כסף נבחר חלק ב רעא

כאלו באו עדים בדבר זה דמי) ואתו עדים ועקרי חזקה (דהוי מחזקינן לי' מעיקרא באחי בלא בנים וקיימא הך איתתה בחזקה שאינה זקוקה ליבום וכי אתי בשעת מיתה לאפוקה מחזקה לאו כל כמיניה) ור' נתן סבר מה לו לשקר כי חזקה דמי לא אתי חזקה ועקרה חזקה לגמרי (לאוקמה בחזקת שאינה זקוקה למפסל דבורי' בשעת מיתה מיהו אי לא הדר בי' הוי שרי לעלמא נהי דלא עקרה לגמרי אורע מיהא אתרעי כל כמה דלא אתכחש דבוריה קמא מהימן דאין אדם חוטא ולא לו ואל אית לי' אחי הוי הדר בי' בשעת מיתה). (כתב הרא"ש) הרי"ף לא הביא כל זה וכתב רמב"ן דטעמא דהך דשינוי' דאביי לאו דסמכא היא וכו' ועוד דהיא אבעי' ולא אפשטיה בבתרא (דף ו') אי אמרי' מגו במקום חזקה הלכך לא סמך אהאי שינוי' להקל עכ"ל. (כתב רשב"א וז"ל רבי סבר מה לי לשקר בזה דאי בעי עביד קמן אלים כעדים ואע"ג דבבתרא איבעי' אי אמרי' מגו במקום חזקה התם הוא דמה לי לשקר דחילוף טענות שאינן אמתיות ואע"פ שזו היתה נכונה אלו אמרו יותר מזו שאומ' עכשיו מגו כזה לא אלים דדלמ' זה היתה נכונה וקרובה בדעתו אבל מגו כזה דאלו רצה גומר כונתו לפנינו עכשיו אלים כעדים עכ"ל. וכ"כ הר"ן:

[ו.] ב"מ דף ב' מתני' שנים אוחזין בטלית זה אומ' אני מצאתיה וכו' זה אומ' כולה שלי וזה אומ' חציה שלי זה ישבע שאין לה בה פחות משלשה חלקים וזה ישבע שאין לה בה פחות מרביע כו' וזה נוטל רביע. (כתבו תוס' וא"ת יהא נאמן במגו דאי בעי אמר כולה שלי ויהא נאמן דחציו שלו בהאי מגו ומפרש ריב"ם דמגו להוציא לא אמרי' דבחציו השני מוחזק זה כמו זה. וההיא דבתרא (דף ל"ב) דהימנא רבה במגו להוציא התם היינו טעמא משום דאפי' הוי שתיק רק שלא היה מודה שהוא מזויף הי' נאמן כי החתימה הית' ניכרת לעומדים שם ורב יוסף אית לי' דאפי' מגו לא הוי כיון שטענה הראשונה שהיא טוען היא שקר ואין לומ' אלא היכא שטענתו הראשונה היא אמת מגו שהי' טוען אחרת ולכך אינו מגו אפי' להחזיק עכ"ל ע' תוס' ב"מ דף קי"ו ד"ה עדיפ' דמשמע דרבה סבר מגו להוציא אמרי'. וכ"כ הגמ"יי פ"ט מטוען]. ובב"ב דף ל"ב ע"ב איתא ההוא דאמר מאי בעית בהאי ארעא א"ל מינך זבינתה והא שטרא א"ל שטרא זייפא גחין ולחיש לי' לרבה אין שטרא זייפא מיהו שטרא מעליא הוי לי וארכס אמר רבה מה לו לשקר אי בעי א"ל שטרא מעליא הוא. א"ל רב יוסף אמאי סמכת אהאי שטרא האי חספא בעלמא הוא. כתבו תוס' דלימהני במגו דאי בעי אמר שטרא מעליא הוא ותירץ ריב"ם דלא אמרי' מגו להוציא ממון ומה שהוא מוחזק בקרקע אינו כלום דקרקע בחזקת בעליה קיימא כיון דאין לו לא שטר ולא ולא חזקה וכו' ולא אמרי' מגו אלא להחזיק ממון שיכול לפטור ע"י מגו אי נמי אם יש לו שטר או חזק' וזה בא לפסול ראייתו אז זה יכול לקיימו ע"י מגו כמו קמי דידי זבנה מינך מגו וכו' ואין נראה מדלא מפרש טעמא הכי בהדיא ונראה לר"י טעמא דרב יוסף דלא אמרי' מגו הכא כיון דלית ליה מגו אא"כ שיקר תחלה שהוצרך לשקר ולומ' הא שטר'. א"נ מש"ה לא אמרי' מגו הכא משום דהוי חוזר וטוען מעיקר' טען והא שטרא והשת' חוזר בו ומודה דחספ' בעלמ' הוא עכ"ל. ורשב"ם כ' לא דמי לשאר מה לו לשקר ששני טענו' יכולין להיות אמת אותה שהוא טוען ואותה שהי' יכול לטעון דאמרי' מגו אבל הכא דמי למה לו לשקר במקום עדים שהרי כל כחו וחזקתו בקרקע זו ע"י האי שטר והאיך נאמ' מה לו לשקר בשטר זה אי בעי אמר שטרא מעליא והלא מודה שהשטר פסול והודאת בע"ד כק' עדים ואלו באו ב' עדים שאמרו שהוא פסול. ליכ' תו מה לו לשקר עכ"ל. כתב רמב"ן בחדושיו ור"י הלוי פי' דלא אמרי' מגו לאפוקי ממונא והאי נמי כיון דאית לי' חזקת דאבתתיה לא מפקינן מיני' ורבה סבר אמרינן מגו אפי' לאפוקי ממונ'. ואפסק' הלכתא לקמן כרבה בארעא משום דברשות מחזיק קיימא הוי לי' מגו לאוקמי ממונ' ואע"ג דקי"ל קרקע בחזקת בעליה עומדת כיון דאיכ' מיגו ותפיס לה איהו מהימן. ורב יוסף סובר ארעא בחזקת אבהתי' קיימ' וכו' וגמרי לה דלא אמרינן מגו לאפוקי ממונא משנים אוחזין וכו' והרי אנו צריכין לפרש מה יעשה רבה במשנתנו. ולפי דעתי שזו אינה ראי' דכי אמר כולה שלי אינו נאמן אלא ליטול מחצי' טענתו כי אמר חציו שלי נמי אינו נאמן אלא ליטול חצי טענתו. ואי קשיא (לר"י הלוי) דהא אמרינן (שבועות דף מ"ב) מגו דיכול לומר להד"מ יכול לומר סטראי ולא אתרע שטרא אלמא אמרי' מגו לאפוקי ממונ' לאו קושי' הוא דאיהו נאמן לומר על מה שתפס סיטראי ואין נאמנותו על מנה שבשטר אלא על מה שפרע ואע"ג דממילא מהני לי' מגו לגבות בו מנה שבשטר. מיהו קשי' לי הא אמרינן בכתובות נאמנת אשה לומר מוכת עץ אני וגובה מאתים משום מגו:

