כסף נבחר חלק ב רעח

אמרו הן משלמין כפל והוא משלם תשלומי ג' וכו' ומסיק רב אחא ברי' דרב איקא לא דכ"ע חייב אלא בעדות שאי אתה יכול להזימ' קמפלגי כגון דאתו סהדי ואמרו לי' גנבת ואמר להו גנבתי וטבחתי ומכרתי מיהו לא בפני פלוני ופלוני ואייתי סהדי ואזמינהו דלא באפייהו גנב ואת' פ' ופ' ואסהידו בי' דגגב וטבח ומכר ובהא קמפלגי דרבנן סברי דהוי עדות שאי אתה יכול להזימ' ולא שמה עדות ופי' רש"י דאינו יכול להזימ' דהא הודה תחלה שבפניהם גנב ועל פיו באו להעיד ולאו עדות הוא וסומכוס סבר דבכה"ג לא מקרי עדות שאי אתה יכול להזימה ע"ש נמצא דלהך אוקימת' מסתמ' הלכה כחכמים דלא הוי עדות לפי זה שפיר מפרש טעמ' דרב' בהכי משום דס"ל כרבנן וא"כ שפיר קאמר רבא דבעידנ' דקא מסהדי גברא לא בר קטלא הוא שהרי יכול להודות ולומר האמת שהרג מיהו לא בפניהם אלא בפני פ' ופ' והיינו בפני אותן עידי הזמה גופייהו שבאו עכשיו וכו' ומה שהקשו תוס' דא"כ כל חייבי מיתות יכולין להודות וליפטר דבריהם אין מובנים דכיון שהוא יודע שהיו עדים בדבר מהיכי תיתי יודה ואדרב' על ידי עדותו יוצא הקול ומתוך כך יבאו עדים ויעידו עכ"ל] ובזבחים דף ע"א על מתני' כל הזבחים שנתערבו וכו' או שהמית את האדם ע"פ בעלים וכו'. כתב רש"י דשור שהמית ע"פ בעלים אפטר מסקילה מטעם מודה בקנס. וכתבו תוס' דאין נראה אלא דטעם דאינו נהרג ע"פ בעלים כדאית' תמורה (דף כ"ח) ע"ש. ותו' ב"ק דף מ"א ע"ב כתבו דהטעם דאדם קרוב אצל ממונו. ואע"ג דבסנהדרין (דף יו"ד) אמרי' דאין אדם קרוב אצל ממונו ה"מ כשבא להעיד ג"כ על חברו דמתוך שנאמן על חברו נאמן גם על שורו כדמוכח סוגי' התם אבל אמר שורי נרבע לא מבעי' לן. דפשיט' דקרוב אצל ממונו הוא כיון שלא בא להעיד על חברו עכ"ל:

[ו.] גיטין דף ס"ד (תוספת') הודאת בעל דין כמאה עדים ושליש נאמן משניהם. (ומסיים תוספת' אימתי בזמן שתבעו והודה אבל אם הודה מעצמו יכול לחזור בו). ועיין כתובות דף נ"ד שכתבו תוס' בשם ר"ת שכותבין בהרשאות והקניתי לו ד"א קרקע אע"פ שאנו יודעין שאין לו קרקע כיון שמודה שיש לו דהודאת בע"ד כק' עדים. ועיין תוס' ב"מ דף פ"ו ד"ה ונקנינהו וכו' דמקשה על הא דהי' עומד בגורן דלקני ליה המעות בהודאה כדאית' ב"ב דף קמ"ט. ועיין תוס' ב"ק דף ק"ד דנראה דקנין אודית' מדבריהם. ועיין בט"ז ש"ע י"ד סי' קס"ח ס"ק י"ד. ועיין כתובות דף י"ט דאם חב לאחרים בהודאה זו כגון שאומר המלוה השטר אמנה ומפסיד אחרים הנושים בו שאין להם ממה לגבות אינו נאמן. קדושין דף ס"ה ע"ב אמר לי' רב אשי לרב כהנא (דאמר המקדש בעד א' אין חוששין לקידושין) מאי דעתך דילפת דבר דבר מממון אי מאי להלן הודא' בע"ד כק' עדים אף כאן הודא' בע"ד כק' עדים א"ל התם לא מחייב לאחריני הכא מחייב לאחריני. כתב הרשב"א מיהו קשה מאי מחייבת איכא דמאי אית להו עלי' ומאי שייכי בה דנימא שהוא חב להם בהודאת' אטו מי שהודה שמכר שדהו לחברו אינו נאמן וכו' ואפי' לרב נחמן דאמר ב"מ המגביה מציאה לחברו לא קנה חברו והטעם משום דהוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים ואע"פ שאותן אחרים לא היה בה שום זכות (וקרי חב לאחרים) שאני התם דהוי הפקר וזכות הכל עליה ונמצא זה כמחויב לאחרים שהיו יכולין לזכות בה בלא רשות אבל כאן שאין לאדם זכות עלי' ואין אדם זוכה בה אלא מדעתי' מאי חב לאחרים איכ' ועוד אפי' במקום שחב לאחרים כל כיוצא בזה שהיא יכולה לחוב עכשיו להן בפנינו בעל כרחן נאמנת היא במה שהיא מחייבת בהודאתה משום מגו וכדמשמע בפ"ק דמציעא גבי מצא שובר בזמן שהאשה מודה וכו' וי"ל דגבי ממון אי לאו דכתב רחמנ' אשר יאמר כי הוא זה דמינה גמרי' הודאת בע"ד הוי אמינ' דלעולם לא מקיימי מלת' אלא בסהדי משום דכתיב ע"פ שנים עדים וכו' וכדאסתפקת מלת' למר זוטרא ורב אחא דבסמוך אלא דאתא כי הוא זה וגלי לן דיקום דבר במקום דאיכ' חובה לאחרינ' כתיב והלכך עריות דכתיב בהו דבר על כרחן לצד ממון שיש בו חובה הוקשו ולא לצד ממון שאין בה חובה ולו' דלא מקיימי להא מלת' אלא במקיימי דבר ומשום דאית בהו כעין חובה לאחריני אקשינהו לצד ממון דאית בי' חובה ולא שתהא חובתו של זה כזה דזה חב ממש וזה אינו חב ממש. ותדע לך דאלו חב לאחרים ממש אע"ג דאמר כזה וכזה היה ובפני עדים הי' והלכו למדה"י אינו נאמן ואלו הכא נאמנת דאנן לא קפדינן אלא שתתקדש באפי סהדי וכיון דאמרה דהכי הוי נאמנת דהא לא מחייבי ממש לאחריני ומיהו עיקר מילת' לא מקיימ' אלא במקיימי דבר והודאתה כמו שאינה אע"פ שהיא נאמנת שנתקדשה לו. ומסתבר' לי דהא דתנן ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר וחד מינייהו כתב בכתב ידו ואין עליו עדים התם היינו טעמ' משום דרחמנ' רביי' בגיטין כממון מדכתיב וכתב לה דמשמע כל שכתב לה הוא בכתב ידו מגורשת ושטר גמור הוא כשטר שבממון ודכוותה רבי רחמנ' עד אחד בטומאה ולמאי דרבי רבי ולא גמרי' מיניהו א"כ ג"ש למאי אתא ואין לך בהן אלא מקומן ואלו בקדושין דכתב לה בכתב ידו ואין עליו עדים אינה מקודשת עכ"ל:

