כסף נבחר חלק ב רפז

ה"ה מ"ש רבינו המע"ה ביאור דבריו שאם לא הביא הניזק ראי' כלל הרי המזיק פטור לגמרי כמ"ש בדין הניזקין שנים שדומה לחטין ושעורין ולא עוד אלא כיון שאינו מודה אלא בתם אי אין שם עדים הרי הוא מוד' בקנס ופטור וסוגיין כמ"ד פלגא נזקא ממונא ואין הל' כן. ומ"ש רבינו לא הי' שם ראי' וכו' אלא עדים וכו' משלם המזיק וכו' הוא דין נכון שאינו דומ' לדין חטין ושעורין שהרי יש כאן עדים. ומ"ש בהשגות אתם ומועד קאי וכו' והחלוק הזה שכתב הר"א בין אומר לו אתה יודע יתבאר דעתו בהלכות שאלה ודעתו ז"ל בא' תם וא' מועד הרי התם בכלל תביעת המועד שכל הנכסים משועבדים לו אבל כששניהם תמין הרי הן כחטין ושעורין ואע"פ שיש שם עדים שאחד מהן הזיק פטור מן השבוע' ויש לחלוק אפי' כששניהם תמים כיון שיש שם עדים חייב שבועת התור' עכ"ל. עוד כתב הרמב"ם היו הניזקין שנים א' גדול ואחד קטן והמזיקין א' גדול וא' קטן הניזק אומר גדול הזיק את הגדול וכו' והמזיק אומר לא כי אלא קטן את הגדול וכו' או שהי' אחד תם וא' מועד הניזק אומר מועד הזיק את הגדול וכו' והמזיק אומר תם את הגדול המע"ה לא הי' שם ראי' ברור' המזיק פטור למה זה דומ' להטוען חברו חטים והוד' לו בשעורים שהוא נשבע היסת ופטור אף מדמי שעורים. כ' ה"ה אי אפשר לבאר מאמר רבינו לומר שאין שם ראי' ברורה אי זה מהם הזיק אבל יש שם עדים שהזיקו שא"כ לא אמר פטור שהרי למעלה אמר משלם המזיק אלא ודאי כוונת רבינו שאין שם עדים כלל והמזיק פטור בתמין מדינא דמוד' בקנס פטור ובא' תם ובא' מועד כדין טענו חטים וכו'. ודע שדיני זו ושלמעל' שווין שאם יש עדים בשהנזקין שנים משלם המזיק כמו שאמר וכו' עכ"ל עיין לח"מ:

[כא.] כתב ש"ע ח"מ סי' ע"ה ס"ה מנה לי בידך מהלוא' פלונית ומנה מהלואה אחרת והנתבע משיבו אין לך בידי כלום לפי שמהלוא' ראשונ' פרעתיך כך וכך ומשניי' כך וכך ומתוך טענתם הכירו ב"ד שעדיין חייב לו מאותן ב' הלוואות עשרים דינרין הו"ל ב' מעידין שיש בידו נ' שהרי הב"ד עדים במה שהוד' וישבע מן התור' על השאר (הג"ה ודוקא שהכירו הב"ד שהוד' במקצת לפי חשבונו אבל אם נתחייב במקצת לפי שאין נאמן בדבריו לא מקרי הודאה במקצת):

[כב.] כתב הגהת פרישה בטור ח"מ סי' פ"ז (על מה שכתב הר"ן בריש פרק שבועת הדיינין דלרש"י שפי' הילך לא הוצאתים והן שלך בכל מקום שהן לא משכחת הילך אלא בפקדון אבל לא במלוה) וא"ת כיון דלרש"י דין הילך בהלוא' לא שייך אמאי קאי דין הילך דפטור דבפקדון לא משכחת לה לרש"י דהא ס"ל בפקדון כופר הכל נמי חייב שבוע' דאורייתא וי"ל דמשכחת לה היכא דתבעי חמשים בהלוא' וחמשים פקדון והוד' לו נ' דפקדון וא"ל הילך דנפטר משבוע' מתביעת נ' הלוא'. א"נ משכחת לה בשאל' דלכאור' בשאלה דין הלוא' יש לה לענין כופר הכל שאין חייב ש"ד לפי טעם של רש"י דהיכא שעשה עמו טוב' אינו מעיז לכפור בכל. כל זה כתבתי לפי מ"ש ב"י בשם הר"ן דלרש"י לא שייך הילך בהלוא' כלל אבל דוחק הוא לומר כך לכך נרא' דמ"ש הר"ן דלרש"י לא משכחת הילך במלוה פי' כשהוציא המעות שלוה ממנו אבל כל זמן שהוא בעין כמו שהלו' לו ודאי הוי הילך אלא שאז אין שם הלוא' עליו וה"ל כפקדון וכו' והכי דייק לשון הר"ן שכ' וי"ל שאפי' ישנן להנהו מעות בעין לא מצי למימר שלך הן בכל מקום שהן משמע דדוקא בכ"מ שהן לא מצי למימר לי' אבל אם בא ליתנם לו מיד מהני עכ"ל:

(כלל צז) מופלא סמוך לאיש אי דאורייתא או דרבנן [א.] נדה דף מ"ה מתני' בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין (אם יודע' לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה) בת י"ב וי"א נדריה קיימין ובודקין כל שתים עשר' בן י"ב ויום א' נדריו נבדקין בן י"ג וי"א נדריו קיימין וכו':

