כסף נבחר חלק ב רפח

תרומ' בזמן הזה דאוריי' אא"ב מופלא וכו' דאורייתא מתקן טבלא דאורייתא אלא א"א דרבנן אתי גברא דרבנן ומתקן טבלא דאורייתא קסבר ר' יוסי תרומ' בזה"ז דרבנן (כתבו תוס' וא"ת אדפריך מר' יוסי לסייע מר' יהוד' דאמר אין תרומתו תרומ' אלמא מופלא וכו' דרבנן וי"ל דר' יהוד' נמי אית לי' דאוריי' ולהקל לתקן טבל לא אתרבי להיות כגדול):

[ב.] נזיר דף ס"ב איש כי יפליא לאתוי' מופלא סמוך לאיש הניחא אי מופלא וכו' דאוריי' אלא למ"ד דרבנן איש כי יפליא למה לי לאתוי' מופלא סמוך לאיש דכותי (מדאורייתא נודרין נדרים ואל תתמה משום דבישראל אין מופלא וכו' נודרין מן התור' שכן מצינו בכמ' מקומות שהחמיר' תורה על הכותי כגון בשור של כותי שהזיק לשור של ישראל בין תם ובין מועד נ"ש) (ע' תוס' מה שתירצו על זה. והרבה שנויים נאמרו אהא דכי יפליא למה לי ע"ש):

[ג.] נזיר דף כ"ח ע"ב מתני' האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר וכו'. [גמ'[ איש אין אבל אבל אשה לא מ"ט אמר ר' יוחנן הלכ' היא בנזיר (שהאיש מדיר ולא האש') ור' יוסי בר חנינא אמר ר"ל כדי לחנכו במצות וכו' ואין האשה חייבת לחנך בנה וכו'. לימא כתנאי עד מתי מדיר את בנו בנזיר עד שיביא ב' שערות דברי רבי ר' יוסי ב"ר יהוד' אומר עד שיגיע לעונת נדרים מאי לאו תנאי דר' סבר הל' היא בנזיר ואע"ג דהגיע לעונת נדרים מדיר לי' מד דמייתי ב' שערות ור"י ב"ר יהודה סבר כדי לחנכו וכיון דנפיק מרשותי' תו לא מחייב אמרי לא דכ"ע הלכ' היא והכא במופלא סמוך לאיש קמפלגי רבי סבר דרבנן ואתיא דאוריית' ודחי דרבנן ור"י ב"ר יהוד' סבר דאוריית' ואיבע"א כ"ע לחנכו במצות ומופלא סמוך לאיש דרבנן רבי סבר אתי חנוך דרבנן ודחי מופלא דרבנן ור"י ב"ר יהוד' סבר לא אתי חנוך דרבנן ודחי וכו':

[ד.] תמור' דף ב' ע"ב בעי רמב"ח קטן מהו שימיר וכו' כי קמבעיא לי' שהגיע לעונת נדרים מי אמרי' כיון דאמר מר איש מה ת"ל כי יפליא לרבות מופלא סמוך לאיש דהקדשו הקדש מדאקדושי אקדיש אמורי נמי מימר או דלמא כיון דלאו בר עונשין הוא בתמור' לא מתפיס את"ל קטן עביד תמורה הא אתי לכלל עונשין נכרי מה שימיר וכו' ולא אפשטא:

[פסק] [ה.] בפ' י"א מנדרים כתב הרמב"ם קטן בן י"ב ויום א' וקטנ' בת י"א ויום אחד שנשבעו או נדרו וכו' בודקין אותן אם ידעו לשם מי נדרו נדריהן קיימין וכו' קודם הזמן הזה אע"פ שאמרו יודעין אנו אין נדריהם נדר ואחר הזמן הזה שנמצא הבן בן י"ג ויום א' והבת י"ב ויום א' אע"פ שאמרו אין אנו יודעין דבריהם קיימין ואע"פ שלא הביאו ב' שערות וזהו היא עונת נדרים האמורה בכל מקום הואיל והגיעו לשני הגדולים נדריהם קיימין אע"פ שלא הביאו סימנין ועדיין לא נעשו גדולים לכל דבר ודבר זה מדברי תור' שהמופלא הסמוך לאיש הקדשו הקדש ונדרו נדר אע"פ שנדריהם קיימין אם חללו נדרו וכו' אין לוקין עד שיגדילו ויביאו ב' שערות הקדישו ובא הגדול ונהנ' מן ההקדש לוק' משום שנדריהם נדר מן התור'. כתב מש"ל צ"ע דבנדה (דף מ"ה) מוכח דכל שלא הביא ב' שערות קטן הוא ונדריו נבדקין אף שהוא בן י"ג ויום א' עכ"ל. וע' מרכבת מה שתירץ. ודע דרמב"ם בפי' משניות מתרומות כתב עונת נדרים היינו שנת י"ב ויום א' וכו' וצ"ל דתרי גונא מופלא יש אחד משנת י"ב נבדק ושני שנת י"ג ויום א' אע"פ שאינו יודע להפלות וע' בסמ"ג לאוין רמ"ג ובביאורי רש"ל]. כתב הגהות מיימוני וזו עונת נדרים וכו' וכן פירשו בה"ג אבל רש"י פי' שעונת נדרים הוא שנה שלפני גדלות עכ"ל. פ"ב מנזירות כתב הרמב"ם קטן שהגיע לעונת נדרים ונדר בנזיר ה"ז נזיר ומביא קרבנותיו ואע"פ שעדיין לא הביא ב' שערות כשאר נדרים והאיש מדיר בנו קטן בנזיר ואע"פ שלא בא לעונת נדרים ואין האש' מדרת וכו' ודבר זה הלכ' מפי הקבל' ואינו נוהג בשאר נדרים. כתב הראב"ד דבר זה אינו מחוור למ"ד מופלא וכו' דרבנן היכי מייתי חטאת שהיא חולין לעזר' ואפשר דהלכתא כמ"ד דאוריי' דר"י ור"ל ס"ל דאורייתא עכ"ל. כתב כ"מ תימה למה כ' אפשר דפשיטא דהלכ' כר"י ור"ל. ובפ"ד מתרומות כתב הרמב"ם קטן שהגיע לעונת נדרים אע"פ שלא הביא ב' שערות ולא נעשה גדול תרומתו תרומ' ואפי' בתרומ' של תורה הואיל ונדריהם והקדשן קיימין מן התור'. ובפ"א דתמור' כתב קטן שהגיע לעונת נדרים שהמיר אע"פ שאינו לוקה יש בו ספק אם עוש' תמור' וכו'. כתב כ"מ למה פסק שהוא ספק הלא דרך רבינו לפסוק כאת"ל ואפשר שלא הי' גורס את"ל. וש"ע י"ד סי' רל"ג כתב קטן בן י"ב וי"א וכו' אם יודעין לשם מי נודרין נדריהם נדר. כתב הש"ך אע"פ שלא הביאו ב' שערות עכ"ל. (ועליו לא קשה קושית המש"ל דאיהו מדרבנן קאמר וחוששין שמא נשרו אבל הרמב"ם דכתב לוקה קשה. מרכבת). וע' רשב"א ור"ן גיטין פרק המקבל דף ס"ד:

