כסף נבחר חלק ב רצב

לההיא דכתבו תוס' שבת דף מ"ו גבי מפירין ונשאלין וכו' ע"ש):

[ח.] שבת דף קכ"ח איתמר בשר מליח מותר לטלטלו בשבת בשר תפל רב הונא אמר מותר לטלטלו רב חסדא אמר אסור לטלטלו. והא ר"ה תלמיד דרב ורב כר' יהודה ס"ל דאית ליה מוקצה במוקצה לאכילה סבר כר"י במוקצה לטלטל סבר כר"ש. ת"ר דג מליח מותר לטלטל דג תפל אסור לטלטל בשר בין מליח בין תפל מותר לטלטלו כתבו תוס' דג תפל אינו ראוי לכלבים. אי נמי כר"י אתיא ובשר תפל מותר לטלטל לר"י מפני שהוא מאכל לחיה עכ"ל (והטעם דכל ישראל בני מלכים הם. והא דלא משני לעיל על רב הונא דאמר אפי' לר"י ומטעם דחזי לחיה דא"כ הוי סובר דכל ישראל בני מלכים ואנן קי"ל דלית הלכתא הכי דהוי שיטה ולא קי"ל כשיטה. מהרש"א):

[ט.] שבת דף קמ"ג מתני' בש"א מעבירין מעל השולחן עצמות וקליפין ובה"א מסלק הטבלא כולה ומנער' (דב"ש ל"ל מוקצה וב"ה אית לי'):

[גמ'] אמר רב נחמן אנו אין לנו אלא ב"ש כר"י וב"ה כר"ש (אין אנו סומכין על משנתנו כמות שהיא שנוי' אלא מוחלפת השיטה. מתני' מעבירין מעל השולחן פירורין ושער שלאפונים וכו' מפני שהוא מאכל בהמה [גמ'] מני ר"ש דל"ל מוקצה (דר"ש בעי לכל הפחות שיהיו ראויות למאכל בהמה. תוס' לעיל ד"ה עצמות. ודלא כרש"י שפי' לעיל עצמות אפי' קשין שאינן ראויות כלל וכ"כ הרא"ש מידי דלא חזי לא לאכול לאדם ולא לבהמה לא שרי ר"ש. ותנא מטלטלין עצמות מפני שהוא מאכל לכלבים בשר תפוח מפני שהוא מאכל לחיה עכ"ל) דאי ר' יהודה מאתמול לאו לבהמה קיימי (שהרי האוכל היה עמהן והיום לוקח מהם):

[י.] שבת דף קנ"ו מתני' מחתכין את הדלועין לפני הבהמה [דלועין תלושין ומיהו סתמא לאו למאכל בהמה קיימי אלא לאדם] ואת הנבלה לפני הכלבים [שנתנבל' היום וביה"ש היתה עומדת לאדם ואפ"ה מחתכין] ר' יהודה אומר אם לא היתה נבלה מע"ש אסורה לפי שאינה מן המוכן:

[גמ'] אתמר אמר עולא הלכ' כר"י ואף רב סבר הלכ' כר"י מדכרכי זוזי דרב אסר. ואף לוי סבר הלכה כר"י כי הא דלוי כי הוי מייתא טרפתא לקמי' ביומא טבא לא הוי חזי אלא כי הוי יתיב אקילקליתא דאמר דלמא לא מתכשרא ואפי' לכלבים לא חזיא (דנשחטה היום ולא יוכל לטלטל כר"י) מכאן מוכח דאין חילוק בין שבת ליו"ט במוקצ' מדמייתי ראי' דלוי סבר כר"י אלמא מאן דאית לי בי"ט כר"י אית לי' נמי בשבת ור"נ דמשני בביצה חילוק בין שבת לי"ט מתוך הדחק משני הכי אבל שאר אמוראי דהתם דמפרשי טעמא דמתני' בענין אחר לא מפלגי בין שבת לי"ט. וכן פסק רש"י ביצה דף ל"ג הרא"ש ז"ל]. ושמואל אמר הלכה כר"ש. ואף זעירי סבר הלכה כר"ש דתנן בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה ותרגמ' זעירי בבהמת קדשים אבל בחולין שפיר דמי. ואף ר' יוחנן סבר הלכ' כר"ש. ומי אמר ר"י הכי והא אמר הלכ' כסתם משנה ותנן אין מבקעין עצים וכו' ולא מן הקור' שנשבר' בי"ט (הואיל ובי"הש לא אתכן להכי) ר' יוחנן ההוא כר' יוסי ב"ר יהודה מתני לה. ת"ש מתחילין בערמת התבן אבל לא בעצים שבמוקצה התם בארזי ואשוחי דמוקצ' מחמת חסרון כיס אפי' ר"ש מודה. ת"ש אין משקין ושוחטין המדבריות (כתבו תוס' דהמ"ל דהני כגרוגרת דמיין כדאמר לעיל דף מ"ה) ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח בש"א מגביהין וכו' ובה"א מסלק וכו' ואמר ר"נ אנו אין לנו אלא ב"ה כר"ש. (ובית הלל חשוב כסתמא). פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בכל השבת כולה הל' כר"ש לבר ממוקצה מחמת מיאוס ומאי ניהו נר ישן וחד אמר במוקצה מחמת מיאוס נמי הל' כר"ש לבר ממוקצה מחמת איסור ומאי ניהו נר שהדליקו בה באותה שבת (וכגון דדחיי' בידים כגון נר. תוס') אבל מוקצה מחמת חסרון כיס אפי' ר"ש מודה דתנן כל הכלים ניטלין בשבת חוץ ממיסר הגדול (מגירה של אומנין) ויתד של מחרישה. כ' הרא"ש בשבת דף י"ט וקי"ל כר"ש לענין שבת דהא אפסק כוותי' וכו' ובדף מ"ד כתב ואע"ג דקי"ל כר"ש בהא (דנר שהדליקו באותה שבת) לית הלכת' דקי"ל דהלכ' כרבינא אע"פ שכבה אסור לטלטלו וכו' לפי שמוקצ' מחמת איסור וכן מותר השמן שבנר אסור להסתפק באותו שבת עכ"ל. וכתב הג"א אפי' תנאי אינו מועיל וכו (כמ"ש בתוס'):