[גמ'] א"ר הונא הקדיש ואכל לוקה (הקדיש תוך זמן תינוק היודע להפליא ואכל את הקדשו לוק' ואע"ג דבמילי אחריתי לאו בר עונשין הוא) שנא' איש כי יפליא לנדור נדר ולא יחל דברו כל שישנו בהפלא' ישנו בבל יחל (כי יפליא מיני' מרבינן מופלא סמוך לאיש מופלא יודע לפרש לשם מי נדר סמוך לאיש שהוא סמוך לבוא לכלל גדול דהיינו שנה אחת קודם זמן שהוא ראוי להביא שערות והיינו בתנוקת כל י"ב ובתינוק כל י"ג אע"ג דבהאי קרא לא כתיב כי יפליא מ"מ כיון דנפקא לן מיני' דיודע להפלות הוי נדרו נדר קאי בבל יחל דהא כתיב איש כי ידור ומופל' סמוך לאיש בכלל איש וסמיך לי' ולא יחל) מתיב רב הונא בר יהוד' לרבא לסיוע לרב הונא לפי שמצינו שהשוה הכ' הקטן כגדול לזדון שבוע' ולאיסור ולבל יחל (מכי יפליא דמשמע דיודע להפלות סמוך לאיש דאכתי קטן כל שנה זו) יכול יהא חייב על הקדשן קרבן ת"ל וזה הדבר (כלו' לאיסור ולא יחל אמרתי שיהא איסורו איסור ונדרו בבל יחל ולא לקרבן מעיל' ובל יחל היינו מלקות ומסייע לר"ה) קתני מיהו בל יחל חייב אימא לאיסור בל יחל (כלו' איסור בעלמא ולא מלקות) מה נפשך אי מופלא סמוך לאיש דאורייתא (מכי יפליא) מלקי נמי לילקי (דהא כל זמן דנדרו נדר קאי עלי' בבל יחל) אי לאו דאוריי' איסור נמי ליכא (אם אכלו דהא אי אתו רבנן לתקוני הכי תקון שלא יאכלו אחרים את הקדשו או הוא לכשיגדיל אבל בקטנותו לא באו לאסור עליו דקטן לאו בר קבול' תקנתא דרבנן הוא) ומסיק הש"ס הכא במאי עסקינן כגון שהקדיש הוא ואכלו אחרים לעולם כדקתני לבל יחל דהוי מלקות ואפ"ה לא תסייע לר"ה דהא דקתני מלקות אהקדש קטן לאו לדידי' קאמר אלא לאחרים שאכלו את הקדשו) הניחא למ"ד לוקין אלא למ"ד אין לוקין מאי איכא למימר מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא (כלו' מ"ד דאין לוקין מוקי לאיסור בל יחל ומקרא דכי יפליא דקתני שהשוה הכתוב אסמכתא) גופא הקדיש ואכלו אחרים רב כהנא אמר אין לוקין. ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו לוקין במאי קמפלגי מר סבר מופלא סמוך לאיש דאוריי' ומר סבר דרבנן. (כתבו תוס' והא סבר ר"ל התראת ספק לא שמה התרא' והכא ה"ס הוא שמא לא יביא ב' שערות עד ב' או ג' שנים ונמצא דאכתי לא הוי מופלא סמוך לאיש ואי מיירי שאכלו אחרים אחר שהגדיל א"כ הו"ל למימר כשאכלו הוא בעצמו וכו' וי"ל דאזלינן בתר רוב שמביאין שערות בזמנן דהיינו בני י"ג ויום א' עכ"ל). מתיב רב ירמי' יתומה שנדרה בעלה מפר לה (יתומ' שהשיאת' אמה דנשואין דידה דרבנן ולא קרי לה יתומ' אלא בקטנות' כ"ז שראוי' למאן) אי אמרת בשלמ' מופלא וכו' דרבנן אתי נשואין דרבנן ומבטלי נדרא דרבנן אא"א דאוריית' אתי נשואין דרבנן ומבטלי נדר' דאוריית' וכו' ומסיק כדרב פנחס דאמר משמי' דרבא כל הנודרת על דעת בעל' נודרת (לעולם נדרה דאוריית' ודקא קשיא לך אתו נשואין דרבנן וכו' אהכי מבטלת דכל הנודרת וכו') (כתבו תוס' וא"ת א"כ אמאי נכתב בפ' נדרים דבעל מיפר לאשתו אפי' אינה אשתו כגון הכא הבעל מפר לה דעל דעתו נודרת וי"ל דאיצטריך לענין שאם אמר קיים ליכי שאיני יכול להפר א"נ משום דאמר רחמנא בעל מיפר קאמר דלעולם על דעתו הוא נודרת ואע"ג דהכא לא הוי אלא נישואין דרבנן ולא אמר' תורה שיפר מ"מ היא סבור' שבידו להפר כמו בשאר נשים ונודרת על דעתו עכ"ל). אמר אביי ת"ש קטן שלא הביא ב' שערות ר' יהוד' אומר אין תרומתו תרומ' רבי יוסי אומר עד שלא בא לעונת נדרים אין תרומתו תרומ' משבא לעונת נדרים (היינו מופלא סמוך לאיש שנדריו נבדקין) תרומתו תרומ' סברוה קסבר ר' יוסי