כסף נבחר חלק ב רעב

דאיכ' מגו מ"מ לאו מגו גמור הוא שהרי השת' כשאמר דאכלו לחושלי אינו מעיז ואלו אמר לקוחין הי' מעיז וממעיז לאינו מעיז לא אמרי' מגו לאפטורי משבוע' עכ"ל. ותוס' בבתרא דף נ"ב ע"ב (גבי הא דאמרי' שם דברים העשוין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן כתבו וא"ת דתנא ב"ק (דף קי"ד) המכיר כליו וספריו ביד אחר ויצא שם גנבה בעיר ישבע כמה הוציא ויטול והשת' אפי' לא יצא יהא נאמן לומר שנגנבה מגו דבעי אמר השאלתיך ואין לומר דלא מהימן לומר גנובין משום דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן כדאמר (שבועות דף מ"ו) לא דמי דהתם ודאי אינו נאמן לאחזוקי האי גבר' בגנב' אפי' במגו אבל הכא שאינו אומר פלוני גגבם אלא שהם גנובין מהימן שפיר דכמה גנבים יש בעולם ואין לומר דלאו מגו היא דאינו טוען ברצון השאלתים לך לפי שאותו יודע בו שהוא משקר דהא לעיל (דף ל"א) אמר דנאמן לומר של אבותי הוא שלקחו מאבותיך במגו דאמר מינך זבנתי' וכן בכתובות (דף י"ד) תנן נאמן לומר שדה זו של אביך וכו' במגו שלא הי' של אביך מעולם אע"פ שהבן יודע שהיתה של אביו. ומהנהו עיזי דאכלי חושלי אין ראי' דאיכא למימר כגון שמכחישו ואומ' שלא אכלו כ"כ ותירץ ר"ת דהתם מיירי באדם שאין עשוי להשאיל ולהשכיר לזה כגון דלא גייס ביה. לפ"ז אם עשוי להשאיל לו אפי' לא יצא שם גנבה נאמן במגו ולמה"ר דודי נראה דלא מהימן במגו דהוי להוציא אע"פ שנוטל דמים שהוציא עכ"ל. ובב"ק דף ק"ז גבי חזקה אין אדם מעיז פניו בפני ב"ח (כלו' לכך אין נאמן מודה במקצת מגו דבעי היה כפר בכל) כתבו תוס' מפ' ריב"א דאין אדם מעיז היכא שחברו מכיר בשקרו משא"כ בטענת נאנסו יכול להעיז וההיא דהנהו עיזי דאכלי חושלי דנאמן במגו דלקוחין וההיא דכתובות גבי שדה זו של אביך אע"ג דבהאי ידע ובהאי לא ידע לא דמי למידי דכפירה דלכפור ודאי אינו מעיז במידי דידע ביה חברי' והנהו דהתם לאו מידי דכפיר' נינהו עכ"ל (עיין ש"ך ח"מ סי' פ"ב בכללי מגו פי' דברי תוס' דרצונם לומ' שהרי אינו בא לפטור משבועה רק בא לזכות ממון ולא לכפור אבל כשבא לפטור משבועה אמרי' דאינו נאמן במגו דהי' מעיז) ואספ"ז ב"ק אחר שהביא דברי תוס' כתב בשם הרא"ש וז"ל. דלעולם איכא העזה כיון שבא להחזיק בדבר שאינו שלו הלכך נאמן במגו אע"ג דאיכא העזה אבל בטענת נאנסו אין העזה לפי שאין בא להחזיק בשל אחרים לא בא אלא להשמט שלא יגבו אחרים משלו. ועוד נאנסו לא חשיב לי' העזה שאפי' יסברו שהוא משקר יתלו אותו שאינו אומ' כן בשביל שהוא מתכוין לשקר אלא בשביל שהוא רגיל לטעות בין אונס לשאינו אונס עכ"ל. (וכ"כ נמוקי יוסף פ' הגוזל) וז"ל ויש לחלק בין הבא להחזיק בדבר שהוא ידוע שאינו שלו שכבר הוא מעיז וא"כ אין לנו לגרוע המגו משום מעיז ובין הבא לטעון לישמט שלא יגבו משלו שאינו נכרת העזתו כיון שאינו בא להחזיק בשל אחרים שאז יש לגרוע המגו משום מעיז דהשתא היתה ניכרת העזתו עכ"ל (ונרא' שזה ג"כ כוונת תוס' במידי דכפירה):

