כסף נבחר חלק ב רעג

שקרן במה שטוען דרך ודאי שפרעו ולכך יש להאמינו במגו עכ"ל. ובתוס' שבועות כ' וז"ל דהכא כיון שאינו טוען שמא ואומר ודאי שלא שכח אין לנו להחזיקו כמשקר כיון דאית לי' מגו אבל כשאין לו מגו אינו נאמן דשמ' שכח ומחמת שסבר שפרע טוען ברי אע"פ שמסופק עכ"ל. ובתוס' כתובות דף פ"ז הניחו קושי' זו משכיר בקשיא ועיין תוס' כתובות (דף פ"ז ע"ב) אהא דאמרי' שם דמפרע לא דייק. כתבו דוקא בפוגם הוא דאיכא למימר הואיל ופרע מקצת יכול להיות שפרע הכל אבל בלא פוגם לא אמרי' דלא דייק ולא שייך כאן מגו הואיל וטעמ' דלא דייק והיא סובר שדקדק דהוי בדדמי). עוד כתבו תוס' הכא בד"ה או דלמ' אור"י דלא דמי להא דמבעי' בבתרא (דף ה') אי אמרי' מגו במקום חזקה דהתם מרע לה והכא לא מרע לה כיון דאמרה בדדמי. ואי לא מרע התם לפי שאין הוה כלל שיהי' פורע תוך זמנו אבל הכא מרע דיכול להיות אמת דמת במלחמה וכן הא דאמר בקדושין דרבי סבר דאתי מה לו לשקר ומרע לחזקה וכו' אבל הכא אמר בדדמי ולכך לא מרע ולר"נ התם דלא מרע דבשעת מיתה יש לו להיות יותר נאמן עכ"ל. וכ"כ מרדכי פרק הכותב דלא אמרי' מגו היכא שהוא סובר שטוען אמת במגו שהי' יכול לשקר:

[י.] ב"ב דף ה' ע"ב איבעי' להו תבעו לאחר זמן וא"ל פרעתיך תוך זמנו מהו מי אמרי' במקום חזקה (דאין אדם פורע תוך זמנו) מה לו לשקר או דלמא במקום חזקה לא אמרי מה לו לשקר. (ורצה לפשוט ממתני' דהתם ודחי לה) אמר לי' רב אחא ברי' דרבא לרב אשי ת"ש מנה לי בידך א"ל הן למחר א"ל תנהו לי אם אמר נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב מאי לאו נתתיו לך דא"ל פרעתיך בזמנו אין לך בידי דא"ל פרעתיך בתוך זמנו וקתני חייב אלמ' במקום חזקה לא אמרי' מה לו לשקר. לא מאי אין לך בידי לא היו דברים מעולם דאמר מר כל האומר לא לויתי כאלו אומר לא פרעתי. כתב ראב"ן בבתר' מתירוצ' דרב אשי שמעי' דאמרי' מה לו לשקר במקום חזקה ע"ש. כתבו תוס' בד"ה מי אמרי' וכו' הקשה הר"י בר מרדכי והא הך חזקה עדיפא משטר דבשטר אינו גובה בו אלא בשבועה ובהך חזקה גובה בלא שבועה וא"כ מאי קמבעי' לי' הא פשיט' דמגו במקום עדים לא אמרי' כ"ש במקום חזקה דעדיפ' טפי. ואור"י דודאי עדים עדיפי מחזקה דאי אמרי שפרעו אפי' תוך זמן פטור ואי אמרי אפי' אחר זמן ידענו שלא פרעו גובה מיתומים שלא בשבועה ומה דצריך שבועה ביש לו שטר זהו לפי שאינו מוכיח מתוך השטר אם פרע ואם לאו דזמנין דזייר לי' אפשוטי דספרא אך קשה תפשוט דלא אמרי' מגו במקום חזקה מרמי בר חמא דאמר בשבועות (דף מ"ה) המפקיד בשטר צריך להחזיר בשטר ולא אמרי' דמהימן לומר החזרתי במגו דנאנסו משום דמצי א"ל שטרך בידי מאי בעי וכ"ש דלא אמרי' מגו במקום חזקה דחזקה עדיפא דאין צריך שבועה וטעמ' דשטרך בידי מאי בעי לא מהני לפוטרו משבועה. ושמא סוגי' דהכא לא ס"ל כרמב"ח ומיהו קשה מדתנן ביבמות (דף קי"ב) יבמה שאמרה תוך שלשים יום לא נבעלתי כופין אותו אחר שלשים יום מבקשין הימנו ומפרש התם דעד שלשים מוקי אינש אנפשי' טפי לא מוקי ולכך אחר ל' יום אין כופין דלא מהימנא אע"ג דאית לה מגו דאי בעי אמרה אינו יכול לבא עלי' דנאמנת כדמוכח סוף נדרים עכ"ל. כתב אספ"ז דקושי' מרמב"ח לא קשי' דהא פשיטא דחזקה עדיפ' ממגו דמגו להוציא לא אמרי' וע"י חזקה זו אנו מוציאין והכ' מבעי' לן אי מהני מגו שלא להוצי' ע"י חזקה ולפ"ז לא יקשה אמאי לא פשיט מההיא דיבמות. ועוד נראה דהכא מיירי שיש עדים שהלוהו מדקאמר תבעו אחר זמנו ולא קאמר תבעו בתוך זמנו אי נאמן במגו דלהד"ם ולכך כל זמן שהוא בתוך זמן עדיף מסברא דשטרך בידי אבל כשעבר הזמן תו אינו בחזקת חיוב ולכך מבעי' לי' ול"ד להא דרמב"ח דכל זמן ששטר ביד זה כנגדו בחזקת חיוב ולא אמרי' מגו וה"נ תוך זמן בחזקת שהלוהו ואפי' הי' לו מגו לא מהימן א"נ י"ל גבי מפקיד עדיף טעמא דשטרך בידי מאי בעי דלא שייך לו' אפשוטי דספרא זייר לי' כמו בהלואה עכ"ל. ובבתרא דף ע' איתא בעא מיני' רב עמרם מרב חסדא המפקיד אצל חברו בשטר ואמר לו החזרתי לך מהו מי אמרי' מגו דאי בעי אמר נאנסו מהימן השתא נמי מהימן או דלמא א"ל שטרך בידי מה בעי (וכמו מה לי לשקר במקום עדים דמי) א"ל מהימן ולימא לי' שטרך בידי מאי בעי א"ל ולטעמיך וכי אמר לי' נאנסו מי מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי (הלכך לא מצי למטען מפקיד שטרך וכו' ולמה לו לשקר במקום עדים לא דמי דהא עביד אינש למדחי ואמר אבדתי את שטרי ונפקד נמי לא חייש לשטר' משום דמצי למפטר נפשי' בטענת אונס. אבל לוה לא מצי טעין פרעתי דאמר לי' מלוה שטרך וכו' וגבי לוה ליכא שום מגו) א"ל סוף סוף כי א"ל נאנסו לאו שבועה בעי (לפי' ר"ת בב"ק דבפקדון אינו חייב שבועת שומרין אלא היכא דאיכ' הודאה במקצת לא מחייב גבי נאנסו שבועה דאוריית'. אומר ר"ת דהך שבועה דהכא דרבנן ונתקנה קודם שבועת היסת כמו הפוגמת כתובה. תוס') ה"נ מאי נאמן נאמן בשבועה. כתבו תוס' בד"ה אי. אפי' למ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ומהימן לוה לו' פרוע ול"מ אמר שטרך בידי וכו' התם משום דזימנין אפשוטי דספר' זייר דעל הלוה ליתן שכר סופר ופעמים כשאין ללוה נותן המלוה בשבילו אבל הכא אין על הנפקד ליתן שכר. ועוד דהתם לוה מאמין למלוה משום תומת ישרים וכו'. ועוד לפי שעשה לו טובה עכ"ל:

[יא.] כתובות דף י"ט ת"ר אין נאמנין לפוסלו (אריש' דמתני' פליג עדים שאמרו כתב ידינו הוא אבל אנוסין היינו ואין כתב ידן יוצא ממק"א אין נאמנים) דברי ר' מאיר וחכ"א נאמנין בשלמא רבנן כי טעמייהו הפה שאסר וכו' אלא ר"מ מ"ט בשלמא פסולי עדות מלוה גופא מעיקר' מידק דייק. קטנים נמי כדר"ל דאמר חזקה אין העדים חותמין אלא אם כן נעשה בגדול (הכא משמע דלא אמרי' מגו במקום חזקה ולרבנן אמרי' וצ"ע דבעי' היא בבתרא ולא אפשט' תוס') אלא אנוסים מ"ט. ומסיק רבא דטעמ' דר"מ כדרב הונא אמר רב דאמר מודה בשטר שכתבו (לוה שהודה) א"צ (המלוה) לקיימו (בעדים החתומים בו שאין הלוה נאמן לו' פרעתי ולא אמרי' בהאי הפה שאסר וכו' דמכיון שאומר כשר הי' הרי הוחזק השטר וכי אמר פרעתיו לא מהימן שהרי ביד המלוה הוא. ור"מ נמי דאמר אין נאמנין במודה לוה שכתבו קאמר וקסבר לא צריכין תו לעדים). ותוס' הקשו על פירש"י דהא משמע בבתרא (דף קנ"ד) דלא פליגי בלוה ונראה לר"ת ולר"י דה"פ דכמו שאומר ר"ה דלא אמרי' מגו לפסול השטר בלוה ה"נ אומר ר"מ בעדים אע"ג דאלימ' לא פסלי שטר במגו עכ"ל. ובד"ה מוד' כתבו תוס' וא"ת ומ"ט לא מהימן במגו דאי בעי אמר מזויף וי"ל דשמ' ירא לוה לו' מזויף פן יכחישוהו וליכא מגו ופי' הקונ' במקום אחר דטעמ' משום דדבר תורה א"צ קיום ורבנן דאצריכו קיום היכא דטעין מזויף אבל בשאר טענות כגון פרוע לא הצריכו קיום וכן נראה לר"י אבל אין לפרש דלא מהימן במגו לו' פרוע משום שטרך בידי מאי בעי דהא כי טעין נמי אמנה הוא פסקינן בסמוך אמילת' דרב דלא מהימן והתם לא שייך האי טעמ' עכ"ל. אמר רב יהודה אמר רב האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן. ומסיק דאמר מלוה וכגון שחב לאחרים. כתבו תוס' וליהמני' במגו דאי בעי מחיל וי"ל דלאו מגו הוא דשמא אין דעתו למחול ולהפסיד חובו ועכשיו שאומר אמנה הוא לא מפסיד כיון שאין הלוה גזלן עכ"ל. עוד כתבו תוס' הא ר"נ ס"ל מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ונא מן לו' פרוע