כסף נבחר חלק ב רסח

עשיית אהל עראי כזה אסו' בלא עשיית מחיצה. כתב ב"י כ"כ תוס' והרא"ש ומשמע מתוס' שאף על פי שיש להם מחיצות אם אינן מגיעות לארץ מותר. ומיהו כשמגיע פחות מג"ט סמוך לקרקע נראה דכנוגעין בקרקע דמי דכל פחות מג"ט כלבוד דמי עכ"ל. כתב ד"מ ואין דבריו נראין דלא אמרי' לבוד להחמיר אלא להקל וכ"כ הרא"ש בפ"ק דסוכה וכן הוא שם בגמ' דף י"ח עכ"ל. וכתב מ"א וכ"כ רמ"א בי"ד סי' שע"א ב' גגין שאין נוגעין זה בזה אף שאין ביניהם רק פחות מג' לא הוי חבור לטומאה דלא אמרי' לבוד להחמיר מהרי"ו בפסקיו) ואם הי' זה למעלה מזה אף על פי שאינן נוגעין אמרי' חבוט רמי וכאלו נוגעין וכו'. ובאמת דין זה נלקח ממהרי"ו אבל לא נזכר שם האי טעמא (אלא הכי איתא שם דלא אמרי' לבוד וראייה מפ"ק דעירובין גבי עור העסלא ובסוכה פ' הישן גבי קורות וכו' שם מוכח דלא אמרי' גבי טומאה לבוד ל"ש להקל ול"ש להחמיר וכן מסיק הט"ז סימן שע"א ס"ק ה') ולי צ"ע דאדרבה בסוכה (דף י"ח) אמרי' שאני הלכות טומאה ולכן לא אמרי' לבוד וכן משמע עירובין (דף ט' ע"ב) דאמרי' לבוד אפי' להחמיר גבי לחיים ונ"ל דנדון דידן תלוי באשלי רברבי דפליגי אי אמרי' לבוד בכלים דבשבת (דף ח') פירש"י דאפי' כלי שאינו רחב ד' על ד' אמרי' בו לבוד והתוס' כתבו דלא אמרי' לבוד אלא כשהמחיצות גבוהות ז' ומשהו אבל בלא"ה הוי כשאר חפצים ולא אמרי' בהו לבוד. ורמב"ן במלחמות כתב דלא אמרי' לבוד לשווי' רשות דבר שהוא כלי דלא מצינו בתלמוד לבוד וגוד בכלים עכ"ל. וצ"ע דהא בשבת (דף ק"א) משמע דאם נעץ קנה ובראשו טרסקל ואין ממנו ג' לארץ אמרי' לבוד וכ"מ בעירובין דף ל"ג גבי כלכלה וכ"כ הטור א"ח סי' פ"ז דאמרי' במטה לבוד לכן נ"ל להחמיר עכ"ל:

(כלל צג) למפרע הוא גובה או מכאן ולהבא [א.] פסחים דף ל' ע"ב איתמר ב"ח אביי אמר למפרע הוא גובה (המלוה את חברו ושיעבד לו נכסי' שאם לא אפרע לך עד יום פלוני גבה מנכסי והגיע זמן ולא פרע למפרע גוב' גבייתו שגבה עכשיו איגלאי מילתא דמשעה שהלוהו עמדו נכסיו הללו בחזקתו) ורבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה (אינן בחזקתו אלא מיכן ולהבא כל היכא דאקדיש לוה וזבין לוה כ"ע לא פליגי דאתי מלוה וטריף ואתי מלוה ופריק (אפי' לרבא דאמ' עד עכשיו היו ברשות לוה מודה הוא שאין מכירתו לאחרים מכירה ואין הקדשו הקדש שהרי ממושכנין הן למלוה ואע"ג שהן שלו ברשותו ורחמנא אמר מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו ואתי מלוה וטריף בחנם ופריק מן ההקדש בדבר מועט כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון כדתנן בערכין פ' שום היתומי' וכו' ואע"ג דאמר רבא הקדש חמץ וכו' מפקיעין מידי שעבוד דוק' כגון קונמות או בהמ' לקרבן או בגד שפרס' על המת אבל קדושת דמי' לא אמרי' (וכן דעת הראב"ד פ"ז מערכין) כי פליגי דזבין מלוה וקדיש מלוה אביי אמר למפרע גובה כיון דמטי זמני' ולא פרעי' איגלאי מלת' למפרע דמעיקרא ברשותי' הוי קאי ושפיר אקדיש ושפיר זבין (כי פליג' דאקדיש מלוה בתוך זמן ורבא אמר מכאן ולהבא כיון דאלו הוי לי' זוזי הוי מסלק לי' בזוזי אשתכח דהשתא קא קני וכו') תנן א"י שהלוה את ישראל על חמצו אחר הפסח מותר בהנאה אא"ב למפרע גובה אמטו להכי מותר בהנאה (קס"ד השתא בשלא מסרן לו אלא שיעבדו לו כשאר לווים שאם לא אתן לך עד יום פלוני בא לביתי וגבה מחמץ זה) אלא אי אמרת מכאן ולהבא אמאי מותר בהנאה ברשותיה דישראל הוי קאי הב"ע בשהרהינו אצלו (בביתו של א"י נתנו קס"ד השת' דטעמ' משום ב"ח קונה משכון ומסיק הש"ס דא"י מישראל לא קני משכון אלא מיירי שאמר לו כשהרהינו