כסף נבחר חלק ב רפה

בת עשר ליטרין והודה במנורה בת חמש ליטרין ה"ז מודה במקצת מפני שיכול לגורדה ולהעמידה על חמש וכו'. כור חטין יש לי בידך אין לך בידי אלא כור שעורין פטור אף מדמי שעורין שהרי אומר אין לי בידך שעורין ונמצא זה דומה למי שאמר לחברו בב"ד מנה לך בידי ואומר לו האחר אין לי בידך שאין ב"ד מחייבין אותו ליתן לו כלום. ואם תפס התובע דמי שעורין אין מוציאין מידו. ועוד כתב טענו חטין ושעורין והודה באחת מהן חייב וכו' מנה לי אצלך הלואה והלה מודה בחמשים פקדון וכו' הורו רבותי שזה מודה במקצת וכו' ולזה דעתי נוטה וכתב הראב"ד אין זה מודה במקצת שמלוה ופקדון ב' טענות עכ"ל. כתב ה"ה נראה דעת רשב"א מסכמת לדברי הר"א שהוא פטור וגדולה מזו שאם טענו מנה מלוה והודה במנה פקדון דהוי כטענו חטין וכו' שהוא פטור ובפ"ד מטוען כתב הרמב"ם ואין מודה במקצת חייב עד שיטעננו בדבר שבמדה וכו'. אין מודה במקצת חייב שבועה עד שיודה בדבר שאפשר לכפור בו כיצד מי שטען ק' דינרין יש לי אצלך חמשים בשטר וחמשים בלא שטר אין לך בידי אלא חמשים בשטר אין זה מודה במקצת שהשטר לא תועיל בו כפירתו והרי כל נכסיו משועבדים בו אפי' כפר בו הי' חייב לשלם לפיכך נשבע היסת על החמשים. כתב ה"ה נראה מדבריו דוקא כשהם בשטר שא"א לו לומר פרעתי אבל אם החמשים בעדים או בכתב ידו שהוא נאמן לומר פרעתי אם הודה בהן הודאתו הודא' לחייבו שבועת התורה. ורמב"ן הוסיף שאפי' החמשים הם בכתב יד בנאמנות חייב כיון שאינו גובה ממשועבדין ולא מיעטו אלא שטר דוק' דהוי שעבוד קרקעות שגובה בו מלקוחות. ורב האי כתב בשערי שבועות הפך מזה שאפי' אין החמשים אלא בעדים אם הודה בהם אין הודאתו כלום ודברי רבינו נ"ל עיקר עכ"ל. וכ' מש"ל מ"ש רבינו הרי כל נכסיו משועבדים אף על פי שאין זה מעלה ומוריד לענין שאין יכול לכפור נראה שכוון למ"ש ה"ה בפט"ז מאישות ואע"ג דאין נשבעין על טענת כפירת שעבוד קרקעות דוקא כשאינו גובה אלא מקרקע אבל כשגובה ויש בשעבודו מטלטלי ומקרקע לא מפטר משום כפירת שעבוד קרקעות ויחס סברא זו לרבינו ולכך כ' כאן כיון שכל נכסיו משועבדין בין קרקע בין מטלטלי ע"כ לא מפטר אלא מטעם שאינו יכול לכפור ולא מטעם שעבוד קרקעות עכ"ל. עוד כתב הרמב"ם שטר שכתוב בו סלעים מלוה אומר ה' ולוה אומר ג' אע"פ שאין מחייבין אותו בשטר זה אלא בשנים והרי הודה בסלע שיכול לכפור ה"ז פטור מפני שהוא כמשיב אבדה ותקנת חכמים היא שכל משיב אבדה לא ישבע. כ' ה"ה מ"מ חייב היסת שאינו כמוצא מציאה ממש עכ"ל. מנה לי בידך על משכון זה אין בידי עליו אלא נ' ה"ז מודה במקצת ונשבע. אין המשכון שוה אלא נ' או פחות ה"ז נשבע ומשלם הנ'. הי' המשכון שוה ק' או יותר הואיל והמלוה יכול לטעון עליו עד כדי דמיו הרי. המלוה נשבע ונוטל מדמי המשכון הי' שוה פ' נשבע המלוה שאין לו פחות משמנים ונוטלן ונשבע הלוה מן התור' על העשרים שכפר בהם וכו'. כתב הראב"ד ואם שוה חמשים מה ישבע הילך הוא עכ"ל. כתב ה"ה בביאור כתב הר"י מיגאש בשם הרי"ף דמשכון לאו הילך עכ"ל. האומר לחברו אמר לי אבא שיש לי בידך מנה. והלה אומר נ' ה"ז משיב אבדה ופטור אף משבועת היסת וכו' אבל יורש שטוען בודאי אני יודע שיש לאבי בידך וכו' ה"ז מודה במקצת. כ' הראב"ד זו מחלוקת ראב"י וחכמים והרב פסק שהלכה כמותו עכ"ל. כתב ה"ה ודע שלפי דעת הפוסקים כראב"י דינו של רבינו אמת לא אמר ראב"י אלא כשטוען ברי שהוא ראה כשהודה זה לאביו ואף בזה נחלקו חכמים דלמא תנאי הי' בינו לבין אביו וכו' עכ"ל. מנה לי בידך אין לך בידי כלום והעדים מעידין עליו שעדיין יש לו אצלו חמשים פסקו כל הגאונים הלכה שישלם חמשים וישבע על השאר שלא תהי' הודית פיו גדולה מהעדאת עדים. כתב לח"מ ק"ק למה תלה זה בפסקי הגאונים הלא מוכרח הוא כיון דקי"ל טענו חטין וכו' פטור ע"כ ליתא לאבוה דר' אפוטריקו וע"כ הלכה כרבי חייא קמייתא עכ"ל [ונעלם ממנו לפי שעה תוס' שבועות דף מ"ו דכתבו שאינו ראיה מזה דנוכל לומר דפרכינן תורת הזמה ורבי חייא תורת הזמה לא פריך. וכן מוכח מירושלמי דרבי יוחנן פליג על רבי חייא ואפי' הכי סובר טענו חטין פטור]:

