כסף נבחר חלק ב רצא

במוקצ' לטלטל כר"ש במוקצ' שמקצה אדם לעיסקא לאוצר שאין בו מיאוס והא דאמר לקמן דף קנ"ו דרב סבר כר"י מדכרכי דזוזי דרב אסר מפ' ר"ת דנבלה שנתנבל' בשבת מוקצה מחמת איסור הוא דאף לכלבים אינה ראויה מחיים ומוקצה מחמת איסור חמיר ממוקצ' מחמת מיאוס והא דקאמר חולין דף י"ד אימר דשמעת לי' לר' יהודה במוקצ' מחמת מיאוס מוקצה מחמת איסור מי שמעת ליה דחויה בעלמא הוא ולפי המסקנ' מחמת איסור חמור טפי עכ"ל. ורשב"א בפ' מפנין כ' דוקא בדבר שעומד לאכיל' הוא דשרי לטלטל דדי לו שאסרו באכילה אבל במה שאינו עומד לאכילה ס"ל כר' יהוד' עכ"ל. וע' מהרש"א פרק המביא דוקא בטלטול ממש הוא דס"ל לרב כר"ש אבל בטלטול שהוא להשתמש בו דזהו כעין אכילתו בהא ס"ל כר"י ע"ש:

[ו.] שבת דף ל"ו תניא שופר מטלטלין וחצוצרת אין מטלטלין ותניא אידך כשם שמטלטלין את השופר כך מטלטלין חצוצרת ותניא אידך אין מטלטלין לא את השופר וכו'. לא קשיא הא הא ר' יהודה (שופר מטלטל דתורת כלי עליו דראוי לגמע בו מים לתינוק וחצוצרת אין מטלטל דמוקצ' הוא) הא ר"ש (דתרווייהו מטלטלין דל"ל מוקצה) (אלא מחמת חסרון כיס ודוקא לצורך גופו ומקומו שרי אבל מחמה לצל מודה ר"ש שאסור. תוס') והא ר' נחמיה. (דאמר אפי' תרווד אינו ניטל אלא לצורך תשמישו המיוחד לו ועיקר שופר לאו לגמוע מים קאי):

[ז.] ביצה דף ל' ע"ב מתני' אין נוטלין עצים מן הסוכה (כגון בפסח או בעצרת) אלא מן הסמוך לה:

