כסף נבחר חלק ב רצ

(כדמפרש טעמא דלאו לטלטולי עביד' דאדם קובע לו מקום) ור' יוחנן אמר אנו אין לנו אלא בנר כרבי שמעון (בנר ישן כרבי שמעון דמתיר) אבל מנורה בין בידו אחת בין בשתי ידי' אסור לטלטלה וכו' הואיל ואדם קובע לו מקום. כתבו תוס' במוקצה מחמת מיאוס סבר ר"י כר"ש ולעיל דפסק כר' יהודה היינו בהדליקו בו באותו שבת דמוקצה מחמת איסור. והא דפסיק לקמן בפרק בתרא כר"ש בנבלה לפני הכלבים אע"ג דמוקצה מחמת איסור כדפירש ר"ת התם לא דחי' בידים אבל הכא דדחי בידים סבר כר' יהודה. וריב"ל פסק כר"ש אף במוקצה מחמת איסור והא דלא פסק ר' יוחנן כר"מ דהא סבר לגמרי כוותי' דשרי מחמת מיאוס ואסר מחמת איסור נקט ר' יהודה משום דבכל מקום הוזכר גבי מוקצה. ועוד דלא מצינו דאית לי' לר"מ מחמת איסור גריד' אלא בנר ישן דאיכ' תרתי מיאוס ואיסור. אבל קשה דמשמע דנקט במנורה אנו אין לנו כר"ש אבל ר"ש מיהא שרי במנורה ולמאי דמפרש טעמ' משום קובע מקום היכי שרי ר"ש הא אמר לקמן דף קכ"ג הכל מודים בסיכי וזירי כיון דמקפיד עליו מיחד לו מקום. ונרא' דד' יוחנן פסק כר' יהודה במחמת מיאוס וכ"ש מחמת איסור והא דקאמר אנו אין לנו לאו משום דסבר כר"ש אלא כלומר אין לנו שיתיר אפי' ר"ש דמקיל אלא בנר אבל במנור' אסור. והשתא קיימי תרווייהו (ר"י וריב"ל) אחד ברייתא ולא מצי למנקט נמי ר"מ עכ"ל. (אבל רש"י כתב דר' יוחנן ס"ל כר' יהודה בכולהו חוץ ממחמת מיאוס דנר ישן). ומי אמר ר' יוחנן הכי והאמר הלכה כסתם משנה ותנן מוכני וכו' ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש עליה מעות. הא אין עליה וכו' אע"ג דהוי עליה בי"הש אמר ר' זירא תהא משנתינו שלא הי' עליה ביה"ש (והכי תידוק טעמא דיש עליה מעות כשקידש עליה היום) שלא לשבור דבריו של ר' יוחנן. אמר ריב"ל פעם אחת הלך רבי לדיוספרא והודה במנור' כר"ש בנר. איבעי' להו הורה במנורה כרבי שמעון בנר להיתרא או דילמא הורה במנורה לאיסור וכר"ש בנר להיתרא תיקו ר' אבהו כי אקלע לאתרא דריב"ל טלטל שרגא (נר שכבה) כי אקלע לאתרי' דר' יוחנן לא טלטל. (ומסיק דכר"ש ס"ל ומשום כבודו דר' יוחנן לא הוי עביד דאי ס"ל כר' יהודה לא הוי מטלטל לכבוד ריב"ל דלעביד איסורא) ועיין יבמות דף י"ד דאית' נמי הא דר' אבהו וכתבו תוס' אע"פ דר' יוחנן פסק כר"ש במוקצה מחמת איסור הכא בהדליקו בו באותה שבת איירי דחמיר טפי משום דדחי' בידים עכ"ל. [ב] שבת דף מ"ו רמי לי' אביי לרבא תניא מותר שמן שבנר וכו' ור"ש מתיר אלמ' לר"ש ל"ל מוקצה ורמינהו רש"א כל שאין מומו ניכר מעי"ט (גבי בכור שנפל בו מום) אין זה מן המוכן. הכי השתא התם אדם יושב ומצפה אימת תכבה נרו הכא אדם יושב ומצפה מתי יפול בו מום מימר אמר מי יימר דנפל בו מומא וכו' ואם יפול מי יימר דמזדקק לי' חכם וכו' ת"ש נשאלין לנדרים שלצורך השבת בשבת. ואמאי לימא מי יימר דמזדקק לי' חכם התם סגי ליה בג' הדיוטות הכא מי יימר דמזדקק לי' חכם. רמי לי' אביי לר' יוסף מי אמר ר"ש כבתה מותר לטלטלה כבתה אין לא כבתה לא מ"ט. דלמא בהדי דנקט לה כבתה. והא שמעינן לר"ש דבר שאין מתכוין מותר. אלא אמר רבא הנח לנר שמן ופתילה הואיל דנעשה בסיס לדבר האסור (לשלהבת דבכי האי מוקצה מודה ר"ש שהכלי טפל לשלהבת בעודה בו ולאו משום דחייש לכבוי) (איצטריך למימר דשמן הוי בסיס וכו' דאי לאו הכי לא היה הנר אסור לטלטל דהוי בסיס לדבר האיסור ולדבר המותר וכו' תוס'):

