כסף נבחר חלק ב רפא

לא מהימן דאי בעי אמר פרוטה אני חייב לך והילך שמא לא הי' מזומנת בידו ועוד כיון דהילך פטור מטעם דחשבי' כופר הכל והוי לה העזה עכ"ל. וכתב הר"ן ריש שבועות הדיינין לדעת רש"י משמע דלא משכחת הילך אלא בפקדון לפי שהפקדון ברשות בעלים בכל מקום אבל במלוה לא משכחת שאפי' ישנן לאותן מעות שהלוהו בעין לא מצי למימר הרי הן שלך בכ"מ שהן דמלוה אע"פ שהיא בעין אינה ברשות מלוה כלל לא לחזרה ולא לאונסין כדאית' בקדושין (דף פ"ב). אלא ודאי לרש"י לא משכחת הילך אלא בפקדון. ואין כן דעת הגאונים אלא הילך איתא לבין במלוה וכו' ובמלוה כל שהן בידו ומזומן לתת לתובע הוי הילך בין אותן מעות או אחרים ובפקדון כל היכא דמוד' לי' אע"פ שעומד באגם הוי הילך דכל היכא דאיתא ברשותא דמרי' איתא. וראיה מדפריך בבא מציעא למ"ד הילך פטור מדתני רמב"ח ד' שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת וכו' ואמאי לא משני דהאי דקמודי ביה קיימא באגם אלא ודאי בפקדון בכל גוונא הילך הוא עכ"ל. (וכ"כ אספ"ז ב"מ דף צ"ח בשם רז"ה. אמנם ראב"ד ס"ל דלאו הילך הוא ע"ש וכל אחד מביא ראיות) ולענין מי שמודה במקצת ורוצה לתת משכון למלוה באותו מקצת דעת בעל העיטור דכהילך דמי ור"י הלוי אומר דלא מקרי הילך מדאמרי' קדושין דף ח' התקדשי לי במנה והניח לה משכון עליה אינה מקודשת מנה אין כאן משכון אין כאן. ואחרים דוחין ראיה זו דהתם לא נתחייב במנה אף המשכון אינו כלום כיון דאין כאן במה יהא נתפס המשכון אבל כאן שכבר נתחייב לי' והניח משכון. משכון יש כאן וקני לי'. ולפי דעתי יפה כיון הר"י לוי דכיון דקי"ל דמלוה אינו קונה נמצא שמשכון זה אינו נקנה באותו מלוה דכי אמרי' קונה משכון ה"מ בשעת הלואה משום דקני ליה מעותיו א"נ שלא בשעת הלואה משום דבגוביינ' דב"ד אתי לידי' וגזרת הכתוב הוא דקני ליה דהרי הוא כאלו הגבוהו לו ב"ד וכו' אבל כשנתן לוה למלוה משכון שלא בשעת הלואה כיון דמלוה אינו קונה במה קונה מלוה למשכון ושמא תאמר שקנאו במשיכ' לשעבודו כשם שאלו הקנה לו לגמרי נקנה כך כשהקנהו בתורת משכון משיכה זו קונה לו זו שלמד ר"י הלוי מההיא דקדושין שאין מטלטלין נקנין במשיכה למשכון בעלמא כיון שאין כח במעות הראשונים לקנות ואפי' תאמר נקנה הוא במשיכה לשעבודו כשם שנקנה בכסף לשעבודו בשעת הלואתו מ"מ אינו בכסף לקנות בו אמה העברי' והכא נמי משכון לאו הילך הוא עכ"ל:

[ה.] ב"ב דף קכ"ח ע"ב שלח לי' ר' אבא לר' יוסף בר חמא המוציא שטר חוב על חברו מלוה אמר לא נפרעתי כלום לוה אמר פרעתי מחצה ועדים מעידין שפרע כולו ה"ז נשבע (כדין כל מודה במקצת וגובה המלו' מחצה שהודה דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי) וגובה מחצה מנכסים בני חורין אבל ממשועבדים לא דאמרי אנן אעדים סמכינן ואפי' לר"ע דאמר (גבי סלעין דינרין) משיב אבדה הוא ה"מ היכא דליכ' עדים אבל היכא דאיכ' עדים ארתותי מרתת (דאיכ' למימר שהלו' הי' יודע שרוצין להעיד כאחד מהן ומרתת שלא יבאו לסייע למלוה ולפיכך הודה מחצה). (ורי"ף גרס וה"מ היכא דליכא שטר' אבל היכא דאיכ' שטרא מרתת ולפי גרסת רש"י צריך לעיין מי הבי' עדים אי המלוה או הלוה. אי הלוה אמאי מרתת הא אמרי' במציע' (דף כ"ח) מסתבר' לא מייתי אינש חובתי' לנפשיה) מתקיף לה מר בר רב אשי אדרבה אפי' לר"ש בן אלעזר דאמר מודה מקצת הוי ה"מ היכא דליכ' עדים דקא מסייע אבל היכא דאיכ' עדים דקא מסייע ודאי משיב אבדה הוי דרש מר זוטר' משמי' דרב שימי בר אשי הלכת' ככל הני שמעת' דשלח ר' אבא לרב יוסף בר חמא. כתבו תוס' וא"ת והא קי"ל דהילך פטור והכא פסקינן דנשבע וגובה מחצה והא שטר' כיון דמודה הילך הוא וי"ל דלא חשיב הילך אלא שטר דגבי ממשעבדי עכ"ל. וכתב באספ"ז בשם הר"י בעליות וז"ל וא"ת כיון שפוסל הלוה את העדים אלו ולפיכך אין מועילין לו משבועה יגבה המלוה כל השטר כדין כל תובע בשטר ולמה פוסלין אותו בשבועת הלוה ואין לומר שהלוה נאמן במגו דמצי טעין פרעתיו כולו כיון דאיכ' עדים דמסהדי הכי דהא אמרת כיון דאיכ' שטר' מרתת אלמא ליכא מגו לפי שאינו יודע עדיין שהעדים מעידין כן. י"ל אע"ג דאמרי' כיון דאיכ' שטר' מרתת לא מפקינן ליה מהאי טעמ' אלא מתורת משיב אבדה שאין לפוטרו כי לא יבא לכפור כדי שלא יתחייב שבועה כי טוב להודות שמא יזכרו עדים שלא פרע כולו בפניהם ונמצ' מתבדה מתוך השטר דא"ל שטרך בידי מאי בעי הלכך כיון שדעתו להודות לא ימנע מפני השבועה וכו' ומ"מ איכ' מגו שאם הוא חפץ בממון הי' יכול לכפור על בטחון העדות שאומרים שפרעו כולו כי יותר הדעת נוח' שלא יחזרו בהן ויעידו במה שאומרי'. וכן הא דאמרי' בעלמ' חזקה אין אדם מעיז לאו למימר' שאם היינו מחייבין אותו מודה במקצת בתשלומין שלא היה מעיז וכופר בכל כדי שנפטרנו ממון אלא ה"ק חזק' לא יעיז כדי להפטר משבועה ונוח לו שישבע ולא יעיז תדע דהאי בעיזי דאכלי חושלי וכו' דהא ודאי דאדם מעיז פניו כדי להרויח ממון שהוא בא לטעון ולזכות כההיא דאומן דמתרצינן כיון דאיכ' שבועת מוד' במקצת אומן נשבע ונוטל דבע"ה טריד ולא אמרי' ביה מגו עכ"ל:

[ו.] שבועות דף ל"ח ע"ב מתני' מנה לי בידך אין לך בידי פטור אין לך בידי אלא נ' חייב מנה לאבא בידך אין לך בידי אלא נ' פטור מפני שהוא כמשיב אבדה וכו'. טענו חטין והודה לו בשעורין פטור ור"ג מחייב הטוען לחברו בכדי שמן והודה לו בקנקנים אדמון אומר הואיל והודה לו מקצת ממין הטענה ישבע וחכ"א אין הודאה ממין הטענ' אמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון. טענו כלים וקרקעות והודה בכלים וכפר בקרקעות בקרקעות וכפר בכלים פטור הודה במקצת קרקעות פטור במקצת כלים חייב שהנכסים שאין להם אחריו' זוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהן. אין נשבעין על טענת חש"ו ואין משביעין את הקטן אבל נשבעין לקטן ולהקדש:

[גמ'] (פליגי בהא דקתני מתני' הטענה ב' כסף וההודא' בש"פ) רב אמר כפירת טענה ב' כסף ושמואל אמר טענה עצמה ב' כסף אפי' לא כפר אלא בפרוט' ולא הודה אלא בפרוט' חייב וכו'. תני ר' חייא לסיוע לרב סלע לי בידך אין לך בידי אלא סלע חסר ב' כסף חייב חסר מעה פטור אמר רב נחמן בר יצחק אמר שמואל לא שנו (דבעי טענת ב' כסף) אלא בטענת מלוה והודאת לוה אבל טענת מלוה והעדאת עד אחד אפי' לא טענו אלא בפרוט' חייב מ"ט דכתיב לא יקום ע"א וכו' אבל קם לשבוע' ותניא כ"מ ששנים מחייבין ממון ע"א מחייבו שבועה. אמר ר"נ אמר שמואל טענו חטין ושעורין והוד' לו בא' מהן חייב א"ל ר' יצחק יישר וכן אמר ר' יוחנן מכלל דפליג ר"ל איכא דאמרי משהא הוי שהי ליה ושתיק וכו' ור' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן טענו חטין ושעורין והודה באחת מהן פטור אמוראי נינהו אליבא דר"י איתבי' טענו שור והודה לו בשה פטור טענו בשור ושה והוד' לו באחת מהן חייב וכו' ומסיק הא אדמון היא (דבעי מין הטענ' ומיהו היכא דטענו שנים והודה לו באחד מהן חייב) ולא דחוי מדחינא לך אלא תלמוד ערוך בפיו של ר' יוחנן הא מני אדמון. (כתבו תוס' בתרתי פליגי אדמון וחכמים אי יש בלשון הזה לשון קנקנים בטענו חטין ושעורין והודה באחד). אמר רב פפא טענו כלים ופרוט' הודה בכלים וכפר בפרוט' פטור כרב (דאמר כפירת טענה בי כסף) הודה בפרוט' וכפר בכלים חייב כשמואל דאמר טענו חטין ושעורין והודה באחד