[טו] פט"ז מאישות כתב הוא אומרת בתולה נשאתני ועיקר כתובה ר' והבעל או יורשיו אומר בעולה נשאה ואין לה אלא מנה וכו' ואם יש עדים שיצאה וכו' ואם אין לה עדים בזה ה"ז נוטלת מנה ואם הי' הבעל קיים יש לה להשביעו שבועת התורה שהרי הודה במקצת הטענה. כתב ה"ה מה שכ' הראב"ד שבועת התורה אין כאן שהרי כפירת שעבוד קרקעות עכ"ל. ואני אומר שאין זו קושיא שכיון שהגאונים תקנו שתגבה הכתובה מן המטלטלין חזרה כתובה שאינה כפירת שעבוד קרקעות בלבד. ומ"מ קשה שהרי דברי רבינו במקום שאין כותבין כתוב' ובמקומות ההם אינו נאמן לומר פרעתי בעיקר הכתוב' וכו' ואין מב"מ אלא בדבר שיכול לכפור אבל ודאי במקום שכותבין וכו' ונאבד' כיון שנאמן לומ' פרעתי כשהוד' ואומר לא פרעתי אלא אלמנה נשאתיה יש כאן שבועת התור' כיון שמתקנת הגאונים נגבית אף מן המטלטלין כן נ"ל עכ"ל. וכתב המש"ל בודאי שדעת הראב"ד כדעת הרי"ף ורבים דעמי' דבהודאת כל שטר אינו נשבע משום דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות וכן דעת הרמב"ן והרב התרומות שהאריך בדינים אלו בשער ד' א"כ אפי' יהי' דינו לגבות ממטלטלין כיון שיש בו שעבוד קרקעות נמי פטור אלא שקושית הראב"ד זו לשיטתו אבל רבינו כנרא' דלא פטר הודאת שטר משום כפירת שעבוד קרקעות אלא משום שאינו יכול לכפור וכו' וקשיא קושית הרב המגיד עכ"ל. ואיני יודע איך נוכל לומר דרמב"ם סובר דבשטר ליכא כפירת ש"ק דהרי כתב בפ"ח הלכ' י"ג משבועות וז"ל וכן מי שהית' עליו מלוה בשטר וכפר בה ונשבע פטור משבועת הפקדון שהרי בשטר נשתעבד הקרקע ונמצא זה הכופר בקרקע וכבר בארנו שהכופר בקרקע פטור משבועת הפקדון עכ"ל הרי דלדעתו כל היכא דאינו חייב על הקרקע ה"ה על השטר ואין לחלק בין שבועת הפקדון למוד' במקצת כדאיתא בתוס' ב"מ דף ד' ע"ב וצ"ע]. ולח"מ הקש' על ה"ה מהא דאמרי' ב"מ דף ד' גבי סלעים דינרים אי נמי משום דהוי שעבוד קרקעות וכו' והא התם בחוב איירי והחוב מדינא דגמ' גובה מן המטלטלין וא"כ לא הוי כפירת שעבוד קרקעות בלבד אם לא שנחלק בדוחק דשאני התם דהוי שטר ועיקר שטר לשעבוד קרקעות הוא עשוי אע"ג שגובה ג"כ מן המטלטלין אבל הכא אין כאן שטר אלא הוי במקום שאין כותבין כתובה וכיון שגובה גם מן המטלטלין לא הוי כפירת שעבוד קרקעות בלבד עכ"ל. ורא"ש פרק האש' שנתארמל' כתב הבעל מהימן ואף שבוע' דאוריית' לא בעי דהוי כהודא' שעבוד קרקעות ואפי' דבתר דתקינו דכתוב' גובה ממטלטלי לפי שאינו יכול לומר פרעתי דטוען אחר מעשה ב"ד הלכך האי מנה דהודה בי' הוי לי' הילך כיון שאון לו טענה לפטור הימנה עכ"ל:

[טז.] בפ' כ"ב מעדות כתב הרמב"ם ראובן שהוציא על שמעון שני שטרות א' במנה ואחד במאתים וכפר שמעון בשני שטרות ועדי שטר זה כת אחת מאותן השנים שהכחישו זו את זו (דהיינו בעדות אחרת) ועדי השטר השני הכת שניי' הרי שמעון משלם מנה שיד בעל השטר על התחתונה וישבע על השאר. יראה לי ששבועה זו בנקיטת חפץ כדין מודה במקצת