[ג.] שבת דף מ"ב ע"ב מתני' אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן (משום דמוקצה הוא וקסבר אין כלי ניטל בשבת אלא לצורך דבר הניטל. אי נמי קסבר אסור לבטל כלי מהיכנו) ואם נתנוהו מבע"י מותר (להניחם שם) ואין ניאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן. כתבו תוס' איכ' לאוקומי כר"ש דמתיר מותר השמן. ואין ניאותן דקתני היינו כל זמן שדולק דבמוקצה מחמת מצוה מודה ר"ש כדאמר אין מוקצה לר"ש אלא נר בשעה שהוא דולק ולא שבנר ממש קאמר דההיא אסור משום מכבה וכו' אלא כלומר שמן המטפטף מן הנר והטלטול דנר עצמו אין לאסור מטעם דהוקצה למצותו ולא אסור לטלטלו אלא משום בסיס וכו' אבל מטעם דהוקצה למצותו לא הוי אסור לטלטל שאין ביטול מצוה במה שמטלטלו עכ"ל (וצריך טעם למה שמן המטפטף אסור לר"ש דהא שמן זה שפירש מנר הוי כמו מותר השמן דכבר פסקה מצוה מזה השמן. וצ"ל דהוא אקצי דעתי' משמן שנותן בנר כ"ז שדולק א"כ אינו ניתר אלא מעת שכבה מטעם אדם יושב ומצפ' וכו' ואינו מיושב עוד כל הצורך). ומוכח בסוגיא שם דאיכא מ"ד דטעמא דמתני' דאין נותנין וכו' משום דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל. וחד מ"ד סבר דטעמא משום דאסור לבטל כלי מהיכנו (משום דהוה כקובע לו מקום ומחברו בטיט ודמי למלאכ') ובפרק מפנין פי' רש"י דמתחזי כסותר כיון שאין יכול לטלטל' עוד. ועוד אמרינן דטבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן (שאין בו מוקצ' אלא איסורו ואם בא אחד ועבר על דברי חכמים שאסרו לתרום בשבת ותקנו מתוקן ומותר לטלטלו ולאכלו הלכך לא מבטל כלי מהיכנו). ומותר להניח כלי תחת טבל שנשבר'. כתבו תוס' ומיירי הכא כגון דל"ל פירי אחרינא דאפי' במזיד יאכל. והקש' הרשב"א היכא דאית לה פירי בשוגג אמאי יאכל נימא מגו דאתקצי לביה"ש וכו' ועוד מ"ש דהכא אם עבר ותקנו מתוקן. וביצה (דף כ"ו) גבי בכור לר"ש דאמר אין רואין מומין בי"ט אמרי' שאם עבר ובקרו אינו מבוקר עכ"ל תוס':

[ד.] שבת דף מ"ו אמר רבי מורינס לי התיר רבי לטלטל מחתה באפרה וכו' ואמר רב אסי הטעם משום דאית בי' קרטין. אמר אביי קרטין בי רבי מי חשיבי אלא אמר אביי מידי דהוי אגרף של רעי. כתב הר"ן על הא דקרטין מי חשיבי מהא שמעינן דמוקצ' לעשירים מוקצ' ואפי' עניים אין מטלטלין אותו שכבר הוקצ' מדעתו של בעה"ב העשיר ולא בעי שיהא מוקצ' לכל וה"נ משמע בש"ס דאמר מפירין ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת ואמאי מי יימר דמזדקק לה חכם וכו' מפני שאסר הככר על עצמ' נעש' מוקצ' עכ"ל. ובתוס' דף מ"ו ע"ב ד"ה מי יימר דמזדקק לה בעל כתבו ואע"ג דפירות שנדר' מהן אינן מוקצין לענין טלטול דהא חזו לשאר בני אדם מ"מ אית לן למימר מגו דאתקצי ביה"ש מאכילתן אתקצי לכולי יומא א"נ מיירי בפירות שלה ואסרתן לכל אדם עכ"ל. משמע דאם אסרה לעצמ' מותרין לשאר בני אדם ואף היא מותרת לטלטל אותן משום דחזי לאחריני. וע' תוס' שבת דף קכ"ז ע"ב ד"ה כיון ואכתבהו בסוף הכלל:

[ה.] שבת דף י"ט ע"ב שמן של בדדין (שמן שנשתייר בזוית הבד תחת הטעינ' והוא ניתן לבדדין) ומחצלות של בדדין רב אסר ושמואל שרי (רב אסר לטלטל מוקצ') אמר רב נחמן עז לחלב' ורחל לגיזת' ותרנגולת לביצתה ותורי דרדיא (העומד לחרישה) וחמרי דעיסקא (העומדין לסחור' להוליכן למקום אחר) רב אסר ושמואל אמר מותר וקמפלגי בפלוגתא דר"י ור"ש (דלר"י דאית לי' מוקצה אסור לשוחטן בי"ט אא"כ הזמינו מבע"י ולר"ש שרי). הני כרכי דזוזי (זוג של מחצלת שמסככין בהן פרגמטיא של ספינ') רב אסר ושמואל שרי. כתבו תוס' תימא דלקמן דף קכ"ח אמרי' דרב סבר במוקצ' לטלטל כר"ש. ומפ' ר"ת דכרכי דזוזי מוקצ' מחמת מיאוס כגון שמכסין בהם דגים ושאר דברים המלכלכים אותן והתם דקאמר רב