(כלל צח) מוקצה ונכלל בו גמי דיני הכנה דרבה [א.] שבת דף מ"ד ת"ר מותר השמן שבנר ושבקערה אסור ור"ש מתיר. (כתבו תוס' ולאחר השבת מותר אפי' לר' יהודה. וה"נ תניא לקמן גבי נוי סוכה אסור להסתפק מהן עד מוצאי י"ט האחרון אבל בתר הכי שרי. וקשה לר"י מ"ש מנר חנוכה דתני' כבה ליל ראשון מוסיף עליו בליל ב' ומדליקו כבה ליל ח' עושה לו מדורה בפני עצמו מפני שהוקצה למצותו ואור"י דנר חנוכה עיקרו לא להנאתו בא אלא לפרסומי ניסא ומשום חביבות' דנס אינו מצפה שיכבה אלא מקצה לגמרי למצוה אבל נר שבת להנאתו בא יושב מצפה שיכבה ולכך מותר וא"ת מ"ש נר שכבה דאסור לטלטל לר"י מסוכה רעועה דעלמ' דמהני בה תנאי דאתמול דעתיה עלויה שתפול ונר דעתי' עלוי' שתכבה ואמאי אין מועיל תנאי להסתפק ממותר השמן. ור"ש נמי יועיל תנאי להסתפק מן השמן המטפטף בשעה שדולק. וי"ל דהתם סוכה דעלמ' היתה עשוי' מזמן גדול ועתה ביה"ש אינו בודל מהם ויושב ומצפה מתי תפול אבל נר עיקר הקצאתו ביה"ש ודחיי' בידים לצורך שבת וחמיר טפי ולא מהני בי' תנאה עכ"ל. ור"ן בשם רמב"ן כתב והא דמסקינן דנר שהדליקו באותו שבת אסור דוקא כשלא התנה עליו אבל התנה עליו שיטלטלה לאחר שכבה שרי לטלטלה משכבה. והביא ראי' מירושלמי אם התנה עליו מותר מה אנו קיימין אי כר"מ אפי' התנה אסור דקסבר התם כל המיוחד לאיסור אסור. אי כר"י נר מאוס ואין אדם יכול להתנות על דבר מאוס שלא יהא מוקצה ואי כר"ש אפי' בלא התנה מותר. ופרקינן כר"ש ומיירי בכוס וכו' דאסור' לר"ש ואפי' לאחר שכבו ואם התנה מותר. הלכך לדידן דקי"ל מחמת מיאוס שרי בין בנר של חרס ובין של מתכת מהני תנאה עכ"ל). מתני'. מטלטלין נר חדש (שאינו מאוס וחזי לאשתמושי שלא דלק בו נר מעולם) אבל לא נר ישן (דמוקצה מחמת מיאוס הוא) ר"ש אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת. [גמ'] ת"ר מטלטלין נר חדש אבל לא ישן דברי ר' יהודה רמ"א כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת (ואע"פ שכבה אסור דאית לי' לר"מ מוקצה מחמת איסור ולית לי' מוקצה מחמת מיאוס) רש"א חוץ מן הנר הדולק בשבת בעוד שהוא דולק אסור שמא יכבה) כבתה מותר לטלטלה ור"א ב"ר שמעון אומר מסתפק מן הנר הכבה ומן השמן המטפטף ואפי' בשעה שנר דולק (כיון דכבה והולך לא מחייב תו משום מכבה). אמר אביי ר"א בר"ש סבר לה כאבוה בחדא