כסף נבחר חלק ב רסז

אה"ע סי' קל"א כתב גט שכתבו שלא לשמה אע"פ שהעביר עליו קולמוס לשמה אינו גט וי"א שחוששין לו:

אות ל (כלל עב) לבוד [א.] סוכה דף ה' ע"ב אמר רב חייא בר אשי אמר רב שיעורין חציצין מחיצין הלכה למשה מסיני הניחא לר' יהודה (דלא נפקא מקרא שיעו' גובה מחיצין עשרה איצטריך הלכת') אלא לר"מ (דנפקא לי' מקרא) מאי איכא למימר כי אתא הלכתא לגוד ולבוד ודופן עקומה (לגוד להיכא דצריך למיגד או גוד אחית או אסיק כגון אכסדדא בבקעה דאמרי' בה פי תקרה יורד וסותם. ולבוד פחות משלשה. ודופן עקומה פחות מד' אמות):

[ב.] סוכה דף ט"ז ע"ב אמר רב חסדא אמר אבימי מחצלת ארבעה ומשהו מתרת בסוכה משום דופן היכי עביד תלי' ביה באמצע פחות משלשה למטה ופחות משלשה למעלה וכל פחות מג' כלבוד דמי. פשיטא מהו דתימא חד לבוד אמרי' תרי לבוד לא אמרי' קמ"ל:

[ג.] סוכה י"ח אמר אביי אויר שלשה בסוכה גדול' ומיעטו בין בקנים בין בשפודין הוי מיעוט בסוכה קטנה בקנים הוי מיעוט בשיפודי' לא הוי מיעוט וה"מ מן הצד (דאויר פחות מג' לבוד ואינו פוסל בסוכה מן הצד דאמרי' הרי הוא כלבוד מן הדופן) אבל באמצע (אויר פחות מג' שלא בסמוך לדופן) פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר יש לבוד באמצע וחד אמר אין לבוד באמצע (היינו למעלה דדפנות מכשירין לעיל (דף ז') קנה קנה פחות מג'. תוס') מ"ט דמ"ד יש לבוד דתניא וכן שתי קורות אחת יוצאת מכותל זה ואחת מכותל זה ואינן נוגעו' זו בזו פחות משלשה א"צ להביא קורה אחרת שלשה צריך להביא וכו'. ואידך שאני קורות דרבנן (אבל סוכה דאורייתא אי לא קים לן לבוד באמצע הלמ"מ לא מצינן לאכשורה) מ"ט דמ"ד אין לבוד דתנן ארובה שבבית ובה פותח טפח טומאה בבית כולו טמא מה שכנגד ארובה טהו' טומאה כנגד ארובה כל הבית כולו טהו' ואידך שאני הלכות טומאה דהכי גמירי להו (מסיני דאין לבוד באמצע ומהלכ' לא גמרי' מידי אחריתי) כתב הר"ן בהלכות וטעמא דמ"ד אין לבוד בסוכה מדאמרי שיעורין חציצין ומחיצין הלמ"מ ואסיק מחיצין לגוד ולבוד וכו' ומש"ה ס"ל דוקא בדפנות הוא דאמרי' לבוד אבל בסכוך לא ואידך ס"ל דלא שנא. והאי דנקט פלוגתא דאין לבוד באמצע גבי מעטו היינו לומר דלמ"ד אין לבוד באמצע כי אמרי' יש לבוד מן הצד דוקא כי מיעטו מצד סכך אבל מיעטו מצד דופן לא דלא תימא כיון דבפחות מד' אמות סמוך לדופן אמרי' דופן עקומ' אפי' מיעטו מן הדופן הו"ל לבוד מן הצד קמ"ל דלא משום דלא אמרי' דופן עקומה ולבוד כי הדדי הלכך כי מעטו מצד הדופן אותו מיעוט סכך מחשב ולא דופן והו"ל לבוד באמצע עכ"ל. אתמר סיכך ע"ג אכסדרה שיש לה פצימין כשרה שאין לה פצימין אביי אמר כשרה ורבא אמר פסולה דלא אמרי' פי תקרה יורד וסותם. בפומבדיתא מתני הכי סיכך על גבי אכסדר' שאין לה פצימין דברי הכל פסול יש לה פצימין (עמודים כמין חלונות וביניהם פחות פחות משלשה כשרה דאמרי' בהו לבוד) אביי אמר כשרה אמרי' לבוד (ואע"פ שפצימין לחלל אכסדר' נעשו ולא לאויר החיצון הוי לה מחיצ' דכל פחות מג' סתימ' מעלייתא היא ושדייא להכא ולהכא) רבא אמר פסולה לא אמרי' לבוד (דלבוד לאו מחיצה הוא אלא מהלכה למ"מ גמירי לה וכי גמירי לה להיות מחיצה לחלל הנעשה בשבילו אבל למשדיי' להכא ולהכא לא) והלכתא כלישנא קמא (דרב' ולא כלישנא בתרא דלבוד אמרי' אפי' לאויר אבל סתימת פי תקרה לא אמרי' אלא לחלל) כתב הרא"ש בדף י"ח ואם יש סכך פסול שני טפחים וסכך פסול שני טפחים ואויר פחות משלשה מפסיק יש להסתפק אם שני הפסולין מצטרפין לפסול את הסוכה מי אמרי' כיון דאויר מפסיק ביניהם לא מצטרפין או דלמא כיון דאין באויר שלשה מצטרפין ומיהו אם אין בפסולין ארבעה ואויר פחות מג' מפסיק אין האויר משלימו לארבעה שנא' שיהא חשוב כסתום מחמת לבוד דלא אמרי' לבוד להחמיר עכ"ל:

[ד.] שבת דף ח' אמר אביי זרק כוורת לר"ה גבוה י' ואינה רחבה ששה חייב רחבה ששה פטור רבא אמר אפי' אינ' רחבה ששה פטור מ"ט אי אפשר לקרומית של קנה שלא יעלו למעלה מעשרה כפאה על פיה (וזרקה אאינה רחבה ו' קאי) ז' ומשהו חייב (אם גבוה ז' ומשהו עדיין חייב וכ"ש פחותה אלא אפי' גבוה ז' ומשהו דאיכא למימר הואיל ומחיצותיה למטה וקי"ל הל"מ דאמרי' לבוד אכתי כולה נייחא בר"ה דכי מטי פחות מג' סמוך לקרקע ואמר בהן לבוד והוי הנחה אכתי כולה באויר ר"ה וחייב) שבעה ומחצה פטור (דמכי מטו לפחות מג' סמוך לקרקע אמרי' לבוד במחיצותיה והרי היא כמונחת נמצאו שוליה למעלה מי' ואינה נחה כולה בר"ה. ובשלא כפאה ליכא למימר לבוד דלא גמרי' לבוד אלא במחיצות) רב אשי אמר אפי' שבע ומחצ' חייב מ"ט מחיצות לתוכן עשויות (להניח בהן דבר ולא לכופן כלפי מטה הלכך אין כאן תורת לבוד) ותוס' כתבו נרא' לריב"א ארחבה ששה קאי ואי איכא ז' ומשהו חייב וכו' דעובי השולים אין מצטרפין וכו' ואע"ג דכוורת מצטרפין השולים להיות ע"ג ר"הי וכו' מ"מ כיון דאין גבוה יו"ד אלא מחמת לבוד אין אויר פחות מג' מצטרף אא"כ יהיו המחיצות גבוהות יו"ד לבד השולים דלא אמרי' לבוד אלא במחיצו' כדפי' בקונט' עכ"ל עיין ברי"ף ובמאור:

[ה.] עירובין דף י"ד ת"ר קורה היוצא מכותל זה ואינה נוגעת בכותל זה וכן ב' קורות וכו' שלשה צריך להביא קורה אחרת רבן שמעון ב"ג אומר פחות מד' א"צ להביא קורה אחרת וכ' רש"י לעיל דף ט' דרשב"ג ס"ל בכל דוכתי פחות מד' כלבוד ושם איתא נמי האי סוגיא ומסקינן שם דלבוד משתי רוחות נמי אמרי' ולבוד וחבוט בהדדי הדדי נמי אמרי' כגון שאין מגיע הקורה לכתלים שהיא קצרה וגם גבוה מכותל פחות משלשה וכו' ובדף י"ז אמר רבא כי אמר רשב"ג פחות מד' כלבוד ה"מ למעלה אבל למטה הו"ל כמחיצה שהגדיים בוקעין בה לא אמרי לבוד. ועיין ברכות דף כ"ה ע"ב דמטה פחות משלשה (שאין הימנה ולקרקע שלשה שרגליה קצרים) וגרף של רעי מונח תחתיה כלבוד דמי (והרי הן כטמונין ע"ש):

[פסק] [ו.] בפט"ז משבת כתב הרמב"ם כל מחיצה שיש בה פרצה מרובה על העומד אינה מחיצה פרוץ כעומד ה"ז מותרת וכו' בד"א בזמן שהפרצות מג' טפחים ולמעל' אבל אם היו הפרצות כל פרצה מהן פחותה מג' ה"ז מותרת ואף על פי שהפרוץ מרובה על העומד שכל פחות מג' הרי הוא כלבוד. וע' הל' סוכה פ"ד. ופי"ז משבת ובפ"ה מסוכה. (וע' א"ח סי' תרל"ב). וכתב שם ש"ע אם יש סכך פסול ב"ט (כמ"ש הרא"ש לעיל) יש להסתפק אם שני הפסולים מצטרפין לפסול הסוכה. כתב מ"א מיהו אם אין בפסולים ד' לא אמרי' שיהא חשוב כסתום מחמת לבוד דלא אמרי' לבוד להחמיר כמ"ש הרא"ש] פי' נהי דאמרי' דחשוב כאלו שניהם סמוכים זה לזה מ"מ לא אמרי' שהוא כמפורד וסתום בסכך פסול עכ"ל (עיין ברבינו ירוחם שפשט ליה לפסול האי ספיק' דרא"ש דאויר כמאן דליתא). ובסי' תק"ב כתב הטור וכן פוריא כשרוצה להעמיד המטה אוחז הקרשים למעל' ומכניס הרגלים תחתיהן אבל לא יתן הרגלים תחלה והקרשים עליהן ודוקא כשהדפנות מחוברות כגון דופני התיבה הא לאו הכי שרי דאין