כסף נבחר חלק ב רצג

ואמה ומסיק כגון שלקחה סתם נשחטה הובררה וכו' לא נשחט' הובררה דלגדל ביצים וכו' והאיך הוברר דלגדל בצים לאפרוחים דלמא לגדל בצים לאכילה וכו' עכ"ל). ועל הא דאמרי' י"ט דקיל אתי לזלזולי' בי' כתב איכא לאקשויי מההיא דאמר רבא בפרק י"ט מי איכא מידי דבשבת שרי וביום הכפורים אסור ה"נ מי איכא מידי דבשבת שרי ובי"ט אסור והכי קי"ל הלכת' בשבת כר"ש ובי"ט כר"י הריני מוסר לך כלל גדול בתורת מוקצ' וכו' כל מוקצה שבא על דבר שהנאתו ע"י מלאכ' או מעשה המותר בי"ט ואסור בשבת כגון בקוע עצים מן הקורות וכגון אין מסיקין בשברי כלים וכגון שחיטת המדבריות זו היא מוקצה שאסור בי"ט כר"י ומאליו הוא נאסר בשבת משום מלאכה דאית בי' ואין אנו צריכין לאסרו משום מוקצ' בלבד. וכל מוקצ' שבא על דבר שדרך הנאתו בלא שום מעש' האסור בשבת ואין בו אלא משום מוקצה בלבד כגון להגביה מעל השלחן וכו' וכגון תמרי דעסקא זהו מוקצה שמותר בשבת כר"ש ואצ"ל בי"ט עכ"ל (ורמב"ן במלחמות פליג עליו והוא תירץ קושית ומאור כך דכל עיקר לא דברו חכמים במוקצ' אלא כדי שיברור היזמין צרכיו מעי"ט ולא יצטרך למחר לחזור ולטרוח בסעודה שמא יבא לעשות בה מלאכ' האסור' וסמכוה למקרא והכינו. והרי י"ט ראוי לגזרה זו ולא שבת וזה טעמו של רב נחמן ומה שאמר מי איכא מידי מפני ששבת ויה"כ קדושה אחת הן ולא אתי לזלזולי ביה"כ יותר משבת עכ"ל):

[יג.] ביצה (דף ו') אתמר אפרוח שנולד בי"ט רב אמר אסור מוקצה הוא ושמואל ואיתימא ר"י אמר מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיט' (הואיל ומתיר עצמו בלידתו להיות נשחט מה שלא הי' לפני לידתו דמגו דאתקן להא אתקן נמי להא). כתבו תוס' למה להו הך טעמא תיפוק לי' דל"ל מוקצ' דשמואל ור"י כר"ש ס"ל. וי"ל דקאמר טעמא אפי' לר' יהודה אי נמי איצטריך אפי' לר"ש דמודה בהאי מוקצה דהכא דהוי כגרוגרת והכי מוכח בשבת עכ"ל. א"ל רב כהנא לרב אסי לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד בי"ט הואיל ומוכן אגב אמו וכו' וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטרפ' (דליכא למימר הואיל ומוכן אגב אמו בשחיט') שתיק רב. כתבו תוס' תימא והא מוכן דיכול להושיט במעי אמו וישחטנו דניתר בד' סימנין וכו' וי"ל הואיל ולכתחלה אין לו לשחטו כה"ג שאינו יכול לראות מידי דהוי אשוחט בלילה דאסור לכתחלה לא מקרי מוכן ועי"ל דהכא מיירי דלא כלו לו חדשיו עד היום וא"כ לא הוי מוכן היום דהואיל וביה"ש לא הוי חזי (וע' מהרש"א). אמר רבה ואיתימא רב יוסף מ"ט שתיק רב לימא להו הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים א"ל אביי השתא מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים דתנן ר' יהודה אומר אם לא היתה נבלה מע"ש אסור' לפי שאינו מן המוכן מוכן לכלבים הוי מוכן לאדם (בתמי') כתבו תוס' תימא היכי מוכח מהכא אדרב' הא לא הוי מוכן לאדם דביה"ש לא מצי שחיט ור"י גרס מערב יו"ט ולא נראה ור"י מקורביל תירץ דשפיר מוכח דאי ס"ד מוכן לאדם הוי מוכן לכלבים א"כ בע"ש מבע"י אם הי' מוכן לאדם הי' כמו כן מוכן לכלבים לפי דבריו דמוכן לאדם הוי מוכן לכלבים א"כ כשהחשיך וקידש היום אע"ג דנסתלקה הכנה דאדם שאינ' ראוי' לאדם עכשיו מ"מ הית' מוכנת לכלבים מבע"י וכיון שהיתה מוכנת להם ההכנה לא נסתלק' בקדוש היום עכ"ל. א"ל אין מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים דמאי דחזי לאינש לא שדי להו לכלבים. מוכן לכלבים הוי מוכן לאדם דדעתיה אכל מידי דחזי ליה. כתבו תוס' א"כ אפרוח נמי יהא מותר שמוכן לכלבים וי"ל דבעי מוכן ועומד וזה אינו עומד לכלבים עכ"ל. תניא כוותי' דרב עגל שנולד בי"ט מותר אפרוח שנולד בי"ט אסור ומה הפרש בין זה לזה זה מוכן אגב אמו וזה אינו מוכן אגב אמו תניא כוותי' דשמואל עגל שנולד בי"ט מותר אפרוח וכו' מותר זה מוכן אגב אמו וזה מתיר עצמו בשחיטה. כ' הרא"ש בבהמ' העומדת לאכילה מיירי דאי לגדל ולדות אסור למאן דאית ליה מוקצה. ולא שייך הכא טעמא דהכנה דדוקא לידת ביצה חשיב הכנה משום דע"י לידה הוכנה לגדל אפרוח דאלו נמצאת במעי אמה אינה מגדלת אפרוחים וגם טובה יותר לאכול אבל ולד הוא טוב לאכילה וראוי לכל דבר אם נשחטה אמו ונמצא במעי אמו אחר לידה. והא דמותר לאכול ביום הלידה היינו היכי דקים לן דכלו חדשיו וגם צריך שיפריס ע"ג קרקע שיצא מספק ריסוק איברים כדאיתא חולין דף נ"א עכ"ל. (ועל מה שכ' וצריך שיפריס עיין ט"ז י"ד סי' ט"ו מה שקשה על זה). ובפסחים דף נ"ו ע"ב אמרי' על הא דאנשי יריחו אוכלין מתחת הנשרים בשבת (תחת הדקל המשיר פירותיו הוי אוכלין מן הנושרת) ומיחו בידם חכמים. אמר עולא אמר ר"ל מחלוקת בשל מכבדות רבנן גזרו שמא יעלה ויתלוש ואנשי יריחו לא גזרו אבל בשל בין הכיפין (למטה מגופיהן וכו' וליכא למיחש לתלישה דאין כאן מחוברת) ד"ה מותר. א"ל רבא והא מוקצות נינהו (שמע"ש ביה"ש היו מחוברות ונמצא מוקצות מחמת איסור תלישה ומוקצה לביה"ש מוקצה לכל היום) וכי תימא הואיל דחזי לעורבין השתא מוכן לאדם וכו' (כדלעיל) א"ל אין מוכן לאדם וכו' כי אתי רבין אמר ר"ל מחלוקת בשל כיפין דרבנן סברי מוכן לעורבין לא הוי מוכן לאדם ואנשי ירחו סוברין הוי מוכן לאדם אבל בשל מכבדות ד"ה אסור שמא יעלה ויתלוש:

[יד.] עירובין דף מ' ההוא ליפתא דאתי למחוזא נפק רבא חזיא דכמישי שרא רבא למזבן מיני' אמר הא ודאי מאתמול נעקרה. כתבו תוס' אבל אי היום נעקרה אסור אע"ג דאדעתא דנכרי אתא וטעמא משום מוקצה ואפי' לר"ש וכו' הכא מודה כיון דלא לקטן מאתמול אתקצינהו ודמי לגרוגרת וכו' וכן משמע ביצה דף ל' וכן פי' הקונטרס ביצה דף כ"ד וא"ת בחולין דף י"ד גבי השוחט בשבת משמע דלא הוי מוקצ' לר"ש וצ"ל דמיירי ביושב ומצפה שמא ישחטנו חרש שוטה וקטן ואחרים רואין אותו. וא"ת ול"ל טעמא גבי פירות הנושרין שמא יעלה ויתלוש תיפוק ליה משום מוקצה וי"ל כגון דאית ליה עורבין דהוי מוכן לעורבין אי נמי דצריך לר"ש טעמא דיעלה ביושב ומצפה וטעמא דיעלה לא סגי אלא בפירות האילן שקלים לתלוש אבל לפתות דבעי מרא וחצינא לא. ודגים שנצודו אסורין משום מוקצה עכ"ל. (וע' תוס' ביצה דף ג' ד"ה גזרה):

[טו.] ביצה דף כ"ז ע"ב מתני' בהמה שמתה לא יזיזנ' ממקומה ומעשה ושאלו את ר' טרפון עליה ועל החל' שנטמאת ונכנס לב"המ ושאל אמרו לא יזיזם ממקומם (דחלה שנטמאת אינה ראוי' לכהן ובהסקה או לתתו לפני כלבו בי"ט אסור דאין מבערין קדשים טמאים בי"ט ולא תימא דוקא בשרפה משום הבערה שלא לצורך דהא אין מדליקין בשמן שרפ' בי"ט דהבער' לצורך י"ט הוא אלא דגזרת הכתוב שאין קדשים טמאים מתבערין בי"ט דרחמנא אחשבי' להבערתן דכתיב באש ישרף הלכך מלאכה היא). גמ'] לימא תנן סתמא דלא כר"ש דתנן מחתכין וכו' אפי' תימא ר"ש מודה ר"ש בבעלי חיים שמתו שאסורין (בהמה בריאה ביה"ש) הניחא למר בר אמימר משמי' דרבא דאמר מודה ר"ש וכו' (וכי שרי במסוכנת ביה"ש דדעתי' עליה להאכילה לכלבים) אלא למר וכו' דאמר חלוק הי' ר"ש וכו' מא"ל תרגמא זעירי בבהמת קדשים דיקא נמי דקתני עליה ועל החלה שנטמאת:

[טז.] ביצה דף כ"ד מתני' מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מעי"ט לא יטול מהן בי"ט אא"כ יודע שנצודו מבע"י ומעשה בנכרי שהביא דגים לר"ג ואמר מותרין הן אלא שאין רצוני לקבל הימנו. [גמ'[ מעשה לסתור. חסורי מחסרא והכי קתני ספק מוכן אסור (כלו' וזו שאמרנו לא יטול מהן מספק