כסף נבחר חלק ב רע

אני) תניא נמי הכי אמרה א"א אני וחזרה ואמרה פנו' אני אינה נאמנ' ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנ'. בעי מיניה שמואל מרב אמר' טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו. א"ל אף בזו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנ' תנא מיני' ארבעין זמנין ואפ"ה לא עבד שמואל עובדא בנפשי' (ואע"ג דאשת איש חמור מנדה י"ל דמספקא לי' לשמואל בהא משום דאפשר בתקנת' ע"י טביל' א"נ משום דכל גבי בעל הו"ל למימר מילת' כדאי'. אספ"ז בשם רא"ה) כ' אספ"ז בשם רשב"א אמרה א"א אני וכו' נאמנת ואפי' לאחר כ"ד בשנתנה אמתלא אבל תוך כ"ד נאמנת אפי' בלא אמתלא דכל תוך כ"ד כדבור וא"ת א"כ אשת איש הייתי וגרושה אני וכו' וכן שדה זו של אביך למה לי משום מגו תיפוק לי' דלא תהא אלא חזרה הא יכולין לחזור תוך כ"ד דמגו נמי בתוך כ"ד הוא וי"ל דשאני התם דעומדין בדבורם אלא שהם מתירין עצמן מצד אחר וכיון שכן אי לאו הפה שאסר לא מהימני עכ"ל והר' יחיאל כתב על הא דאם נתנה אמתל' וכו' ואם אמרה בתחלה אשת איש הייתי אינ' צריכה אמתלא דא"א הייתי משמע דעכשיו פנוי' היא אבל עדים שאמרו אשת איש הית' אין ראי' שהיא פנוי' עכשיו אלא אינהו לא ידעי אם נתגרש' אם לאו והיינו דתנן ואם יש עדים שהיתה א"א עכ"ל (ובמס' דמאי פ"ו משנה י"א איתא) המוכר פירות בסורי' ואמר משל א"י הן חייב לעשר מעושרין הן נאמן שהפה שאסר וכו' משלי הן חייב לעשר מעושרין הן נאמן שהפה שאסר וכו' (כ' הרמב"ם בפירושו וז"ל. וזה העיקר אשר זכר כאן והוא הפה שאסר הוא עיקר אמת תמצאהו נוהג בכל המצות כולן וכן בממונו' וכן כל מי שמחייב נפשו שום חיוב והתנה בדבריו תנאי שהוא מבטל החיוב ההוא יהי' נאמן בכל דבריו אחרי שאין עליו עד עכ"ל ובבכורו' דף ל"ו אית' א"ר אילעא לא היו מוחזקין בו שהוא בכור ובא אחד ואמר שהוא בכור מומו עמו נאמן מאי קמ"ל הפה שאסר וכו' תנינא האשה שאמרה וכו' מהו דתימא התם דאי בעי' לא אמרה (א"א אני דהא בפנוי' מחזקינן לה) אבל הכא דלא סגי דלא אמר (בכור הוא דלימא לי' חכם אם הוא מום קבוע או מום עובר) דקדשים בחוץ לא אכיל (אין הכהן נחשד לאכול קדשים בחוץ דבר כרת הוא אבל נחשד להטיל בו מום דלאו בעלמא הוא) אימא לא הפה שאסר היא קמ"ל דאי משום הכי הוי שדי בי' מומא הניכר:

[ב.] כתובות דף ט"ו מתני' האשה שנתארמל' או שנתגרש' היא אומר' בתולה נשאתני הוא או' לא כי אלא אלמנ' נשאתיך אם יש עדים שיצאת בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתים וכו' ומודה ר' יהושע באומ' שדה זו של אביך הית' ולקחתיה הימנו נאמן שהפה שאסו' הוא הפה שהתיר. (ומסיק הש"ס) דר' יהושע אמגו קאי דתנן לעיל הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי והוא או' לא כי אלא עד שלא ארסתיך נאנסת ר' גמליאל ור"א אומרים נאמנת ור' יהושע אומ' לא מפיה אנו חיין אלא וכו' עד שתביא ראי' לדבריה. וקאמר בגמ' שם לחד לישנא דטעמא דר"ג משום מגו דאי בעי הוי טענה מוכת עץ אני דלא פסלה נפשה מכהונה מש"ה קאמ' ר"ג מהימנא. וקאמ' ר"י לר"ג בההוא מגו דהכ' מודינא לך בהאי מגו דהתם פליגנא עלך מכדי האי מגו והאי מגו מאי שנא האי מגו מהאי מגו הכא אין שור שחוט לפניך (גבי שדה אין שור שחוט שיעל' על לב בעליו לתבוע מי שחטו כלו' אם שתק זה לא היו עוררין הלכך אי לאו דדבר פשוט הוא שלקח' הימנו לא הי' אומ' לו של אביך היתה הלכך אמרי' מגו) התם הרי שור שחוט לפניך (גבי לא מצא לה בתולים שור שחוט לפניך בתולים שלא מצא הם הסיתוהו לבא לב"ד ואע"פ שיש לה להשיב טענה טובה מזו לא אמרי' מגו דדלמ' לא אסקה אדעת' אי נמי אערומי קא מערמא (כתבו תוס') פירש"י דהכא אין תובעו. ור"י מפ' דהכא נמי מיירי בהלה תובעו והכי פירושו התם שור שחוט שהרי אין לה בתולים ואינ' יכולה לומ' בתולה אני כמו בשור שחוט שאין יכול לו' חי הוא ולהכי בין שאומרת משארסתני ובין מוכת עץ לא מהימנא הכא אין שור שחוט ונאמן במגו דאי בעי אמר לא הית' של אביך מעולם עכ"ל. (ולעיל כתבו תוס' דמוכח דמתני' מיירי בתובעו מדקתני סיפא ואם יש עדים וכו' אינו נאמן ולא נקט אם תובעו אינו נאמן משמע דבתובעו נאמן) (ואספ"ז בשם הרשב"א כתב) שור שחוט כיון שנולד בה ריעותא ראוי לו שיסתפק האיך לא נמצא לה בתולים כמו שנמצא שורו שחוט שראוי לישאל מי שחטו והיא ע"כ יש להשיב על תביעה זו וכיון שאין לה שום טענה שתהא נאמנת בה בשורת הדין אין כאן מגו דמשום שהית' יכולה ליפות טענתה אין אנו מאמינין אותה בכך דאין זה מגו ברור. אבל כאן אין שור שחוט שהרי זה מוחזק בשדהו ואין לתובע שום טענה שהי' ראוי שיסתפק בחזקתו של זה ושיהי' הוא צריך להשיב על טענתו כלל אלא רצה לומ' לו לאו בעל דברים דידי את הדין עמו הלכך בשטען ואמר אין של אביך הית' ולקחתיה נאמן דיש כאן מגו ברור עכ"ל. (עוד כתב אספ"ז ולעיל במתני'). ולי נרא' דברי רש"י ז"ל משמע כפשטן דלית לי' לר"י מגו אלא מגו דאי בעי שתיק דהיינו הפה שאס' וכו' והוא ניהו דאמרי' לקמן מנין להפה שאס' אבל מגו בעלמא ע"י תביעה דלאו הפה שאס' לית ליה לר"י דדלמ' לא אסקה אדעת'. והא דקתני סיפ' ואם יש עדים. מצאתי בקונטריסין דאיכא למימר לרבותא נקט אם יש עדים אע"פ שהוא טוען שמא שהרי אינו תובעו אפ"ה אינו נאמן. אבל אם הי' אומ' אם תובעו אינו נאמן אין בו רבותא שהרי הוא טוען ברי. ולי אכתי קשה דעדיפא טפי לאשמעי' דלית ליה מגו היכא דהלה תבעו מלאשמעי' הא ואפשר דל"ל מגו מהמשניו' דלעיל שמעינן לה. והכא אתא לאשמעי' דאע"ג דהימנינן לי' כבר משום הפה שאסר אם שוב יבאו עדים שהיא של אביו לא מהימנא לי' מאי דטעין מעיקרא לקחתיה. ואע"ג דתנן לקמן נשביתי וטהורה אני אם משנשאת באו עדים לא תצא ואמרי' לא נשאת ממש אלא כיון שהתירוה לינשא בשבויה הקילו עכ"ל:

[ג.] [כתובות דף כ"ב ע"ב] עד אחד אומ' נתגרשה ועד אומ' לא נתגרשה תרווייהו בא"א קמסהדי והאי דאמר נתגרשה הוי לי' חד וכו'. (כתבו תוס' ישנים תימא דמה לנו לאותו עד שאומ' לא נתגרשה בלא איהו נמי תצא דאין דבר שבערוה פחות משנים דליכא למימ' שלא היינו יודעין שהיא א"א כ"א על פיהם דא"כ ליהמנו להאי דאמ' מגורשת במגו דאי בעי שתיק וי"ל דאין זה מגו דשמא רוצה להעיד כדי לפוסל' מן הכהונה עכ"ל:

[ד.] [כתובות דף כ"ה ע"ב] הרי שאמ' בני זה וכהן הוא נאמן להאכיל בתרומ' ואינו נאמן להשיאו אשה כת' תוס' משמע שאינו ידוע לנו אם הוא בנו ותימא א"כ יהא נאמן במגו דאי בעי אמר אינו בנו וי"ל דאע"ג דאיכא מגו לא מהימן דלדבריו קרוב הוא כדאמרי' יבמות (דף מ"ו) לדבריו כותי אתה עכ"ל:

[ה.] קדושין דף ס"ד תניא. בשעת קדושין אמר יש לו בנים ובשעת מיתה אמר אין לו בנים בשעת קדושין אמר אין לו אחים ובשעת מיתה אמר יש לו אחים נאמן להתיר ואינו נאמן לאסו' דברי רבי ר' נתן אומ' אף נאמן לאסו'. ומוקי אביי פלוגתייהו דמוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני דאמרי' מה לו לשקר מאי קאמ' (כלו' למאי קא מהני לי' האי דבור) למפטרה מיבם מצי אמר פטרנא לה בגיטא (מחיים סמוך למיתתו וכי הדר בי' בשעת מיתה בהא פליגי) רבי סבר מה לו לשקר כי עדים דמי (מה לו לשקר דשעת קדושין