כסף נבחר חלק ב רעט

פ"א הל' ט"ו מטוען כל הטוען את חברו טענה שאם הודה אינו חייב לשלם ממון אף על פי שכפר אין מחייבין שבועת היסת. וכ"מ כתב על קרבן שבועה וקצת דוחק הוא). וכתב הש"ך בסי' רס"ז בי"ד על מה שכתב רמ"א שם וה"ה אם הודה האדון מעצמו שאינו רשאי להשתעבד בו מטעם דעבד תפוס בעצמו ומשמע אפי' לא באו עדים. דהודאתו עכשיו לאו הודאה לאפטוריה מטעם מודה בקנס. וזה ליתא דאם לא באו עדים כי היכא דהודאתו לא מהני כיון שאינה בב"ד לענין אם יבאו עדים דלא מקרי מודה בקנס ה"ה שאינה מהני הודאתו לחייבו ולא אמרי' בזה הודאת בע"ד כק' עדים כיון שהוא קנס והוכיח זה בראיות ודלא כסמ"ע בח"מ סי' א' ס"ק י"ח ע"ש. אמנם אם באו עדים אח"כ כיון שעבד תפוס בעצמו והאידנא אף על גב דאין דנין דיני קנסות מ"מ אי תפס לא מפקינין מיניה אם יש עדים על זה. הכא נמי העבד שהוא תפוס בעצמו לא מהני הודאתו שהודה שיפטר מטעם מודה בקנס כיון שהודאתו אינה חשובה הודאה שאין לנו ב"ד סמוכין. וע' בהרב המגיד שכתב בשם הראב"ד דבכל מודה בקנס שפטור אפי' תפס מפקינן מיניה (כלומר היכא שהודה בב"ד סמוכין) חוץ מפלגא נזקא דאע"פ שהוא קנס אם הודה בב"ד ושכנגדו תפס אין מוציאין. כ"כ פ"ט מנזקי ממון והטעם כיון דחסרו ממון משא"כ בשאר קנסות. ע"ש:

(כלל צו) מודה במקצת [א.] ב"מ דף ג' תני ר' חייא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידין אותו שיש לו חמשים זוז נותן לו נ' זוז וישבע על השאר שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים מק"ו וכו' מאי שלא תהא הודאת פיו וכו' (מהיכ' תיתי לך למידק דתיסק אדעתי' דתהא הודאת פיו גדולה דאיצטריך למילף מק"ו דלא תהא הודאת פיו גדול') שלא תאמר הודאת פיו הוא דרמא רחמנ' שבועה עלי' כדרבה דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענ' ישבע [ולא חשבו כמשיב אבדה לפוטרו שלא כפר בכלו] חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו. והאי בכוליה בעי' דנכפרי' והא דלא כפרי' משום דאין אדם מעיז פניו והאי בכולי בעי דלוד' לי' והאי דלא אודי אשתמוטי הוא דקא משתמיט מיניה סבר עד דהוי לי זוזי ופרענ' ליה ואמר רחמנ' רמי שבועה עליה כי היכא דלודי לי' בכוליה אבל העדאת עדים דליכ' למימר הכי (שהרי כפר בכוליה ונימ' מגו דחשוד אממונ' חשיד אשבועת') אימ' לא קמ"ל ק"ו ומאי ק"ו ומה פיו שאין מחייבו קנס מחייבו שבועה עדים שמחייבין קנס אינו דין שמחייבין אותו שבועה מה לפיו שכן אינו בהכחשה ובהזמה אלא אמר רב פפא אתי' מגלגול שבוע' דעד אחד. מה לגלגול שבוע' שכן שבועה גוררת שבוע' תאמר בעדים דממון קא מחייבי פיו יוכיח וכו' הצד השוה שע"י טענה וכפירה הן באים ונשבע אף אני אביא עדים וכו' מה להצד השוה שבהן שכן אינו בתורת הזמה תאמר בעדים שישנן בתורת הזמה הא לא קשי' ר' חייא תורת הזמה לא פריך. כתבו תוס' בד"ה אמר רבה וכו' פי' יהא נאמן במגו דאי בעי כפר הכל או נילף מהכ' דלא אמרי' מגו. וא"ת כופר הכל מנלן דפטור (וזה קשה רק למ"ד טענו חטים והודה לו בשעורי' חייב אבל למ"ד פטור וממעט לי' מקר' כ"ש כופר לגמרי. מיהו לקמן מוכח דלמ"ד חייב מוקי מיעוט' להעדאת עדים ואפ"ה אין להקשות כיון דממעטינן העדאת עדים א"כ ה"ה כופר בכל דאיכ' למימר שאני העדאת עדים דהוחזק כפרן לכך פטרו הכתוב. וגם בלא זה אפי' מתרצין תוס' כך הי' קשה עדיין אימא דכל זה איירי במקום דשייך חזקה א"א מעיז אבל בבנו כופר הכל מנ"ל. עכ"ל אספ"ז) ואין לו' מטעם חזקה הא אפי' במקום דיכול להעיז כגון בנו פטור. ואין לו' מדאצטריך עד אחד וכו' דהא איצטרך במקום שאין תובע ואין יודע אלא דהעד מעיד דהו גנב וכו' וי"ל מכי הוא זה משמע דגזירת הכתוב הוא עכ"ל ובכתובות דף י"ח כתבו תוס' ועוד דמודה במקצת יש להשביעיו שחייב לו ממון שהודה וע"י כך מגלגל עליו שבועה כעין גלגול אבל כופר הכל נסתלק לגמרי הימנו עכ"ל. (עיין בפני יהושע שכתב דנראה דמימר' דרבה לא אתי שפיר אליבי' דאביי דאמר חיישי' שמא מלוה ישנה יש לו עליו דא"כ תקשי מאי קאמר מפני מה הא לאביי אנן לא חשדינן לי' ברשיעי אלא אמרי' שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו כפי הממון שכופר בו ולא שייך מגו דלמה יכפור בכולו כיון שאין המלוה ישנה עולה כנגד כל התביעה) ור"ן בפרק שבועת הדיינין כ' ולי נראה כך ראוי לו' שאפי' נאמר כופר הכל חייב אין לנו לחייבו בפחות משתי כסף דמנא תיתי ומעתה אם איתא דכופר הכל ומודה במקצת שוין הי' ראוי לכתוב חיוב שבוע' סתם ולא הי' ראוי לכתוב הודאה כלל מאחר שאינה מעלה ולא מוריד ומשני אין אדם מעיז אע"ג דגבי עיזי דאכלי חושלי אמרי' מגו אע"ג דהוי העזה י"ל דודאי מגו כי האי גרוע הוא ולא אלים לאפטורי משבועה כדאשכחן במודה במקצת שלא פטרתו תורה משבועה ואף ע"ג דאיכ' למימר מגו כי האי הלכך כי אמרי' בהני עיזי דנאמן נאמן בשבועה קאמרי' עכ"ל. ובד"ה בכולי בעי דלודי כתבו תוס' פי' בקונטרס וכי תימא מגו דחשיד אממונא חשיד אשבועת' ולא נרמי עלי' שבוע' לא חשיד אממונ' לפי שברצונו הי' מודה בכולה ואין נראה דהא מסקינן לקמן דלא אמרי' מגו דחשיד וכו' אלא הכי פירושו מאחר דאין מעיז א"כ אמת הוא שאינו חייב לו יותר ולמה ישבע יהא נאמן במגו דאי בעי כפר הכל ומשני דאין זה העזה דאשתמוטי קמשתמט ובכופר בכל אע"ג דשייך נמי אשתמוטי כדאית' שבועות (דף מ"ב) מ"מ העזה יש יותר בכופר הכל מכופר חצי וליכ' מגו עכ"ל. (עיין באספ"ז שכתב ואין לו' דנמתין עד דהוי ליה זוזי ופרע מאחר שלא כפר אלא על דעת השמטה. דכיון דמפקת ליה מב"ד זכאי תו לא פרע עכ"ל):

