כסף נבחר חלק ב רעד

במגו דמזויף א"כ אמאי אמר ר"נ עדים שאמרו אמנה היו דברינו אין נאמני' היינו היכא דלא שייך אתי על פה ומרע לשטר' (כיון דשטר לפרעון עומד) אבל עדים שאמרו אמנה כיון שמודים ששטר זה נכתב כדין מדעת הלוה שוב לא אתי ע"פ ומרע לשטרא ול"ד לאנוסים שאין מודים שהי' השטר כלל אלא סותרין אותו הלכך מהימני במגו עכ"ל. עיין כתובות דף ט' דאמר שמואל האומר פ"פ מצאתי נאמן להפסיד כתובתה. כתבו תוס' ליהמנה במגו דמוכת עץ אני תחתיך. ונראה דהוי מגו במקום חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה אע"ג דבעי' לא אפשטיה שמא חזקה דהכא עדיפ'. ואי לא אמרינן מגו להוציא אתי שפיר עכ"ל:

[יב.] ב"ב דף ל"א זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתי' והאי אייתי סהדי' דאכלי' שני חזקה אמר רבה מה לו לשקר אי בעי א"ל מינך זבנתי ואכלתי שני חזקה א"ל אביי מה לו לשקר במקום עדים לא אמרי' (וגם החזקה אינה כלום שהרי אין עמה טענה כ"א טענת שקר דהא עדים מכחישין). ובדף ל"ג איתא נמי כהאי סוגיא ואמר רב חסדא מה לו לשקר ואביי ורבא לא ס"ל הא דר"ח מה לי לשקר במקום עדים לא אמרי'. כ' באספ"ז בשם רשב"א וא"ת וכי רבה לית לי' מתני' דתנן בכתובות היא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר אלמנה נשאתיך אם יש עדים שיצאה בהינומ' כתובתה מאתים ואמאי ניהמני' במגו דאי בעי אמר פרעתי י"ל דרבה נמי אית לי' כאביי אלא אלים לי' מגו דכל היכא דאיהו מצי טעון ולתקן דבורי' אנן נטעון ונתקן דבורי' ונימ' דסמכי עלה כדאבהתי קאמר א"נ של אבהתי שלקחו מאבותיך עכ"ל. ובכתובות דף כ"ז ע"ב איתא בעי רב אשי (גבי עיר שכבשוה כרכום דתנן כל כהנות הנמצאות בתוכה אסורות ואם יש מחבואה אחת מצלת על הכהנות כלן) אמרה לא נחבאתי ולא נטמאתי מהו מי אמרי מה לה לשקר (אי בעי אמר' נחבאתי) או דלמא לא אמרי' ומ"ש מההוא מעשה דההוא גבר' דאוגר לי' חמרא לחברי' א"ל לא תזול באורח' דנהר פקוד דאיכ' מיא זיל באורח' דנרש דליכ' מיא ואזיל איהו באורח' דנהר פקוד ומית חמרא אתא לקמי' דרבא א"ל אין באורח' דנהר פקוד אזלינא מיהא לא הוי מיא אמר רבא מה לו לשקר אי בעי אמר באורח' דנרש אזלינא וא"ל אביי מה לי לשקר במקום עדים (דאנן סהדי דכל שעת' איכ' מיא). לא אמרי'. הכי השתא התם ודאי איכ' עדים (דאנן סהדי) הכי ודאי אטמ' חששא היא ובמקום חששא אמרי'. ובבכורות דף ל"ז מייתי הש"ס נמי ההוא מעשה. כתבו תוס' שם דרבה גרסי' דהא רבא אית לי' בבתר' (דף ל"ג) מגו במקום עדים לא אמרי'. ובמציעא דף פ"א ע"ב אית' נמי להאי מעשה. וכתב שם אספ"ז דרבא אית לי' מגו במקום עדים לא אמרי' אלא הכא תלינן שמת מחמת דבר אחר ולא ממיא דאין עדים בדבר עכ"ל. (כ' הר"ן בהלכות בגמר' אתמר מי אמרי' מה לו לשקר סתמ' אבל הרי"ף כתב אי בעי אמרה נחבאתי וכ"כ הרמב"ם מתוך שיכולה לו' במחבואה הייתי מכלל דס"ל דלא מטהרינן לה אלא כי אמרה טהורה אני במגו דנחבאתי אבל סתמ' לא. ול"נ דכל שיש מחבואה א' אינה צריכה לו' נחבאתי אלא מסתמ' תלינן לקול'. דבגמ' פרכינן (אהא דאפי' אינה מחזקת אלא אחת) מאי שנא מב' שבילין א' טהור וא' טמא וכו' ובודאי מדר' יוסי פריך דכבא לישאל עליו ועל חברו דמי וכפי' רש"י דליכ' למימר דבבת אחת דכולהו מודו בי' פריך דהיכי נימ' דכבת אחת דמי אטו משום דאנן ידעינן דינא דכולהון טהורות הוי כבת אחת א"כ בב' שבילין נמי ידעי' דינא אם נשאלו זה בפני עצמו וכו' ואפ"ה לא הוי כבת אחת אלא ודאי מדר' יוסי פריך משום דהכ' אפי' לא באה אלא כל אחת בפ"ע כבא לישאל עליו ועל חברו דמי דבשלמ' בב' שבילין כי נשאלו כל אחד בפני עצמו אפשר דחד לא ידע בדחברי' אלא כשבא לישאל עלין ועל חברו וכיון דאיהו ידע באידך ויודע דכי מטהרין לי' לחברי' לא מטהרין לי' סבר ר' יוסי דמחזי כשקר' וה"נ בכרכום אי אתי' כל חד בפ"ע היא ידעה בגונ' דאידך וידעה שפיר דלכולהו לא מטהרינן ומש"ה מקשינן מיני' למאי דהוי ס"ל דהכ' נמי איכ' ודאי טומא' ובשלמ' אי אמרי' דלא צריכ' למימר נחבאתי שפיר פרכינן אבל אם אית' דצריכא למימר הכא מאי פירכא ומנא ידעה היא דכל חדא וחדא קמן ואמרה נחבאתי אלא ודאי כדאמרן עכ"ל). ובכריתות דף י"א איתא במתני' אמרו לו וכו' שנים אומרים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי ר"מ מחייב אמר ר"מ אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל אמרו לו מה אם ירצה לו' מזיד הייתי פטור. גמ'] איבעי' להו מ"ט דרבנן משום דאדם נאמן ע"ע (בדברים שיש בהן כפרה לא ממנע לאווי חטאת להתכפר נגד קונו) יותר ממאה איש או דילמ' משום דאמרינן מגו דבעי אמר מזיד הייתי פטור כי אמר נמי לא אכלתי מהימן ופטור (אם היה רוצה לשקר יכול לו' מזיד הייתי ומה שאמרתי לא אכלתי לא אכלתי שוגג אלא מזיד). כתבו תוס' משמע לפום רהיט' שהוא נאמן מטעם מגו וקשה שהרי מגו במקום עדים הוא. ותו אין זה מגו דלא משו' אינש נפשי' רשיע' כדאמרי' בקדושין (דף נ') דפריך והא לא משוי אינש נפשי' רשיע'. לכך י"ל דהא דנאמן הכא דמתרץ דבורי' והכי פי' מגו דאי בעי אמר מזיד הייתי פטור השת' נמי מה שאומר לא אכלתי כך רצה לו' והכי מתרצינן מילתי' דבהכי הי' דעתו עכ"ל. ותוס' ישנים כתב והא דאמרי' בכ"מ מגו במקום עדים לא אמרי' היינו במקום שנגמרו עדותן אבל הני אין גומרין עדותן שלא ידעו אם שוגג הי'. אבל ריב"א אומר דלא מהימנינן לי' במקום עדים להפסיד לחברו אפי' במתרץ דבורי' אלא דוק' הכא לפוטרו מקרבן שלא יביא חולין לעזרה. ונראה הא דפליגי רבנן דוקא באומר לא אכלתי אב אמר שומן אכלתי מודו לי' עכ"ל:

[יג.] ב"ב דף ל"ד ההוא גברא דחטף נסכא מחברי' אתא לקמי' דר' אמי אייתי חד סהדא דחטף א"ל אין חטפתי ודידי חטפי א"ר אמי היכא לידייני דיינא להאי דינא וכו' א"ל ר' אבא הוי מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם. כתבו תוס' וליהמני' בשבועה במאי דאמר דידי חטפי במגו דאי בעי אמר לא חטפי וכו' וליכא למימר דלא חשיב מגו דלא הוה חציף לומ' לא חטפי להכחיש את העד או משום שירא שיפסלוהו לעדות העד ובעל נסכא וכו' דהא משמע דאי לאו דעד מחייבו שבוע' היה פטור והיינו ע"י מגו. ואור"י אם לא הי' העד מחייבו שבועה הי' נאמן במגו שיכול להעיז ולהכחיש את העד בלא שבוע' אבל השתא דמחייבו שבוע' לא מהימן בשבוע' ע"י מגו שהי' יכול להעיז פניו ולישבע בדבר שהעד מכחישו אבל קשה אי ליכא מגו מ"ט דרב ושמואל דפליגי בשבועות (דף מ"ז) אר' אבא ופטרי בנסכא. לכך נראה כמו שמפ' ריב"ם דודאי הוי מגו ולהכי פטרי רב ושמואל דנאמן בשבוע' מגו דאי בעי אמר לא חטפי ור' אבא סבר אע"ג דאית לי' מגו חייב דכיון דאיכא עד א' המחייב שבועה מן התורה כן הוא הדין שישבע להכחיש העד או ישלם ואין מועיל לו מגו ליפטר עכ"ל. עיין תוס' כתובות דף פ"ד ע"ב ד"ה מגו:

[יד.] ב"ק דף ע"ב ע"ב אתמר עד זומם אביי אמר למפרע הוא נפסל (העיד בניסן והוזם על עדות זו באייר כל עדיות שהעיד בנתים פסול דמשעה שהעיד נפסל) ורבא אמר מכאן ולהבא הוא נפסל דרבא סבר עד זומם חידוש הוא אין לך בו אלא משעת חדושו. איכא דאמרי דרבא נמי כאביי ס"ל דלמפרע נפסל וטעמא דרבא משום פסידא דלקוחו'. כתבו תוס' ד"ה חידוש וא"ת למה הוי חידוש והלא מן הדין יש להאמין לבתראי במגו דאי בעי הוי פסלי לקמאי בגזלנותא. ובשתי כיתות המכחישות זו את זו דאמר רב הונא דזו באה בפ"ע