ועוד מצאתי מגו להוציא בב"מ (דף ק"י) מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש אמר רב יהודה מלוה נאמן דאי בעי אמר לקוחה בידי וארע' אע"ג דמעיקר' ודאי הות משכגת' בחזקת בעלים עומדת ואפ"ה מהני מגו לאוקמי' ברשותי' דמלוה מספק' ולאפוקי פירי מרשותי' דלוה דהוא מארי' ודאי ואין מגו להוצי' יותר מזה עכ"ל. (ואספ"ז בשם רבינו יונה כתב) די"ל דרבה ס"ל נמי מגו להוציא לא אמרי' והכא כיון שכבר קדם וטען והא שטרא הרי הוחזק בקרקע וכן בדינא דזוזי כיון שטען הב לי ק' זוז והא שטר' וכו' לאחר שזכה בדין בטענה שטען כבר אוקמי ממונא הוא. ורב יוסף חשיב לי' כאפוקי ממונא ופסק רב אידי כרבה בארע' דלא הוי מגו להוציא כיון שבשע' שטען מינך זבינתי' הוחזק ועמד הקרקע בידו אבל בזוזי אין לומר שהוא מוחזק בממון שהרי הממון מחוסר גוביינ' עכ"ל ובהגהו' מרדכי כ' ובמקום שיש חזקה או ברי [במקום שמא] עם המגו אמרי' מגו להוציא כדאית' גבי משארסתני נאנסתי (ועוד כתב) בשם רבינו תם דלכך אינו נאמן גבי חציו מגו דבעי אמר כולה שלי דלא אמרי' מגו מממון לממון כלומר דלא אמרי' מגו על ממון זה במגו דאי בעי ליתבע ממון אחר ובגמר' דקאמר מגו מממון לממון גבי מפני מה אמרה תור' מודה מקצת ישבע ניהמני' במגו דכופר הכל י"ל דהיינו לפטור שבועה דבמגו כל דהו פטרי' לי' משבועה. (ובספר כריתות כ' דגבי מודה במקצת הטעם מפני שאינו תובע ממון רק להציל אותו מלפרוע כל תביעת חברו) ועיין עוד שם במרדכי. עוד אית' שם בגמר' ההיא דאמר לחברי' הב לי ק' זוזי דמסיקנא בך והא שטרא א"ל שטרא זייפ' גחין ולחיש לי' לרבה אין שטרא זייפא מיהו שטר מעלי' הוי לי וארכס ואמר רבה מה לו לשקר וכו' א"ל רב יוסף אמאי סמכת אהאי שטרא חספ' בעלמ' הוא אמר רב אידי בר אבין הלכת' כוותי' דרבה בארע' וכוותי' דרב יוסף בזוזי (דמספק' לי' לרב אידי טעם של מי משניהם נרא' יותר הלכך פוסק בראשון כרבה ויעמוד על מקחו) ותוס' הקשו על פי' רשב"ם ונר' לר"י דהיינו טעמ' דהלכת' כרבה בארעא משום דאמרי' מגו לאוקמי ממונ' ואית לן לאוקמי ארע' בחזקת מרי' דקיימ' השתא עכ"ל. ועיין במרדכי סוף פרק המקבל שכתב בשם רבינו שמחה דלא אמרי' מגו להוציא ור' יצחק ב"ר אברהם השיב לו כיון דמגו דאוריי' אין חילוק והוא מלת' בלא טעמ' לחלק בכך ע"ש. עיין תוס' בבא בתרא דף נ"ב ע"ב:

[ז.] ב"ב דף ל"ז אית' הנהו עיזי דאכלי חושלי בנהרדע' אתא מרי' חושלי תפסינהו והוי קא טעין טובא אמר אבוה דשמואל יכול לטעון עד כדי דמיהן דאי בעי אמר לקוחין הן בידי (וקי"ל האי מהימן בשבועה). כתב נמוקי יוסף ואע"ג