כסף נבחר חלק ב רעז

הפרה ונמצא העובר בצדה והמזיק מודה לאו מודה בקנס מקרי אלא דאהני סהדי סמכי' ובידוע שהרג גם הולד. וכצ"ל בההיא דר"פ המניח בשור שהי' רודף וכו'. וזה אמר לא כי אלא בסלע לקה וכו'. ויש לעיין ברא"ש שם):

[ב.] בב"ק דף ע"ד ע"ב מתני' גנב על פי שנים וטבח ומכר ע"פ ע"א או ע"פ עצמו משלם כפל ואינו משלם דו"ה. גמ'] ע"פ ע"א פשיט' הא קמ"ל ע"פ עצמו דומיא דע"פ ע"א מה ע"פ ע"א כי אתי ע"א מצטרף בהדי' מחייב ע"פ עצמו נמי כי אתו עדים חייב לאפוקי מדר"ה אמר רב דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור. גופא אמר ר"ה וכו' איתביה רב חסדא מעשה בר"ג שסימא את עין עבדו והי' שמח מצאו לר' יהושע א"ל אי אתה יודע שטבי עבדי יצא לחירות א"ל למה א"ל שסמיתי את עינו א"ל אין בדבריך כלום שכבר אין לו עדים (וע"פ עצמך לא תשלם קנס הא יש לו עדים חייב (דאתו בתר הודאה חייב) ש"מ מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב. א"ל שאני ר"ג דלא בפני ב"ד אודי. והא ר' יהושע אב"ד הוי שלא בב"ד הוי קאי (אלא בשוק הודה). והתניא א"ל אין בדבריך כלום שכבר הודית מאי לאו תנאי היא לא דכ"ע פטור האי סבר בב"ד הוי והאי סבר חוץ לב"ד הוי. כתב באספ"ז מהא שמעינן דקנס כל שאין עדים אפי' תפס לא עשה ולא כלום שהרי טבי עבדו הי' גדול וזוכה בעצמו ומהא שמעינן דקנס כל שאין עדים אפי' לצאת י"ש אינו חייב דא"כ יוציאנו ר' גמליאל לחירות כדי לצאת ידי שמים וכן אמרו בירושלמי סוף אלו נערות ודייק לה מהא דר"ג עכ"ל. אתמר מודה בקנס ואח"כ באו עדים רב אמר פטור ושמואל אמר חייב וכו' איתבי' רב לשמואל ראה עדים ממשמשין ובאין ואמר גנבתי אבל לא טבחתי וכו' אינו משלם אלא קרן א"ל הב"ע כגון שחזרו עדים לאחוריהם והא מדקתני סיפא ר"א ב"ר שמעו אומר אם יבאו עדים ויעידו מכלל דת"ק סבר לא א"ל שמואל לאו איכ' ר"א בר"ש דקאי כוותי אנא דאמרי כר"א בר"ש. לשמואל ודאי תנאי לרב מי לימא תנאי א"ל רב אנא דאמרי' אפי' לר"א בר"ש עד כאן לא קאמר ר"א בר"ש אלא משום דקא מודי מחמת ביעתותא דעדים אבל הכא דמודה מפי עצמו אפי' ר"א בר"ש מודה אמר רב המנונ' מסתבר' מילת' דרב באומר גנבתי ובאו עדים שגנב פטור שהרי חייב עצמו בקרן אבל אמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח ומכר חייב שהרי פטר עצמו מכלום (בהודאה דטביחה לא הי' מחייב עצמו בכלום שהי' יודע שמודה בקנס פטור הלכך לאו הודאה היא ומשלם אם באו עדים ולא אמרי' מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור אלא היכ' דאיכ' קרן וקנס דאחיוב לי' ממונא בהודאתו ומתכוין להחזיר ממון) אמר רבא קפחתי לסבי דבי רב (ע"ש בתוס' פירושו וגם אי סבי דבי רב הוא רב הונא או רב המנונא) דהא ר"ג פוטר עצמו מכלום הוי וקאמר לי' רב חסדא לר"ה ולא קא משני לי' אתמר נמי אמר ר"ה בר אבא אמר ר' יוחנן גנבתי ובאו עדים שגנב פטור שהרי חייב עצמו בקרן אבל אמר לא גנב ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ובאו עדים שטבח חייב שהרי פטר עצמו מכלום אמר רב אשי מתני' ובריית' נמי דייק' מתני' דתני גנב ע"פ שנים וטבח ע"פ ע"א וכו' למה לי דתני ע"פ ב' ליתני גנב וטבח ע"פ ע"א אינו משלם אלא קרן אלא לאו הא קמ"ל גנב ע"פ ב' וטבח ע"פ ע"א או ע"פ עצמו הוא דלא מחייב עצמו בקרן והא דאמר ע"פ עצמו דומיא דע"פ ע"א וכו' בריית' דתני היו עדים ממשמשין וכו' ואמר גנבתי וכו' ל"ל למתני גנבתי וכו' ליתני או גנבתי או טבחתי ומכרתי אלא לאו הא קמ"ל טעמא דאמר גנבתי דחייב עצמו בקרן דפטור אבל אמר לא גנבתי וכו' אלמ' הודאה דטביחה לאו הודאה הוא. אמרי לא היא גופא קמ"ל דכיון דאמר גנבתי אע"ג דאמר לא טבחתי וכו' ובאו עדים שטבח וכו' פטור מ"ט ד"וה אמר רחמנא ולא ג"וד וכו'. כתב הרא"ש והלכה כרב וכמו שאמר רב המנונא. וכ"כ תוס' ב"מ דף ל"ד ד"ה דלמא. דר' יוחנן נמי סבר כוותי' וכ"כ באספ"ז בשם המאירי הודה ע"פ עצמו ואח"כ באו עדים אם הודה בפני ב"ד ובמקום ב"ד פטור. הודה בפני אחרים וכו' או בפני בית דין שלא במקום בית דין ואחר כן באו עדים חייב ואף בפני בית דין לא אמרו אלא היכא שמחייב עצמו בהודאתו וכו' ועוד כתב כבר ביארנו שיציאת עבד בראשי אברים קנס מעתה מי שבא לב"ד והודה שסימא וכו' לא יצא לחירות ואם באו עדים אח"כ יצא לחירות שהרי פטר עצמו בהודאתו מכלום ויש חולקין בזו שלא לומר טעם זה אלא בגנבה ולמדוה ממה שלא השיבו כן במה שהקשו על רב ממעשה דר"ג עכ"ל (ובהכי מתישב קושי' משנה למלך לקמן פ"ג מגנבה מההיא דמשביע עדי קנס. עיין יש"ש ב"ק סי' כ"ו) כתב הריטב"א פ"ק דקדושין דעתה אין לנו מומחין סמוכין ואין הודאתו הודאה דהוי כמודה שלא בב"ד. ואף שאנו אין דנין קנסות מ"מ אי תפס לא מפקינין א"כ אם באו עדים שהפיל שנו וכו' וכיון שעבד תפיס בעצמו אינו יכול להשתעבד בו וצריך לכתוב לו גט שחרור ולכך הביא הרי"ף הבריית' בשאר ראשי אברים דצריך גט שחרור כר"ע עכ"ל:

[ג.] ב"ק דף מ"א ת"ר ובעל השור נקי ר"א אומר נקי מחצי כופר א"ל ר"ע והלא הוא עצמו אינו משתלם אלא מגופו הביאהו לב"ד וישלם לך (פשיט' דפטור והלא אם חייב הי' אין תשלומיו אלא מגופו וזה שנסקל ממה משלם יאמרו לו בעלים הביאהו לב"ד וישלם לך) א"ל ר"א כך אני בעיניך שדיני בזה שחייב מיתה אין דיני אלא כשהמית אדם ע"פ ע"א או ע"פ בעלים (אין דיני אין מדרשי זה שאני דורש אלא כשהמית ע"פ ע"א שאינו נסקל אבל ממונ' אימא לשלם להכי אצטריך קרא) ע"פ בעלים מודה בקנס הוא סבר כופרא כפרה כתבו תוס' דקי"ל פלגא נזקא קנס' ונר' דהוי מצי למפרך אעד אחד דאין סבר' לומר שלא יחשוב מרשיע את עצמו כשמודה ואין רוצה לישבע ואע"ג דע"י ע"א בא עליו חיוב זה אלא הפשוט יותר נקט עכ"ל ועיין ב"ק דף י"ד ע"ב מתני' שום כסף [ד] כתובות דף מ"א מתני' האומר פתיתי בתו של פלוני משלם בשת ופגם ע"פ עצמו ואינו משלם קנס ע"פ עצמו. [גמ'] מתני' דלא כר"ש בן יהודה משום ר"ש דאמר אף אין משלם בשת ופגם ע"פ עצמו לא כל הימנו שיפגום בתו של פלוני אפי' ניחא לה לדידה דילמ' לא ניחא לאביה ניח' לאביה דלמ' לא ניחא לאחד מבני משפחה:

[ה.] מכות דף ה' אמר רבא באו שנים ואמרו בחד בשבת הרג פלוני את הנפש ובאו שנים ואמרו עמנו הייתם בחד בשבת אלא בתרי בשבת הרג וכו' ולא עוד אפי' אמרו ערב שבת הרג (שהקדימו חובתו יותר מן הראשונים) נהרגין (הזוממין ולא אמרינן בגבר' קטילא אסהיד) דבעידנ' דקא מסהדי גברי לאו בר קטלא הוא (שלא הועד עליו בב"ד ואלו הוי אתי ומודה הוי מפטר נמצא שהם היו מחייבין מיתה את מי שאינו ראוי למות). וכתבו תוס' לא נרא' פי' הקונט' דזה לא מצינו דא"כ כל חייבי מיתות ב"ד יכולין להודות וליפטר עצמן. ונראה לפרש לאו בר קטלא פירוש קודם שנגמר דינו דשמא לא יבאו עדים ואם יבאו לא יהא עדותן מתקיים ועוד שאסור להרגו עד שיגמור דינו עכ"ל ופנ"י (בחדושיו) מיישב פירש"י ע"פ סוגי' דב"ק דף ע"ה ע"ב דפליגי אמוראי במוד' בקנס ואח"כ באו עדים דאיכ' למ"ד חייב ואיכ' למאן פטור ואמרי' עלה לימא כתנאי הי' ב' מעידין שגנב וב' מעידין שטבח ומכר הוזמו עידי גנבה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה הוזמו עידי טביחה הוא משלם כפל והן משלמין תשלומי ג' משול סומכוס