקצה ואפי' לר"ש יש מוקצה בגרוגרת וכו' ומחובר כגרוגרת דמי מדלא לקטן מאתמול אקצינהו מדעתי' ולא תחלוק במחובר בין שלו ובין של נכרי) וכ' הר"ן בשם הרז"ה שלא הי' צריך לכל זה כי ברור הוא דמודה ר"ש דכל מוקצה מחמת איסור שאין דעתו עליו כגון כוס וקערה וזהו טעמו בבכור שאם עבר ובקרו אינו מבוקר כיון דס"ל דאין רואין מומין בי"ט מוקצה הוא מחמת קדושתו ואיסורו ודבריו נראין לי עיקר אבל מ"מ צריך בירור למה צריך לטעם מוקצה תיפוק לי' משום לא יהנה ממלאכת י"ט דהא אמרי' לערב אסורין בכדי שיעשו ואע"פ שכבר בטל איסור מוקצה על כרחנו לא אמר דבר זה אנא ללמדנו שאף פירות שתלש נכרי לעצמו בי"ט שאסורין לישראל ביומן משום מוקצה עכ"ל:

[יז] חולין דף י"ד מתני' השוחט בשבת וביה"כ וכו' שחיטתו כשרה. [גמ'] אמר ר"ה דרש חייא בר רב משמי' דרב אסורה באכילה ליומא ונסבין חבריא למימר ר' יהודא היא הי ר"י אמר ר' אבא ר"י דהכנה דתנן אם לא היתה נבל' מע"ש אסור' לפי שאינ' מן המוכן אלמא כיון דלא אתכן מאתמול אסורה הכי נמי וכו' א"ל אביי מי דמי התם מעיקר' מוכן לאדם והשת' מוכן לכלבים הכא מעיקר' מוכן לאדם והשת' מוכן לאדם מי סברת בהמה בחייה לאכיל' עומדת בהמ' בחייה לגדל ולדות ולאכילה עומדת נשחטה הובררה דלאכיל' עומדת לא נשחטה (כגון זו שלא שחטה מאתמול ומסתמ' לא הניחה ע"מ לשוחטה בשבת) הובררה דלגדל עומדת. והא ל"ל לר"י בריר' אמר רב ששת ברי' דרב אידי ר' יהודה דנרות דתני' מטלטלין נר חדש אבל לא ישן דברי ר' יהודה. אימר דשמעת לי' לר"י במוקצה מחמת מיאוס. במוקצה מחמת איסור מי שמעת לי' (דמידי דמאיס מקצי אינש מדעתי' לגמרי. אבל מוקצה מחמת איסור דבר מן החי שלא נשחטה וכו') אין דתנן ר"י אומר כל נרות של מתכות מטלטלין חוץ מנר שהדליקו בו באותו שבת (דמוקצה מחמת איסור שאסור לכבות הנר נאסר גם הוא לטלטל וכיון דהוקצה לביה"ש אתקצי לכולי יומא) ודלמ' שאני התם דהוא דחי לה בידים (שהדליק בו הנר אבל בהמה דממיל' מדחי אימר דהדר חזיא) אלא אמר רב אשי ר"י דמבשל היא וכו' ובסוף הסוגי' דהתם משמע לפי פירוש רש"י דשוחט לחולה בשבת אסור לבריא משום מוקצה דאינו ראוי לכוס אבל מבשל לחולה וכו' מותר לבריא דראוי לכוס וזה מיירי שהי' חולה מבע"י אמנם מתוספת משמע דאף שנחלה בשבת מותר ע"ש. כתב הרא"ש ומסיק רב דימי הלכת' השוחט לחול' מותר לברי' באומצ' כיון דא"א לכזית בשר בלא שחיטה. והמבשל לחולה אסור לבריא גזרה שמא ירבה בשבילו. הרי"ף לא הביא אלא זו דרב דימי ולא הא דרב דשוחט אסור ליומ' משום דלאו הלכת' היא דמיירי בחולה שחלה היום ומשום מוקצה ואנן קי"ל כר"ש דל"ל מוקצה מחמת איסור אלא בנר שהדליקו בשבת דדחוי' בידים וגרוגרת וצמוקין ומחמת חסרון כיס כמו שפסק הרי"ף בפרק בתרא דשבת:

[יח] שבת דף קמ"ד ע"ב אמר ר"י אמר שמואל סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה אמר רב חסדא מדברי רבינו נלמוד חולב אדם עז לתוך הקדר' ולא לתוך הקערה כתבו תוס' נראה לר"ח (כצ"ל כן וכן מוכח מרי"ף דצריך להיות ר"ח ולא ר"ת) דהיינו דוקא בי"ט, דחזי בהמה לאכילה הוי כמו אוכל' דאפרת אבל בשבת לא חזיא לשחיטה כמו דש חשיב' שבהמה היא כפסולת וכשחולב הוי כנוטל אוכל מתוך הפסולת וכן משמע בכה"ג דבי"ט מיירי ומיהו סחיטת זתים וענבים דשרי לתוך הקדרה היינו אפי' בשבת כיון דאשכול חזי לאכילה עכ"ל. וכ' הר"ן ואחרים חולקין דאפי' בשבת מותר כיון דעז גופא ראוי לאכילה אלא איסור דרביע עלה לא מקרי פסול' וכו' וא"ת עז מוקצה מחמת איסור ואף חלב היוצ' ממנה לתסר משום מוקצה י"ל דשמואל לטעמי' דל"ל מוקצה ונולד. ועוד כתב רמב"ן שאין מוקצה מחמת איסור הבא מעצמו כגון זה דלא דחיי' בידים כמו נר אסור אלא בעוד שאיסור עליו. אי נמי אפי' בשנסתלק האיסו' בשעבר עליו כגון שוחט בשבת שאסורה משום מוקצה. הא כל שלא עבר עליו על השבת אפי' בשוגג מכיון שנסתלק האיסור נסתלק המוקצה. ומש"ה שרינן האי חלב שנחלב לתוך הקדר:

שאע"פ שעז היתה מוקצה מ"מ האי חלב שנחלב נסתלק ממנה תורת מוקצה ולא נעשה איסור בדבר. ואפי' למאן דאית לי' מוקצה ונולד שרי הכא ובכה"ג ליכא למיחש משום מוקצה. והיינו טעמ' דאמרי' בריש ביצה שבת דעלמ' תשתרי ולא אסרי לה משום מוקצה עכ"ל. ובריש ביצה כתב הר"ן אהא דפרכי' מ"ט דב"ש מוקצה הוא. איכ' למידק דהכ' משמע כיון דתרנגולת מוקצה אף ביצה נגררת אחריה ולקמן פריך שבת דעלמ' תשתרי והא התרנגולת מוקצה מחמת איסור שחיטה. ובשבת דף קמ"ד אמרי' חולב עז וכו' וי"ל דכי פרכינן הכא מ"ט דב"ש מדין נולד אתינן לה והכ' נולד גמור חשבינן כיון דעומדת לגדל ביצים יצאתה מתורת אוכל לגמרי וביצי' שלה אע"פ שהיא אוכל גמור ואפי' חשב לאוכלה מע"ש ע"כ נולד היא ומתסר אבל תרנגולת העומדת לאכילה משום איסור שבת לא יצתה מתורת אוכל דאיסור הוא דרביע עלה אבל ביצתה דלא נאסרה מעולם שריא והיינו נמי ההיא דחולב עז וכו' דבעז העומדת לאכילה איירי ונמצאת אומר לפי דרך זה שכל שנאסר מחמת איסור ביה"ש מתסר לכולא יומא אע"פ שתבא לו שעת היתר ואין הכי נמי דלמאן דאית לי' שבת וי"ט קדושה אחת דלא שחיט בשרא בי"ט דלאחר השבת אלא דאנן לא ס"ל הכי וחלב וביצה הניתרין היינו משום דלא נאסרו מעולם וזה דרך נכון ויש לרמב"ן כאן דרך אחר עכ"ל. (ועיין בהג"א פ"ק דביצה). [יט] ביצה דף ל"ד מתני' ועוד אמר ר' אליעזר עומד אדם על המוקצה (הצריך הזמנה והזמנה מועלת לו כגון אחזי ולא אחזי וכו') ערב שבת בשביעית (שאין מעשר נוהג ואין מחוסר אלא הזמנה) ואומר מכאן אני נוטל למחר וחכ"א עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן. כתבו תוס' מקשי בירושלמי מחלפי שיטתיה דב"ש דקאמר לא יטול אא"כ נענע מבע"י והכ' קאמר באמיר' סגי דהא ר"א שמותי. וי"ל דמוקצה דב"ח עדיף ומחמרי' טפי וקשה דמחלפיה שיטתיה דב"ה וי"ל דשאני הכא דאקצי בידים עכ"ל:

[כ.) שבת דף כ"ט אמר רב יהודה אמר רב מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים דברי ר"י ור"ש מתיר מסיקין בתמרים אכלן אין מסיקין בגרעיניהם דברי ר"י ור"ש מתיר ומסיקין באגוזים ואין מסיקין בקליפתן ור"ש מתיר כתבו תוס' אמאי לא אמרי' דמאתמול דעתי' עלויה להסיר הגרעון כשיאכל למחר התמרים כמו דאמרי' שבת דף קמ"ב ע"ב דאמר רבא לשמעי' טוי לי בר אווזא ושדי מעיה לשונרא. פריך הא רבא כר"י ס"ל. התם כיון דמסרח דעתי' עלויה אתמול אלמ' כיון דדעתי' מאתמול לתת לשונרא כשיסריח מחר שרי אע"ג דכל