כסף נבחר חלק ב רפט

דל"ל מוקצה ופליג עליה בחדא דאלו אבוה כבה אין לא כבה לא (דלא שמעי' לי' לר"ש דקשרי אלא מותר שמן שבנר דמשמע לאחר שכבה) אבל כוס וקערה ועששית לא יזיזם ממקומם. מאי שנא הני ומסיק הש"ס לעולם ר"ש וכי קשרי ר"ש בנר זוטא דדעתיה עלויה (מבע"י סבר שיכלה שמן מהר ואשתמש בנר לכשיכבה) אבל הני דנפישי לא (לא אסיק אדעתי' שיכבה כל היום). אמר ר' זירא פמוט שהדליקו בו בשבת (מנורה של מתכת ואינה מאוסה) לדברי המתיר (ר"מ) אסור (דמוקצה מחמת איסור הוא) לדברי האוסר (ר"י) מותר. למימרא דר"י מחמת מיאוס אית לי' מחמת איסור לית ליה והתניא ר"י אומר כל הנרות של מתכת מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת. אלא אי איתמר הכי אתמר א"ר זירא פמוט וכו' דברי הכל אסור לא הדליקו עליו ד"ה מותר. אמר רב יהודה אמר רב מטה שיחדה למעות הניח עליה מעות אסור לטלטלה (אפי' הניח בחול הרי הוקצה לאיסור ואפי' נסתלק המעות מבע"י ולא דמי לנר של מתכת דשרי לר"י התם בלא יחדו) [נראה דאפי' לצורך גופו או מקומו אסור כיון שיחדה למעות שוב אין עושין ממנה שום תשמיש והוי כחצוצרת דאסור לטלטלה לר"י אפי' לצורך גופה ומקומה ולר"ש לא אסר שום מוקצה לצורך גופו ומקומו אלא מחמת חסרון כיס. תוס'] לא הניח עליה מעות מותר לטלטלה לא יחדה למעות יש עליה מעות אסור אין עלי' מעות מותר לטלטלה והוא שלא הי' עליה בין השמשות (אבל היו עליה ביה"ש אתקצאי לכולי יומא). מתיב ר"א מוכני שלה בזמן שהיא נשמטת אינו חבור (והיא עגלה של עץ מוקפת מחיצות למרכב אנשים ונשים. מוכני אופן) ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש עליה מעות. הא אין עליה מעות אע"ג דהוי עליה ביה"ש ההיא ר"ש דל"ל מוקצה מיהו מעות לא חזי למידי ומודה ר"ש דעודן עליו אסור] ורב כר' יהודה ס"ל. ה"נ מסתברא דרב כר"י ס"ל דאמר רב מניחין נר ע"ג דקל בשבת ואין מניחין נר ע"ג דקל בי"ט אא"ב דרב כר"י היינו דשני לי' בין שבת ליו"ט. אא"א כר"ש ס"ל מה לי שבת מה לי י"ט [בשבת נמי שקיל לי' לכשיכבה ונמצא משתמש במחובר] (כתבו תוס' בכמה מקומות אשכחן דרב כר"י ס"ל אלא דבעי לאוכוחי דסבר כר"י במגו דאתקצי לביה"ש עכ"ל). ורב כר"י ס"ל והא בעו מיני' דרב מהו לטלטולי שרגא דחנוכה מקמי חברי ובשבתא וא"ל שפיר דמי, שעת הדחק שאני דא"ל רב כהנא רב אסי לרב הכי הלכתא (בתמי') א"ל כדי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק. בעא מיני' ר"ל מר' יוחנן חטים שזרען בקרקע (ועדיין לא השרישו מהו ללקוט ולאכלו) וביצים שתחת תרנגולת מהו כי ל"ל לר"ש מוקצה היכא דלא דחיי' בידים (ואע"ג דנר שכבה שרי ר"ש אע"ג דדחי בידים דהתם שאני כיון שכבר פסק דחוי שלה אבל הכא לעולם הם דחוים כל זמן שמונחים שם תוס') היכא דדחי' בידים אית לי' או דלמא לא שנא. א"ל אין מוקצה לר"ש (בדבר הראוי) אלא שמן שבנר בשעה שהוא דולק הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו (איסו' כבוי) (לאו דוקא שמן שבנר דההוא אסור משום מכבה כדאמר ביצה (דף כ"ב) המסתפק ממנו חייב משום מכבה אלא המטפטף מנר ומשום דמוקצה למצותו לא אסור נר הדולק לטלטל כדפרישית לעיל (דף מ"ב) תוס'. ועיין תוס' ביצה דף כ"ב דלאו חייב ממש. אלא דנראה ככבוי כיון דמכחיש אותו). ולית לי' הוקצה למצותו (בתמי' קס"ד שמן שבנר וק' קאמר דאיכ' תרתי מוקצה למצוה ומוקצה שבשעת דליקתו משום איסור כבוי אבל מוקצה למצוה גריד' לא אסר אפי' בשעת מצוה) והתניא סיככה (לסוכה) כהלכתא ועטרה בקרמים וכו' ותלה בה אגוזים אפרסקין וכו' אסור להסתפק מהן עד מוצאי י"ט האחרון של חג (והכא מוקצה למצוה איכא מוקצה דאיסור ליכ' ותו משום סתירת אהל