[יא.] ביצה דף ל"א ע"ב מתני' בית שהוא מלא פירות ונפחת נוטל ממקום הפחת (ולא אמרי' מוקצה מחמת איסור הן דאין יכול לפוחתן בי"ט ואסח דעתי מיני' כיון דלא הוי פחיתתו איסור דאורייתא לאו מוקצה נינהו כדאמר גבי טבל שהוא מוכן אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן) רמ"א אף פוחת לכתחלה ונוטל. כתבו תוס' על מ"ש רש"י כיון דלא הוי אלא איסור דרבנן וכו' לא נהירא דאמר שבת דף קכ"ח גבי סל לפני האפרוחים מגו דאתקצי אע"ג דאין שם מוקצה אלא מדרבנן וכן גבי מוכני שיש עליה מעות וכו' ואומר ה"ר משה דלא אסרו אלא כשהמוקצה אינו מסתלק מן העולם כגון מעות שע"ג הכר שאע"פ שנטלה עדיין הן בעולם אבל טבל מיד שתקנו מסתלק המוקצה מכל וכל והא דאמרי' חולין דף י"ד גבי השוחט בשבת דנסבין למימר ר"י היא דמגו דאתקצי וכו' אע"ג דעכשיו שנשחטה נסתלק המוקצ' י"ל כיון דביה"ש הית' מוקצה מחמת חסרון מלאכה דאוריית' אמרי' מגו אע"פ שהמוקצ' נסתלק מעולם. ומ"מ קשה הא הכא הפחת הוי בעולם דומיא דמוכני. לכן נ"ל דאתיא ההיא סתמא כר"ש. עכ"ל. (וע' עירובין דף ל"ד ע"ב מייתי הש"ס נמי הא מתני' דנוטל ממקום הפחת ופירש"י שם ולא מתסר משום מוקצה וסתמא כר"ש). ותוס' כתבו וקשה דבביצה אמר בי"ט סתם לן תנא כר"י וכו' הא סתם לן תנא כר"ש נמי וכו' ולמהר"י נראה דהך לא חשיב סתמא דלא מצי למתני דברי ר"ש דאפשר דר"ש סובר פוחת לכתחל' כר"מ אבל בההוא דמחתכין מצי למתני דברי ר"ש ולא קתני חשיב סתמא ע"ש. [גמ'] והא סתר אהלא אמר שמואל באוירא דלבני וכו':

[יב.] (ביצה דף ב') מתני' ביצה שנולדה בי"ט בש"א תאכל ובה"א לא תאכל. [גמ'] במאי עסקינן וכו' אלא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים מ"ט דב"ש מוקצה הוא. ומאי קושיא דלמא ב"ש ל"ל מוקצה (כר"ש ס"ל דאמר מותר שמן שבנר מותר). כתבו תוס' הא תנן לקמן לא יטול אא"כ נענע מבע"י וי"ל דמוקצה דבעלי חיים חמיר טפי ומוקצה ביותר והתם הוא דאית לי' מוקצה כדחזי' לר"ש דאע"ג דל"ל מוקצה אית לי' גבי גרוגרות דאתקצי עכ"ל. קס"ד אפי' מאן דשרי במוקצה בנולד אסור (דלא מקצי אינש מדעתי' מידי דחזי לי' אבל נולד לא הוי ידע מאתמול) אמר רב נחמן מאן דאית לי' מוקצה אית ליה נולד ומאן דל"ל מוקצה ל"ל נולד ב"ש כר"ש וב"ה כר"י. והאמר רב נחמן אנו אין לנו אלא ב"ש כר"י וכו' אמר לך ר"נ גבי שבת דסתם לן תנא כר"ש דתנן מחתכין את הדלועין וכו' מוקים לב"ה כר"ש (דלא תקשי הלכת' אהלכת') גבי י"ט דסתם לן תנא כר"י דתנן אין מבקעין וכו' מוקים ב"ה כר"י. ומאי שנא וכו' שבת דחמיר' ולא אתי לזלזולי בי' סתם לן כר"ש דמיקל גבי יום טוב דקיל ואתי לזלזולי בי' סתם לן כר"י דמחמיר. ור' יצחק ורב יוסף מוקי מתני' בתרנגולת העומדת לאכילה אלא גזרי' משום משקין שזבו או משום פירות הנושרין. ואף ר' יוחנן סבר הטעם דביצה משום משקין שזבו. כתב המאור הא דאמרי' הכא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים היינו להוציא מהם אפרוחים אבל בעומדת להטיל ביצים לאכילה אע"פ שתרנגולת מוקצה אין הביצה מוקצ' דהא דעתיה עלה מאתמול וכן עז לחלבה נמי אין החלב מוקצה עכ"ל (ועיין רשב"א בחדושיו שבת דף קכ"א שהקשה על המאור מהא דתניא ביצה תאכל היא