[גמ'] תני ר' חייא בר יוסף קמי' דר' יוחנן אין נוטלין וכו' ור"ש מתיר ושוין בסוכת החג בחג שאסורה ואם התנה עליה הכל לפי תנאו. ור"ש מתיר. והא קסתר אהלא אמר ר"נ בר יצחק בסוכ' נופלת עסקינן (שנפל' בי"ט וטעמא דת"ק משום מוקצ' מחמת איסור סתירה ביה"ש) ור"ש לטעמי' דלית ליה מוקצה דתנן מותר השמן וכו'. מי דמי התם אדם יושב ומצפה וכו' (הלכך ביה"ש דעתו על המותר שיודע שסופו לכבות) הכא אדם יושב ומצפ' (בתמי' וכי נביא הוא ויודע שעתיד' ליפול) הכא בסוכה רעועה עסקינן דמאתמול דעתיה עלוי' (הלכך לרבי שמעון מוקצה ליכא דאמרינן דעתיה עלוי' ולת"ק לא אמרי' דעתיה עלוי' בשום מידי דלא חזי ביה"ש). ושוין בסוכת החג וכו' ומי מהני תנאי והאמר רב ששת מנין לעצי סוכה שאסורין כל ז' שנא' חג הסוכת ז' ימים לה' ותניא ריב"ב כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל על הסוכה. א"ר מנשיא ברי' דרבא סיפא אתאן לסוכה דעלמא (וארישא דברייתא קמהדר דאפלגי ת"ק ור"ש משום מוקצה וקאמר אם התנה שאם תפול למחר יסיקנה הכל לפי תנאו) (כתבו תוס' מצי נמי למפרך דלמאי דס"ל דהוי מוקצה מחמת איסור לא אשכחנא דמהני ביה תנאה (וע' אות א' מ"ש רמב"ן) אלא דאינו חושש למפרך משום דאינו נשאר במסקנא עכ"ל) וסוכ' דמצוה לא מהני תנאה והתניא סיככה כהלכתא ותלה בה אגוזים וכו' אסור להסתפק וכו' ואם התנה הכל לפי תנאו (ומדקתני אסור להסתפק ש"מ בטלי לגבי סוכה והו"ל כסוכ' וקאמר דתנאי מהני) אביי ורבא דאמרי תרווייהו באומר איני בודל מהם כל ביה"ש דלא חלה קדושה עלייהו (איני בודל מהם כחי וזכותי בהם ליטול כל שהות אורך ביה"ש של עי"ט הלכך בשעת ביאת היום שהית' קדושה צריכה לחול עליהם לא חלה לפיכך לא הוקצה) אלא עצי סוכה דחלה קדוש' עלייהו [שאינו יכול להתנות תנאי שהרי ע"כ בודל מהם ביה"ש משום דסתר אהלא וביה"ש ספק י"ט הוא חלה קדוש' עליה וע"י קדוש' זו הוקצה לז'] אתקצי לשבעה. כתבו תוס' דמשמע הכא דמה שעצי סוכה אסורין היינו מטעם מוקצ' ולעיל קאמר מה חג לד' וכו' ותירץ ר"ת דמה שאמר מה חג לד' היינו לפי שיעור סוכה כגון ב' דפנות וג' אפי' טפח. אבל אי עביד יותר משיעור סוכה לא נפיק מקרא ואסור מטעם מוקצה. ור"י פי' דודאי כל זמן שסוכ' בעמדה שייך מה חג אבל כשנפלה לא שייך וא"כ הי' יכול לתרץ מה שעצי סוכה אסורין מקרא דלעיל היינו כשהוא בעמיד' אבל כשנפל' מותרין אלא נקט האמת דכשנפלו נמי אסורין משום מוקצה עכ"ל. (ועיין תוס' סוכה דף ט') ורא"ש כתב בסוכה דף ט' והאי אסירי עצי סוכה היינו סכך אבל עצי דפנות שרי דכל מאי דדרשינן מחג הסוכות היינו דוקא בסכך וכו' ודלא כרמב"ם שכתב בין עצי דפנות וכו' עכ"ל. ועוד כתבו תוס' מה שאמר עד י"ט האחרון וכו' אמאי שנהגו העולם כשחל תשיעי של חג בע"ש שאין מסתפקין מהם בשבת ומ"ט אי משום סתירת אהל לא שייך בפירות אי משום דאתקצי בין השמשות דתשיעי תרי מגו כה"ג לא אמרינן דתשיעי לא נאסר אלא מטעם מגו וי"ל דטעמא משום הכנ' דהואיל ובע"ש שהוא י"ט היה אסור אם הי' נאכל בשבת היה י"ט מכין לשבת והוי כעין נולד כיון שבא עתה ראויות שלו ולא בא בי"ט עכ"ל. (וע' סוכה דף י' ע"ב תוס' ד"ה עד). ופריך הש"ס ומאי שנא מהא דאתמר הפריש ז' אתרוגים לז' ימים אמר רב כל אחד יוצא בה ואוכל' לאלתר ורב אסי אמר כו' ואוכלה למחר (דרב סבר למצותה אתקצי והרי נעשית מצות' ורב אסי סבר כיון דאתקצי בי"הש אתקצי לכולי יומא) התם דמפסקי לילות מימים כל חד מצוה באפי' נפשיה היא הכא דלא מפסקי לילות מימים כולהו יומא כחד יומא אריכתא דמי. ובסוכ' דף מ"ו ע"ב אמר ר' יוחנן אתרוג בשביעי אסור (אפי' לאחר שיצא בו) בשמיני מותר. סוכה אפי' בשמיני אסורה ור"ל אמר אתרוג אפי' בשביעי נמי מותר. במאי קמפלגי מר סבר למצותה אתקצי ומר סבר (ר"י) לכולי יומא אתקצי וכו' לר' יוחנן מ"ש סוכה ומ"ש אתרוג א"ל סוכה דחזיי' לביה"ש דאי אתרמי לי' סעודתא בעי מיתב בגווי' אתקצי לבי"הש ומגו דאתקצי וכו' אתקצי לכולי יומא אתרוג דלא חזיא לבי"הש (משיצא בו שחרית) לא אתקצי ביה"ש. ולוי אמר אתרוג אפי' בשמיני נמי אסור (מגו דאסירא בין השמשות דשמיני משום דביה"ש ספק יום הוא אע"ג דלא חזיא לבי"הש אסורא לכולי יומא) קם אבוה דשמואל בשיטתי' דלוי. ורבי זירא אמר בשביעי אסור בשמיני מותר כתבו תוס' סוכה דף י' ע"ב דלא נראה פי' רש"י דמגו מחמת יום שעבר לא אמרי' אלא טעמא דגזר אתרוג אטו סוכה עכ"ל. וכ"כ הרא"ש סוכה דף מ"ו דלא אמרי' מגו משום יום שעבר והא דאמרי' לדידן דאית לן תרי יומי שמיני ספק שביעי אסור י"ל דהתם אם יבא אלי' ויאמר דעברוה לאלול הוי שמיני שביעי עכ"ל. ור"ן פ"ג דעירובין כ' דלא אמרי' מגו דאתקצאי לביה"ש וכו' אלא בדבר שאסור משום ודאי כגון שלא הי' ראוי לאכילה או שהיה במחובר ביה"ש אבל דבר שאינו נאסר אלא משום דלא ידעינן אם יום הוא או שמא לילה הוא ואזלינן לחומרא ואסרי' לי' לכל ביה"ש לא אמרי' בכה"ג מגו דאתקצי וכו' ואע"ג דאשכחן סוכה (דף מ"ו) גבי אתרוג אסורה משום האי מגו לא דמי דהתם הוקצה למצותו מחמרי' לי' עכ"ל. ולפי דברי הר"ן הללו י"ל דגם רש"י ס"ל דלא אמרי' בעלמא מגו משום יום שלעבר אלא הכא גבי אתרוג) ועיין סוכה דף מ"ב ע"ב דפריך הש"ס על הא דאסרו חכמים ליטול לולב בשבת טלטול בעלמא הוא וכו'. כתבו תוס' ואע"ג דחזי למצוה שייך בי' איסור מוקצה לטלטול מאחר דאין עשוי כלי כדתניא מנחות דף צ"ז מנקיותיו אלו הקנים ותנן לא סידור הקנים ולא נטילתן דוחה שבת וכו' אלמ' חשיב מוקצה אע"ג דחזי ללחם וביבמות דף ל"ב גבי זר ששימש דקאמר אי בקבל' והולכ' טלטול בעלמא הוא. ומיהו התם ניחא טפי כיון דזר הוא עכ"ל. (משמע מתוס' אע"ג דלכהן לא הוי מוקצה מ"מ כיון דזר אסור לשמש הוי לדידי' מוקצה וצריך לחלק בין ההיא דהכא