[פסק] [ז.] כתב הרמב"ם פ"ג מגנבה מודה בקנס ואח"כ באו עדים אם הודה בתחלה בפני ב"ד ובב"ד וחייב עצמו בקרן פטור. כתב מש"ל בסוגי' זו משמע דהודאה דטביחה לאו שמי' הודאה משום דאינו מחייב עצמו בשום דבר לפי זה אני תמי' הא דאמרינן שבועות (דף ל"ג) איבעי' להו משביע עדי קנס ואליבי' דמ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ואליבי' דמ"ד גורם לממון לאו כממון מהו ת"ש משביע אני וכו' שיש לי ביד פלוני חצי נזק והא פלגא נזקא קנסא וכו' ולפי מה שכתבנו היכא דאינו מחייב עצמו אליביה דכולי עלמ' חייב מאי פריך מחצי נזק אפי' הוי מודה לא הוי מפטר ובמלת' דאפי' הודה חייב ע"פ עדים לא נסתפקו כדאמרי' אליביה דר"א בר"ש לא תבע' לך ונראה דסוגי' דשבועות אתי' אליב' דשמואל דס"ל מודה וכו' חייב וס"ל דרבנן ור"א בר"ש פליגי בהאי דינ' וכו' אך לדעת רבינו יש לתמוה דפסק כאן כרב וכרב המנונ' ובפ"ט משבועות פסק משביע עדי קנס פטורין משבועת עדות עכ"ל. עיין יש"ש פ"ז דב"ק סי' כ"ו שכתב דדעת הרמב"ם דוק' גבי כפר בגנבה בתחלה ואטביחה הודה כה"ג חייב אבל בשאר דוכתי לעולם מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור אף שלא חייב עצמו במידי חוץ בהודאה דטביחה כיון שכפר בתחל' הגנבה ע"כ הודאתו הי' כדי לפטור עצמו מקודם שיבאו העדים כו' ע"ש. וכן מסיק הוא להלכה:

[ח.] ובפ"ב הלכה ז' מנזקי ממון כתב הרמב"ם כל המשלם נ"ש הרי התשלומין ממון וכו' זה הכלל כל המשלם מה שהזיק ה"ז ממון וכל המשלם יתר או פחות הרי היתר על הקרן או הפחות קנס ואין חייבין קנס אלא ע"פ עדים אבל המודה בכל קנס מן הקנסות פטור. כתב ה"ה כשלא באו עדים עד אחר כן הוא על דרך שיתבאר פ"ג מגנבה עכ"ל:

[ט.] ובפ"ה מעבדים כתב יציאת העבד בראשי אברים נוהג בכ"מ ובכל זמן ואין דנין בו אלא ב"ד סמוכין מפני שהוא קנס לפיכך העבד שאמר לרבו הפלת את שני והאדון או' לא עשיתי פטור שאם יודה מעצמו אינו חייב להוציאו לחירות בלא עדים שהמודה בקנס פטור כמו שבארנו בהלכ' גנבה שכל מודה בקנס פטור מלשלמו (ואפשר דכוונתו פטור כלו' משבועת היסת כדין כל כופר הכל ואף בעבדים נשבעין היסת אמנם הכא כיון דאפי' יודה היה פטור אין נשבע היסת. כמ"ש רמב"ם