כסף נבחר חלק ב רפב

מהן חייב (ואי משום דכפר בכל דהו הא אמרי' לכך יצאו כלים למה שהן. וכ"ע מודו בזה דבכלים אפי' על כפירה כל דהו חייב). כתבו תוס' דהלכה כשמואל דטענו חטין ושעורין וכו' חייב. ולא כמו שפסק ר"ח דהלכה כר"ח בר אבא אמר ר' יוחנן. עכ"ל. כתב אספ"ז בכתובות דף ק"ח אפשר דאפי' לר"ג דאמר טענו חיטין והוד' בשעורין חייב מוד' היכא דאמ' מלא עשרה כדים שמן יש לי אצלך הו"ל כמ"ד שמן יש לי בידך ולא קנקנים ולכ"ע פטור דתני' חטין ושעורין דלא טעין מעיקר' להדיא חטין ולא שעורין ואיכא למימר דשוב הוי טעין נמי על השעורין ושפיר מקרי מודה במקצת אי נמי לדמי שעורין אסיק שמייהו חטים דמשמע לי' מה לי חטין מה לי שעורין סוף סוף כ"כ דמים חייב לי אבל כי פריש בהדי' חטין ולא שעורין אפי' ר"ג מודה. דלהכי קאמר רואה אני את דברי אדמון לאפוקי מדרבנן דאמרי אין בלשון הזה לשון קנקנים דהוי כאלו אמר שמן ולא קנקנים. ור' יונה תירץ דלהכי אמר ר"ג רואה אני וכו' אע"ג דאית ליה טענו חטין וכו' חייב דנ"מ דצריך ליתן לו שמן וקנקנים אם הודה בכדי שמן דיש בלשון הזה לשון קנקנים עכ"ל. ועוד כתב ב"מ דף ה' תימא דלמ"ד פטור אף מדמי שעורין ליכא הודא' כלל. ותו דלמ' ר"ג מחייב בדמי שעורין אבל משבועה פטר דבעי נמי הודא' ממין הטענה וי"ל לת"ק היא גופא אשמעי' קרא דמשום דפטור מדמי שעורים א"כ ליכא הודאה ור"ג דמחייב בדמי שעורין מחייב ליה נמי שבועה על החטין עכ"ל:

[ז.] ב"ק דף ל"ה ע"ב אמר רבה בר נתן טענו חטין והוד' לו בשעורין פטור מאי קמ"ל תנינא טענו חטין והודה לו בשעורים פטור (ואין לומר דאצטריך לאפוקי מדר"ג דא"כ לימא בהדיא הל' כרבנן אספ"ז ב"מ דף ה') אי מהתם הוי אמינא פטור מדמי חטים וחייב בדמי שעורים וקמ"ל דפטור לגמרי (דהא אמר תובע לאו שעורים יהבי לך ואחולי אחיל גביה). כתבו תוס' די"ל דרבה אמר למילתי' ככ"ע ולא מחייב ר"ג אלא שבוע' דאי הוי חייב בדמי שעורים מנא לי' לרבה ב"נ דרבנן פליגי עליו בהא דלמא לענין שבועה דוקא פליגי דכתיב כי הוא זה דבעי ממין הטענה. וכי תימא דרבה ב"נ סבר דמהאי טעמא דפטרי רבנן משבוע' לא הוי נמי הודאה להתחייב שעורין הא ליתא דהא אמרי' טענו חטין ושעורין והודה בא' מהן פטור והתם ודאי לכ"ע חייב מה שטענו אפ"ה פטור משבועה. ע"כ נרא' דלכ"ע פוטר מדמי שעורין דמשמע ליה דסברא הוא שהוא פטור כיון שהודה לו שאין חייב לו שעורין ומחל לו ובשבועה דוקא פליגי אי בעי מין הטענה עכ"ל. (וע' תוס' שבועות דף מ' ד"ה והודה שמסיים שם אף שפטור מדמי שעורין אף לר"ג אפ"ה חשיב לי' הודאה). כ' הרא"ש מ"ש רש"י ותוס' מטעם מחילה פטור מדמי שעורין תמיהני דמילת' דשכיחא שיש לאדם כמה תביעות על חברו ואין רוצ' לתובעם בבת אחת וכו' לכן נ"ל דרבה ב"נ איירי כעין מתני' [דשור שהי' רודף] כגון שטענו חטין הלויתיך באותו יום ובאותו שעה והלוה אומר שעורין היו אם איתא דהלוהו שניהם היה טוען על שניהם כיון דבבת אחת הן אלא ודאי הודה שלא הלוה שעורין והא דקאמר מאי קמ"ל תנינא משום דמשמע דמתני' ע"כ באותו יום וכו' דאי לאו הכי פשיטא דחייב דאין אד מוחל שאר תביעות אם לא תבעו בפעם אחת ודחי ליה אי מהתם ה"א פטור מחטין וחייב בשעורין אפי' טען באותו זמן (ומה שאנו הולכין אחר הודאת התובע ולא אחר הודאת הנתבע הוא משום דודאי אחד מהם טעה ואין מוציאין מיד המוחזק כ"כ המפרשים. וע' פני יהושע בפירושיו על טור ח"מ) והרמ"ה פי' הא דפטור משעורין לאו משום דהוד' ולא משום דמחיל אלא משום דהודאתו שהוד' בשעורין לאו הודא' דנתחייב עלה דכי אמרי' הודאת בע"ד בק' עדים היכא דאמר לסהדי אתם עדים א"נ בפני ב"ד אפי' לא אמר אתם עדי והוא שתבעוהו והוד' וכו' הלכך אי הדר טעין לכל הפחות תן לי שעורין שהודית וקאמר משטה אני בך חייב ולא נהירא דא"כ מאי פריך לרבא ב"נ ממתני' (דשור שהי' רודף) דע"כ מיירי דראו עדים הנגיח' אלא שאינן יודעין אם גדול אם קטן דאל"כ הוי מודה בקנס וכיון שכן כשיטען ניזק גדול הזיק הוצרך מזיק לומר קטן ולא כמשטה ואם לא השיב כן היה מתחייב בגדול הלכך ליכא למימר אלא מטעם הודאה עכ"ל. ועוד כתב אי תפס שעורין מפקינן מיני' כיון דלית ליה תביעה עליהן. ורי"ף כ' אי תפס שעורין לא מפקינן מיני' וקשה אמאי לא משני אמציעת' ראוי ליטול ואין לו ולא מצי למתני פטור כיון דאי תפס לא מפקינן. ויש רוצים ליישב דודאי גבי מציעת' לא מהני תפיסה כיון שניזק אומ' גדול הזיק הרי פטור הקטן ולא מהני תפיסת הקטן על תביעת הגדול דתם אינו משלם אלא מגופו אבל גבי שעורין מהני תפיסה ממה נפשך דא"ל שעורין הודית ואם איני זוכה בהודאתך הרי חטין יש לי עליך ואתפוס בדמי חטין וא"כ ה"ה לתם ומועד מהני תפיסה בתם או בשביל עצמו או בשביל מועד וכו' ולא שמיע לי האי תרוצא דלדמי חטין לא מצי תפס כיון שכפר לו ולדמי שעורין נמי לא שהרי כבר הודה שאין חייב לו שעורין הלכך לא מהני לי' תפיסה אלא בניזקין שנים שיש לו תביעה על שניהם עכ"ל. כ' הנמוקי יוסף הא דכ' הרי"ף אי תפיס וכו' ה"מ היכא דתפיס מקמי דלהדר נתבע מהודאתו אבל היכא דהדר מקמי' תפיסה לא מהני לתובע תפיסתו וכ"כ רמ"ה וכו' ועוד כתב נ"י הא דקאמר בש"ס אי ממתני' ה"א פטור מדמי חטין וכו' דכיון דדמי הני שעורין דמודה ליה נתבע איתנהו בכלל הנהו דמי חטין ה"ל כמאן דטעין דמי כור חטין וקא מודה ליה בדמי שעורין דמה לי הן מה לי דמיהן קמ"ל דלא דמי דהתם איכא הודאה ממין הטענ' גופה וכו' אבל השתא אינו ממין הטענ' כלל וקי"ל כרבה ב"נ ומיהו היינו כשתובע טוען ברי חטין אבל אי טעין שמא כגון דאית ליה גבי' כור תבואה ולא ידע אי חטין אי שעורין אע"ג דהשתא לא תבע מיניה אלא חטין הודא' ממין הטענ' הוא וכו'. ועוד כתב הא דמהני תפיסה ה"מ בממונא דאי הוי הוד' ביה הנתבע הוי מחייב אבל בקנסא דרחמנא פטרי' אפי' תפסו בלא עדים מפקינן מיניה והא דאמר [ב"ק דף ט"ו] גבי פלגא נזקא דאי תפס לא מפקינן התם דאיכא סהדא דאזיק דאיכא חיובא גבי מזיק אי קיימא בדינא בב"ד בא"י לפיכך אם תפס בבבל אהני ליה עכ"ל. (ועוד כ' מהך סוגיא דשמעינן דמאן דטעין מנה הלויתיך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים שנתת לי אותן דמים בחפץ פלוני והרי הוא קיים או שהלוית לי עליו ע"מ שלא להשתלם אלא מגופו או ה"ה איפכא היכא דטען דאית לי' גביה חפץ פלוני דשוויי' ניהלי' אפותיקי במנה ואידך מודה בחמשין דאוזפי' בהלוא' גרידא דמה שטענו לא הודה לו ופטור מתשלומין ומשבועה עכ"ל):

[ח.] ב"מ דף צ"ח פריך הש"ס (אמתני' זה או' שאולה מתה וזה אומר שכורה ישבע השוכר וכו') אמאי מה שטענו לא הודה אמר עולא ע"י גלגול דא"ל אישתבע דכדרכה מתה ומגו דמשתבע וכו' כתב הרא"ש בשם הראב"ד אע"פ שהוא תובע ממנו ב' פרות אחת דשאלה ואחת דשכירות וזה אומר דשכורה מתה ואותה של שאלה אביא לך מן אגם אפ"ה אין כאן הודאה במקצת דשאלה ושכירות שתי טענות הן. ומכאן אנו למדין שאם אומ' מנה הלויתיך ומנה הפקדתי אצלך וכופר בא' מהן אין מודה במקצת ההלוא' ופקדון ב' טענות הן שאין חיובן שוה ואין פטורן שוה וכו'. ורמב"ן השיב אפי'