כי מטא חה"מ לשתרי דומיא דנר שכבה) ואם התנה הכל לפי תנאו וממאי דר"ש היא דתני ר' חייא בר יוסף קמי' דר"י אין נוטלין עצים מן הסוכה בי"ט אלא מן הסמוך לה ור"ש מתיר ושוין בסוכת החג בחג שהי' אסורה (שהוקצה למצותה. דמצותה כל שבע' אלמא כל שעת מצותה נוהג מוקצה שלה ואע"ג דליכא איסור סתירה) כעין שמן שבנר קאמרי' הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו (ולא משום איסור אלא משום מצוה דהואיל דהוקצה למצותה דשבת הוקצה לכל זמן איסור דליקתו ולא יותר דאין מצותו אלא בשעת דליקתו וכשכבה אין בו מצוה אבל בסוכת החג מצותה כל ז' והקצאתה כל זמן מצותה) אמר רב יהודה אמר שמואל אין מוקצה לר"ש אלא גרוגרות וצמוקין בלבד (תאנים שמעלה לגג ליבשן ומשנשתהו שם מעט אין ראוין לאכילה עד שיתייבשו) [בירושלמי מפרש שמסריחין בנתים וכיון שמקלקלין כ"כ אין דעתו לקחתם עד שיתקנו היטב. תוס'] בעא מיני' ר"ש ברבי מרבי פצעילי תמרה (תמרים הנלקטין קודם בישולן וכונסין אותם בסלים שעושין מלולבין והן מתבשלות מאיליהן) לר"ש מהו (לאכול אותן קודם בישולן) א"ל אין מוקצה לר"ש אלא גרוגרות וכו' (דאיכ' תרתי דדחינהו בידם ולא חזי) ורבי ל"ל מוקצה (קס"ד מדבעא מיני' אליבי' דר"ש אלמא שמיע לי' מאבוה דכר"ש ס"ל) והתנן אין משקין ושוחטין את המדבריות וכו' ותניא אלו הן מדבריות וכו' רבי אומר כל שרועות באפר ואין נכנסות לישוב לא בימות החמה וכו' איבעית אימ' הני נמי כגרוגרות דמיין (דדחינהו בידים ויש טורח לילך ולהביאם) ואיבעית אימ' לדבריו דר"ש קאמר ולי' לא ס"ל ואיבעית אימ' לדבריהם דרבנן קאמר להו (גבי אין משקין וכו') לדידי לית לי מוקצה כלל לדידכו אודי לי מיהת דהיכי דיוצאת בפסח וכו' דבייתות נינהו. אמר רבה בב"ח אמר ר' יוחנן אמרו (בני הישיבה) הלכה כר"ש. מי אמר ר"י הכי והא בעא מיני' ההוא סבא מר"י קינה של תרנגולת מהו לטלטולי בשבת א"ל כלום עשוי אלא לתרנגולים (הלכך הוי מלאכתו לאיסור ואסור אלמא אית לי' מוקצה) הב"ע דאית בי' אפרוח מת (דלא חזי למיכל ולכלבים נמי לא חזי ואע"ג דאמר ר"ש מחתכין את הנבל' לפני הכלבים ה"מ במסוכנ' אבל בריא' לא דלא הוי דעתי' מאתמול לכלבים) הניחא למר בר אמימר משמי' דרבא דאמר מודה ר"ש בב"ח שמתו שאסורים אלא למר ברי' דרב יוסף משמי' דרבא דאמר חולק הי' ר"ש אפי' בב"ח שמתו שהן מותרין מאי איכ' למימר הב"ע דאית בי' ביצה (שנולדה היום ומודה ר"ש בנולד). כתבו תוס' צ"ע דר' יוחנן גופא מפרש טעמ' דביצה משום משקין שזבו ואפשר דמשום הכי לא הוי אסר ר"ש לטלטלה אלא לאכיל' עכ"ל. [וצ"ע דהא הבריית' המובא ביצה דף ד' אחד ביצה שנולד בשבת וכו' אין מטלטלי אותה וכו' וע"כ לר' יוחנן מיירי בעומדת לאכילה דאי לגדל משום מוקצה ואתי' כר' יהודה אמאי לא פריך התם על ר"נ אלא ודאי דבמוקצה החמירו דהוי כעין דאוריית' וא"כ ע"כ הא דמקשה לר' יצחק אמאי ספק' אסורה היינו לדידהו ודאי מיירי כעין מתני' בעומדת לאכילה ואפ"ה תני אין מטלטלין] (וכ' שער המלך פכ"א משבת דכיון אליבי' דר' יהודה בעומדת לגדל אסור בטלטול תו לא פליגי חכמים ואף בעומדת לאכילה דאסורה משום משקין שזבו אסרו נמי בטלטול אבל ר' יוחנן דסבר כר"ש אינה אסורה אלא משום משקין שזבו אינו אסור בטלטול וכו' ע"ש). ופריך הש"ס והאמר ר"נ מאן דל"ל מוקצה לית לי' נולד דאית בי' ביצ' אפרוח (וכלב לא אכיל לה משום קליפה) (והוי כמו גרוגרת וכו' תוס') כי אתי רב יצחק בר יוסף אמר ר"י הלכה כר' יהודה ור' יהושע ב"ל אמר הלכה כר"ש אמר רב יוסף היינו דאמר רבב"ח אמר ר"י אמרו הלכ' כר"ש ולי' לא ס"ל אמר רב אסי הורה ר"ל בצידן מנורה הניטלת בידו אחת מותר לטלטלה בשתי ידיו אסור לטלטלה