[ב.] ב"ק דף ק"ו ע"ב א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב עד שיכפור במקצת ויודה במקצת מ"ט דאמר קרא כי הוא זה (היינו הודה במקצת) ופליגא דר' חייא בר יוסף דאמר עירוב פרשיות כתיב כאן (פסו' שהוא מפרשה אחרת נתערב בזו שאינו מקומו דהאי כי הוא זה באם כסף תלוה הוי ליה למכתב דהתם קאי דאלו בתוך פרשתא דפקדון בלא הודאה במקצת חייב) וכי כתיב כי הוא זה אמלוה הוא דכתיב ומאי שנא מלוה (דעקרינן לקרא מדוכתי' ומוקמי' ליה עלה) כדרבה דאמר מפני מה וכו' חזקה אין אדם מעיז (בפני זה שעשה לו טובה הלכך היכא דכפר הכל פטור משבועה דאי לא קושט' בהדיא לא הוי מצי למכפר ביה) וגבי מלוה הוא דאיכ' למימר הכי אבל גבי פקדון מעיז ומעיז (הלכך אפי' כפר בכולי' רמא רחמנ' שבועה עלי). (וכ' הר"ן בפרק שבועת הדיינין וכ"כ הרי"ף בב"ק. ואינו יודע איך משמע משם דסובר כרש"י דלמ' סובר כפי' ריב"א וצ"ע). ותוס' הקשו על רש"י מכמה משניות דמוכח כופר הכל בפקדון פטור (עיין מהרש"א ב"מ דף צ"ח ד"ה ואיני יודע לאו כפיר') ור"ת מפרש דה"ק כי הוא זה אמלוה נמי קאי דבעינן הודאה בהדי' שבועה דכפירה והכי נמי בעינן הודאה בהדי שבועה דנאנסה ובאותו ענין דקאי כי הוא זה אמלוה קאי נמי אפקדון וכי היכ' דמלוה מחייב אשתי פרות בלחוד מחייב נמי פקדון בשתי פרות חדא דהודאה וחדא דנאנסה אבל ר"ח בר אבא ורמב"ח בעי ג' פרות חדא דהודאה וחדא דכפירה וחדא דנאנסה דכי הוא זה אפקדון דוק' כתיב ולא אמלוה. והא דבעינן כפירה והודאה במלוה שמא במה מצינו ילפינן מפקדון וכו' וה"ה בפקדון חייב אכפירה והודאה לחוד בלא נאנסה אבל