[ח.] שבועות דף מ"ה א"ר נחמן אמר שמואל לא שנו (הא דתנן שכיר נשבע ונוטל) אלא ששכרו בעדים אבל שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לומ' לא שכרתיך יכול לומ' שכרתיך ונתתי לך שכרך. א"ל ר' יצחק יישר וכן אמר רבי יוחנן וכו' אתמר נמי אמר רב לא שנו וכו'. אמר רמי בר חמא כמה מעליא הא שמעתת' א"ל רבא מאי מעליות' א"כ שבועת שומרים דחייב רחמנא (לשומר שכר לישבע על שבורה ומתה) היכא משכחת לה מתוך שיכול לומ' להד"ם יכול לומר נאנסו דאפקיד לי' בעדים. ויהא נאמן במגו דאי בעי אמר החזרתי דהמפקיד אצל חברו בעדים א"צ להחזיר בעדים דאפקיד לי' בשטר וכו'. כתבו תוס' לפי' הקונט' בב"ק דבפקדון אפי' כופר הכל חייב כי אמר להד"ם נמי חייב שבועה. ולפי' ר"ת נמי דלא מחייב שבועה לא בכפירה ולא בנאנסו אא"כ הודה במקצת וכו' א"כ כשמודה במקצת כי אמר נמי להד"ם אההוא דנאנסו מחייב וליכא למימר דיהא נאמן אההיא דנאנסו מתוך שיכול לומ' אההיא דהודה להד"ם דא"כ תקשי אכל מודה במקצת שיהא נאמן במגו דאי בעי כפר בכל אלא ודאי התם לא שייך מגו דאין אדם מעיז לכפור הכל מיהו לפי' ריב"א א"ש אע"ג דאין זה מגו טוב דאין אדם מעיז לכפור הכל אבל נאנס' שאין חברו מכיר בשקרו נוח לו לטעון (עיין בכלל מודה במקצת) מ"מ פריך שפיר לשמואל דאית ליה מגו כי האי גוונא דנוח לו לומר נתתי לך שכרך שלא יחשדהו השכיר כמשקר במזיד לפי שהוא טרוד בפועליו. השתא ניחא דפריך אשמואל טפי ולא פריך אמאי דאמרי' מגו בכל התורה עכ"ל. כ' הרא"ש אנן קי"ל גבי שכיר כרב ושמואל ושבועת השומרין איתא אפי' במפקיד שלא בשטר דמגו דלהד"ם הוי מגו דהעזה ושאני שבועת שכיר דתקנת חכמים היא ובמגו כל דהו אוקמא אדינא וכ' הר"י הלוי דלא אמרי' מגו לאפטורי משבועה אלא לאפטורי מממון דהא שבועת שומרין איכא מגו וכן מודה במקצת. ועד אחד איכ' למימר בהא מגו ואפ"ה משתבע וכו' דבריו אינן מובנין לי' כיון דמגו דאוריית' מה לי ממון מה לי שבועה ומה שאמר דבשבועת שומרין איכא מגו הא כתבינן דהוי מגו דהעזה ומודה במקצת אמרי' חזקה אין אדם מעיז. ובעד א' לא ידענא מה מגו איכ' עכ"ל. (ור"ן בהלכות כתב איכא למידק וכי לית לי' לרבא מגו ואי קשי' שבועת שומרין לפרוך בעלמ' ולא ארב ושמואל ותירץ הר"י הלוי דאין ודאי דרבא אית לי' מגו אלא דס"ל דלא אמרי' מגו אלא לאפטורי מממון אבל לא משבועה ומש"ה פריך דנהי דמשום מגו אית לן למימר דלא ישבע שכיר ויטול מ"מ ישבע בעה"ב ולא ישלם שהרי שבועה של תקנה מוטלת עליו והכא דאיכ' מגו לא מצינו למימר דישבע שכיר ויטול דמגו לאפטורי מממון אמרי' מ"מ ישבע בע"הב דאי אמרי' מגו לאפטורי משבועה א"כ שבועת שומרים היכא משכחת. ולפ"ז איכ' למימר דקושטא דמילת' הכי איתא דלא אמרי' מגו לאפטורי משבועה וכו' וראי' עוד האיך עד אחד קם לשבועה הא איכא מגו דאי בעי אמר החזרתי וכו' ולי נראה דמעד א' אין ראי' דע"א קם לשבועה כשנים לממון וכי היכי דל"א מגו במקום עדים ה"נ לאפטורי משבועה דע"א. ושבועת שומרין נמי לא מוכח מידי דהתם לא מגו מעלי' דכי טעין נאנסה אינו מעיז. ועוד דכי רמא רחמנא שבועה עלי' כי אמר נאנסה היינו משום דחיישי' דלמא טעין בדדמי וסבור שהוא אונס ואינו אונס וכיון שכן כי איכ' מגו מאי הוי וכי יוציאנה מגו מידי חששא זו מיהו בעלמ' אמרי' מגו לאפטורי משבועה והכי מוכח מהא דקאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע כלומר ולא פטרה אותו משום מגו וכן פירש"י ואע"פ שיש לפרשה בענין אחר זה נכון יותר עכ"ל:

[ט.] יבמות דף קי"ד ע"ב איבעי' להו החזיקה היא מלחמה בעולם מאי (שלא היינו יודעין שיש מלחמות באותן מדינות אלא מפיה ואמרה מת בעלי אם נאמנת) מי אמרי' מה לה לשקר דאי בעי אמרה שלום בעולם או דלמא כיון דאחזקה אמרה בדדמי (שמדמה דודאי מת במלחמה) ולא אתי מה לו לשקר ומרע לחזקת'. כתבו תוס' תימא דע"כ לא שייך מגו כיון דאמרה בדדמי דאי שייך מגו א"כ מלחמה בעולם אמאי לא מהימנא במגו דאי בעי אמרה מת על מטתו אלא ש"מ דלא שייך מגו (כיון דאינה חשודה לשקר) ואור"י כיון דדייקא כולי האי שהחזיקה מלחמה בעולם א"כ ודאי לא אמרה בדדמי. מיהו קשה דאמר בשבועות (דף מ"ה) מתוך שיכול לומר לא שכרתיך וכו' מאי מגו הוא זה הלא אינו חשוד לשקר דטרוד בפועליו וי"ל דשאני התם דנהי דטרוד בפועליו מ"מ נחשב קצת