כסף נבחר חלק ב רסו

הנדחת חליצתה פסולה (תקרובות אין לה ביטול עולמית דאיתקש למת הלכך ל"ל תקנתא וכתותי וכו'). כתבו תוס' ותימא דאמ' פ' כסוי דם שופר של ע"ז אם תקע לא יצא משום כתותי וי"ל דהתם בע"א של ישראל דלא סגי בביטול. וא"ת אי בע"א של ישראל מאי קאמ' דמכתת שיעורא והא טעונה גניזה וכו' וי"ל כיון דטעונה גניזה אין כיתות שיעור גדול מזה אי נמי בע"א של כותי שעבדה לדעת ישראל דטעונה שרפה וכו' ע"ש (ולפי תירוץ הא' אמרי' כתותי אף בנקברין ופליג אתוס' דסוכה ולפי תירוץ הב' לא אמרי' כתותי אלא בנשרפין והיינו כתוס' דסוכה):

[ה.] חולין דף פ"ט אמר רבי זעירא ואיתימא רבה בר ירמיה מכסין בעפר עיר הנדחת ואמאי איסו' הנאה הוא אמר זעירא לא נצרכה אלא לעפר עפרה וכו' ורבא אמר מצות לאו ליהנות ניתנו. איתבי' רב רחומי לרבינא שופר של ע"א וכו' תקע לא יצא נטל לא יצא אמר רב אשי הכי השתא התם שיעור' בעינן וע"א כתותי וכו' הכא כל מה דמכתת מעלי לכסוי. תוס' חולין דף ק"מ ד"ה למעוטי צפורי עיר הנדחת כתבו. וצ"ע בבהמת עיר הנדחת אם עבר והקדישה והקריבה אם הוא קרבן כיון דלשרפה קיימא עכ"ל:

[ו.] כתב הר"ן פ' המביא תנין (על הא דשלחו מתם) כתבו (הגט) על איסורי הנאה כשר וכו' בכל איסורי הנאה קאמר ואע"ג דכתותי מכתת שיעורי' לא אכפת לן אלא במידי דבעי שיעור כשופר ולולב. ומיהו באותו שצריכין להתבער מן העולם למ"ד כל העומד לשרוף כשרוף דמי משמע דלא הוי גט וכמאן דליתנהו דמי (עיין בכלל כל העומד מה שכתבתי):

[פסק] [ז.] כתב הרמב"ם פ"א משופר שופר של ע"א וכו' אם תקע יצא ושל עיר הנדחת לא יצא. ובפ"ח מלולב כ' או שהיה מאשרה הנעבדת אע"פ שבטלו האשרה מלעבדה או שהיה של עיר הנדחת ה"ז פסול היה אחד בהם של ע"א וכו' אם נטל יצא. כתב ה"ה. ורבינו לא חילק בין אשרה דמשה וכו' נראה הוא גורס כאן משום מצוה הבאה בעבירה והטעם שאשרה הוא שעיק' נטיעתה להיות האילן נעבד וזהו פי' באשרה דמשה ר"ל שהזכיר משה וכ"כ רבינו בהלכו' ע"ז אילן שנטעו מתחל' שיהא נעבד אסור בהנא' וזו היא אשרה האמור בתורה וכו' וכיון שנטיעת האילן היתה להיות נעבד בדין הוא שיפסול משא"כ בע"א וזה דעת רבינו וצ"ע. ועיין כ"מ שהאריך ליישב דעת הרמב"ם. ובפי"ז הל' י"ג משבת כתב בכל עושין קורה אבל לא באשרה לפי שיש לרחב הקור' שיעור וכל השיעורין אסורין מן האשרה. ולעיל כ' אשרה שעשה אות' לחי כשרה שהלחי עוביו כ"ש כתב הראב"ד אם עביו כ"ש גבהו מיהת צריך שיעו' שיהא גבהו י"ט אלא בין לחי בין קורה מות' דמשום היכר הוא והאיכא היכר והרי אם עשה לאשרה סולם בין שתי חצרות מערבין א' דכל שאיסו' דבר אחר גרס לו מות' והכי איתא פ' חלון ואע"ג דאמרי' בגמ' מ"ד לחי אבל קורה כתותי וכו' לאו פלוגתא היא בהדיא אלא אפשר דלא אמר בקורה ומשום אפש' לא מדחי מימרא דאמורא וכו' ע"ש שהאריך. וכתב ה"ה מה שהקשו בגובה התירוץ בזה שיש נקודו' וקוים ושטחים וכל זה לקוח בדמיון ואין מציאות בפועל לנקוד' אלא בקו והקו לא ימצא אלא בשטח והשטח לא ימצא אלא בגלם והגלם הוא שיש לו ג' רחקים שהם ששה צדדים ולפי כך כל מה שיצטרך לרחקיו שיעו' כקורה ושופ' אין עושין אותן מאשרה לפי שהוא כמכותת וחסרת השיעו' וכל מה שא"צ לרחקיו שיעו' אלא לארכו בלבד הרי הוא כקוים ומות' בכל דבר עכ"ל וע' או"ח סי' שס"ג ותרמ"ט. ובפ"ד מיבום כתב סנדל המוסגר ומוחלט ושל ע"א חליצתה כשרה. של תקרובת ושל עיר הנדחת וכו' פסולה. (וע' בהג"ה שבירושלמי איתא של עיר הנדחת כשרה) עיין אה"ע סי' קס"ט:

(כלל צא) כתב על גבי כתב אם כשר או לא [א.] גיטין דף י"ט איתמ' המעביר דיו ע"ג סיקרא בשבת ר"י ור"ל דאמרי תרווייהו חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק. דיו ע"ג דיו סיקרא ע"ג סיקרא פטו' סיקרא ע"ג דיו אמרי לה חייב ואמרי לה פטו' אמרי לה חייב מוחק הוא אמרי לה פטו' מקלקל הוא. בעא מיני' ר"ל מר"י עדים שאין יודעין לחתום מהו שיכתבו להם בסיקר' ויחתמו כתב עליון כתב או אינו כתב א"ל ר"י אינו כתב א"ל והלא למדתנו רבינו כתב עליון כתב לענין שבת א"ל וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה (שאנו אומדין וסבורים מאומד לבנו להחמי' נעשה מעשה להקל. אפי' לענין שבת אם בא מעשה לידינו בזמן שבהמ"ק קיים לא הייתי סומך על דברי להביא חולין לעזרה). כתבו תוס' תימא מהכא משמע דדיו ע"ג דיו לא כלום הוא לענין שבת וה"ה לענין גט דמדמי לשבת ולקמן אמרי' כתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן דלר"י הוי כתב. ועוד דרב אחא מסיק לקמן דאפי' רבנן מודו בגט דהוי כשר. ואור"י דלקמן ודאי שכ' הראשון היה שלא לשמה וכתב השני עושהו לשמה חשיב כתב לר"י ולרב אחא בר יעקב אפי' לרבנן חשיב כתב גבי גט אבל הכא שכתב השני אינו מתקן כלום אפי' ר"י מודה דלא חשיב כתב. ובשבת (דף ק"ד) דתנן כתב ע"ג כתב פטור ואמ' רב חסדא מתני' דלא כר"י לא בעי לאוקמי כשאין הכתב השני מתקן כלום דאפי' ר"י מודה משום דמתני' משמע דבכל ענין פטור אפי' כתב גט או ספר תורה שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמ' להכי מוקי כרבנן אבל לרב אחא ב"י ע"כ לא מתוקמי מתני' בכל ענין דהא בגט אפי' רבנן מודו דהוי כתב ולדידי' אתיא מתני' נמי כר"י וכגון שאינו מתקן בכתב כלום עכ"ל וכ"כ תוס' (שבת דף ק"ד ע"ב) על מתני' כתב ע"ג כתב פטור אמר רב חסדא דלא כר' יהודה דתניא וכו' ורמב"ן בחדושיו לגיטין כתב לרב אחא ב"י הא דתנן התם כתב ע"ג כתב פטור איכא למימ' דמוקי לה בסיקרא ע"ג דיו ודברי הכל. אי נמי סבר איהו שאני לשמה משבת דגבי שבת מלאכת מחשבת בעינן ולא אהני מעשיו עכ"ל. ורשב"א בחדושי שבת כ' בשם ירושלמי. דמתני' מיירי דיו ע"ג דיו וסיקרא ע"ג סיקרא אבל אם כתב דיו ע"ג סיקרא וסיקרא על דיו חייב ע"ש:

[ב.] גיטין דף כ' אמר רב חסדא גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר"י ורבנן דתניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלית מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי ר' יהודה וחכ"א אין השם מן המובח' אמר רב אחא בר יעקב דילמא לא היא עד כאן לא קאמר רבנן התם דבעינן זה אלי ואנוהו וליכא אבל הכא לא:

[פסק] [ג.] כתב הרמב"ם פ"ג מגירושין וכל גט שכתבו שלא לשמה אע"פ שהעביר עליו קולמוס לשמה אינו גט. כתב המפרש ואפי' לר"י דאמ' גבי כתיבת השם מעביר עליו קולמוס הכא כריתות בעינן וליכא (ובגמ' אינו אלא מסברתו אמר כן. ור"ן כתב דרמב"ם פסק כחכמים). וכ"מ כתב נמי דפסק כרבנן וכרב חסדא ואע"ג דראב"י דחי לה האי דחוי בעלמא דהא בשבת אמרי עלה מתני' דלא כר"י ולא אתמ' התם הא פלוגתא דפליג עליה רב אחא דאלמא הא דר"ח עיקר וכו'. ור"ח כתב כיון דלא אמר בהדיא לא כשר ולא פסול לא חיישי' ליה. ובפ' י"א משבת כתב המעביר דיו ע"ג סיקרא חייב ב' וכו' דיו ע"ג דיו סיקרא ע"ג סיקרא סיקרא ע"ג דיו פטו'. כ' כ"מ פ' כלישנא בתרא דמקלקל הוא עכ"ל ובש"ע