אצלו אם לא אתן לך עד יום פלוני יהא שלך מעכשיו אבל אם לא אמר מעכשיו אלא כשאר משכון נתנו לו שאם לא יפרע יגבה חובו ממשכונו וישוה אותו בדמים הלכך בא"י שלוה לישראל על חמצו אפי' לא פרע לו אסור לישראל ליהנו' ממנו דכל ימות הפסח של ישראל הי' דמכאן ולהבא הוא גובה וא"י לא קני משכון וכו' כן פי' רש"י שם הסוגיא ועיין שם בתוס' ד"ה אלא אם פדאו לבסוף לא שייך פלוגת' דאביי ורבא כלל ע"ש. כתב המאור וז"ל אתמר ב"ח וכו' ורמינן עליה דרבא ממתניתן ואוקמי' בשהרהינו ובדא"ל מעכשיו ומש"ה מותר בהנא' דבכה"ג אפי' רבא מודה למפרע גובה ודכוותי' גבי ב"ח דישראל אי אקדיש מלוה או זבין דמהני לי' תפיסת משכון שבידו הואיל וסופו לגבותו בחובו. ושמעית מיני' דישראל המלוה את ישראל על המשכון בעצמ' אע"ג דלא אמר לי' מעכשיו קני לי' כדר' יצחק דב"ח קונה משכון ואי אקדיש או זבין שפיר עבד והא דינא במטלטלי לחוד ולא גמרי' מיניה לקרקע שהקרקע בחזקת בעלים עד שעת גבייתו ולא שייך בה דר"י אבל ודאי אי א"ל מעכשיו אפי' בקרקע קני ושפיר אקדיש וזבין עכ"ל ורמב"ן במלחמות כ' כך הצעה של שמועה דמעיקר' קס"ד דטעמ' דאינו עובר ועובר משום למפרע גובה דלא קי"ל אוקמתי' למתני' אלא בהכי ולפום כן נמי מצריך לן למימר דגבי מטלטלין נמי פליגי אביי ורבא דלאביי למפרע גובה וכו' אי נמי בדאקני לי' מטלטלי אגב קרקע דגבי למפרע וכו' אבל השת' מוקי פלוגת' דעובר ואינו עובר לאו משום גובה למפרע בעלמ' הכא בין לאביי וכו' מכאן ולהבא גובה דעד כאן לא אמר אביי למפרע אלא בקרקע ושטר דכיון דאי נמי זבין ומקדיש אתי מלוה וטריף וכו' כי מטא זמני' ולא פרעי' אגלאי מלת' למפרע דברשותי' הוי קיימי לוה לא מצי למזבין מלוה מזבין אבל במטלטלי כיון דאלו זבין ואקדיש או אורית פקע שעבודי' אשתכח השת' הוא דקא קני דלוה מזבין מלוה לא מזבין דליכ' מילת' דתרווייהו מזבני דאי דמר לאו דמר (ועיין במהרש"א בסוגי' דהכ' לענין אי במטלטלין למפרע גובה) אלא הכא לכ"ע (בין לאביי ובין לרבא) בשהרהינו ולא משום גוביינא אלא בדר"י קמפלגי וכו' ויש לפרש כדרך הסוגי' דא"י מישראל לא קני בשעבודא למפרע ק"ו הרהינו לא קני שעבוד' קני לי' הלכך פלוגת' דר"מ ורבנן לכ"ע בשהרהינו לרבא בשהרהינו דוקא לאביי בין הרהינו בין לא הרהינו וזה הפירוש שנר' לי על נכון וזה שאמרו ותסבר' כלומר דישראל וא"י שוין הן אימא סיפא וכו' אבל המטלטלין וקרקעות אפשר שיהיו שוין מפני שדין תורה משניהם ב"ח גובה ואפי' מלוה ע"פ ומדברי רבינו ז"ל למדנו דהיכא דא"ל מעכשיו והרהינו קני למפרע בין לקולא וכו' ואי לא אמר לי' הכי לא קנה אלא משעת גוביינ' וכו' ולא כבעל המאור שהוא סבר שהמשעבד מעכשיו חמץ לא"י למפרע גובה ואין הדבר כן שאין כאן קנין אלא שעבוד ועדיין טעמו של רבא במקומו עומד כיון דאלו הוי לי' זוזי וכו' ועד השת' שעבוד בעלמ' רמי עליה ולא שמענו לשטר שיש בו אחריות נכסי' שיהא מלוה יכול למכור אע"פ שאמר לו מעכשיו וקנו מידו אלא הא דאוקמי' מתני' במעכשיו היינו דא"ל אם לא הבאתי וכו' הרי הוא שלך מעכשיו בסלע שהלויתני עליו ומשעת הרהינו קנה דמשיכה בא"י קונה והרי זה כמכור בעל מנת וזה הדין אף בקרקעות אבל בריית' דלא א"ל מעכשיו אלא שהרהין ואמר אם לא נתתי וכו' תהא מזה גובה בחובך וכה"ג מכאן ולהבא גובה שהדין נותן שיהא זה מוריד שלשה לשום ויגבה אותן בשום הדיינין בשעתן אין כאן קנין וה"ה נמי אפי' אם אמר מעכשיו אלא דלא שייך מעכשיו לגבי שעבוד גבי' דחוב. וה"ק הא דא"ל קני מעכשיו וכו' ולענין דינא נמי מכאן נלמוד וכ"ש שאני אומר אחר שהלכה אין הבכור נוטל פי שנים במלוה