כסף נבחר חלק ב רסא

בב"א אינו דהי מינייהו מפקת אבל גבי קדושין בזא"ז אינו לא זה ולא זה אבל בב"א תפסי תרווייהו עכ"ל:

[ד.] עירובין דף מ"ט ע"ב מתני' מי שבא בדרך וחשכה לו ומכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום שביתתי בעיקרו מהלך ממקום רגליו עד עיקרו אלפים ומעיקרו עד ביתו אלפים וכו'. [גמ'[ מאי לא אמר כלום אמר רב לא אמר כלום כל עיקר דאפי' לתחתיו של אילן לא מצי אזיל ושמואל אמר לא אמר כלום לביתו אבל לתחתיו מצי אזיל אמר רבה מ"ט דרב משום דלא מסיים אתרי'. איכ' דאמרי אמר רבה מ"ט דרב משום דקסבר כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו. כתבו תוס' ושמואל ובריית' דלקמן דתני' כוותי' אית להו דרבה בעלמ' והכ' בתחומין הקילו דאין לומר דפליגי דהא הכא משמע לכאורה דהלכת' כשמואל וכו' ומתני' דקדושין דף נ' לא מתוקמא אלא כרבה למאי דפסיק התם קדושין שאין מסורין לביאה הוי קדושין עכ"ל. ועוד כתבו אור"י לא דמי לתמורת עולה ושלמים דהתם אפשר להתקיים כדאמר התם דתרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים אבל הכא לא קני כל ח' אמות והי מינייהו מייתי דאי קני הני ד' לא קני הני ד' ובמקדש אשה ובתה אי תפסי קדושין לא תפסי בהא וכן קיים ליכי ומופר ליכי עכ"ל:

[ח.] גיטין דף מ"ב ת"ר המשחרר חצי עבדו רבי אומר קנה וחכ"א לא קנה אמר רבה בשחרר חצי' והניח חציו אבל שחרר חציו ומכר חציו וכו' כיון דנפיק מיני' כולי' דברי הכל קנה א"ל אביי ובכולי' לא פליגי והתני חדא הכותב נכסיו לשני עבדיו קנו ומשחררין זה את זה ותני' אידך האומר כל נכסי נתונים לפלוני ופלוני עבדיי אף עצמן לא קנו מאי לאו הא רבי והא רבנן לא אידי ואידי רבנן הא דאמר כולם הא דאמר חצי חצי. וכתבו תוס' פי' רש"י שכתב בשטר אחד חצי נכסי לך וכן בשני לחבר' ואפי' מסר בבת אחת לא קנה דדילמ' חד פלגא הוא דכתב לתרווייהו ואיכ' שיור וקשה וכו' ונראה לרבינו שמואל דרבה לטעמי דאית לי' כל שאין בזא"ז אפי' בב"א אינו ובזה אחר זה לא קנה כיון דשייר ולא דמי לשחרר חציו ומכר חציו דהתם הוי בזא"ז אם מכר חציו תחלה וקצת קשה לפירושו דא"כ כי אמר כולו נמי לא ליקני בבת אחת כיון דבזא"ז שני לא קנה כמו ב' אחיות דאינן מקודשות כיון דבזא"ז לא תפסי קדושין בשניי' אלא ודאי לא שייך כל שאינו בזא"ז אלא היכא שהראשון מונע את השני מלחול כמו באחיות שמונעין קדושי ראשונה מלחול שניי' אבל הכא דלא קנה שני בזא"ז לאו משום דלא חזי לקנות אלא משום דכבר נסתלק הנותן ואין לו בהם כלום מידי דהוי אנותן כל נכסיו לשנים וכתב לכל אחד נכסי נתונים לך במתנה וזיכה להם בב"א דקנו כל הנכסים ואין לדמות ממון הראוי לחלק ואיתי' לחצאין כדאמר התם אמעשר עכ"ל:

[פסק] [ו.] בפ' י"ג מנדרים כתב הרמב"ם אמר לה קיים ומותר ליכי בבת אחת הרי זה קיים. כתב כ"מ נראה שהוא מפרש דהכי פשטוה כיון דהפרה אינה ראוי' לחול אחר הקיום אפי' בב"א אינה חלה ואין לומר דנימא איפכא כיון דקיום אינו חל אחר הפרה אפי' בב"א אינו חל כיון דאיכ' לפרושי לחומר' ולקולא נקטינן לחומר' וא"ת הוי לי' לרבינו לכתוב דהוי קיים מספק וי"ל דכי אמרי' דלא חל לא הקמה ולא הפרה ממיל' הוי קיום דשתיקה הוי קיום. אבל קשה לפ"ז בהנך בעיי' דבסמוך ה"ל למפסק אף בבריית' דהוי קיום ודאי ואמאי פסק דהוי ספק. וש"ע י"ד סי' רל"ד כתב אמר לה בבת אחת קיים ומופר ליכי אין כאן לא הקמה ולא הפרה ולרמב"ם קיים. כתב הט"ז טעמו דרמב"ם דהכא עדיפ' מאחיות כיון דאמר תחלה קיים ואח"כ מופר אלא דליכי קאי על שניהם ע"כ קיום ודאי לא בטיל אלא דמבעי' אם יש כח במופר לבטלו אי לא. וע"ז פשטו דלא מבטלי כמו בזא"ז משא"כ אחיות שאפי' אומר רחל ולאה מקודשות לי כיון שלשון מקודשות הוא לשון רבים וקאי על שניהם אין אחת מהן מקודשת משא"כ בל' ליכי שאינו ל' רבים לומר דקאי על תרווייהו ולא מייתי ראי' מאחיות אלא למה שאמרו דכל שאינו וכו' אבל מ"מ אין בב"א דנדרים שוה ממש לבת אחת דאחיות ובזה ניח' מה שהקשה ב"י לרמב"ם עכ"ל וע' אה"ע סי' מ"א גבי המקדש ב' אחיות כתב ב"ש וח"מ דהטעם דאינן מקודשות כדרבה כל שאינו וכו'. וע' פי' המשניות לרמב"ם בקידושין שכתב טעמ' דמתניתן מלצרור כרמי בר חמא ע"ש וצ"ע. ובפ"ט מאישות כ' הרמב"ם סתם אם קידש ב' נשים כאחת שאסור לישא שתיהן משום ערוה אין אחת מהן מקודשת. קדש נשים רבות כאחת ואמר הרי כולכם מקודשות לי והי' בהן אחיות וכו' אין אחת מכולם מקודשת. עיין בה"ה שם שכתב הא אנן פסקינן כר"נ קני את וחמור קנה מחצה א"כ אמאי אין הנכריות מקודשות ודעת הרמב"ן ועוד פוסקים דלדידן דקי"ל כר"נ ה"ה הכא. והך סוגי' אתיא דלא כהלכתא והרשב"א הניח הדבר בצ"ע ובה"ג כתב כרבינו:

(כלל פט) כל העומד לזרוק ולשרוף ולקצור אי כזרוק וכשרוף וכקצור דמי או לא. [א.] בבא קמא דף ע"ד ע"ב מתני' גנב והקדיש ואחר כך טבח ומכר וכו' אינו משלם דו"ה ר"ש אומר קדשים שחייב באחריותן משלם ארבעה וחמשה שאין חייב באחריותן פטור. גמ'] (דף ע"ו) אמרינן נהי דסבר ר"ש מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים איפכ' מבעיא לי' קדשים שחייב באחריותן פטור דאכתי לא נפיק מרשותיה קדשים שאינו חייב באחריותן חייב דמפקי לי' מרשות' דמרי' אמרי ר"ש אמילת' אחרית' קאי והכ' קתני אין הגונב אחר הגנב משלם דו"ה וכן גונב הקדש מבית בעלים פטור מ"ט וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש רש"א קדשים שחייב באחריותן חייב מ"ט קרינן בי' וגונב מבית האיש ושא"ח באחריותן פטור דלא קרינן בי' מבית האיש מכדי שמעינן לי' לר"ש שחיט' שאינה ראוי' לא שמה שחיט' קדשים נמי שחיט' שאינה ראוי' היא כי אתי רב דימי אמר ר"י בשוחט תמימים בפנים לשם בעלים והרי חזרה קרן לבעלים אמר ר' יצחק בר אבין שנשפך הדם. כי אתי רבין אמר ר"י בשוחט תמימים בפנים שלא לשם בעלים. וריש לקיש אמר בשוחט בעלי מומין בחוץ. תהי בה ר' אלעזר. לר' יוחנן שחיטה מתרת והלא זריקה מתרת (ופריך לרבין אליבא דר' יוחנן וכי שחיטתו מתרת וכו' ובשעת טביחה שחיט' שאינ' ראוי' היא. כך פירש רש"י. ותוס' כתבו דפריך למאן דמוקי כשנשפך הדם דאי למ"ד שלא לשם בעלים כיון דנשחט ונזרק בהכשר שחיטה ראוי' היא בלא טעם כל העומד לזרוק ע"ש) לר"ל שחיט' מתרת והלא פדיה מתרת. אשתמיטתיה הא דר' שמעון כל העומד לזרוק כזרוק דמי וכל העומד לפדות כפדוי דמי. כל העומד לזרוק וכו' דתני' רש"א יש נותר שהוא מטמא טומאת אוכלין ויש נותר שאינו מטמא וכו' (לר"ש איסורי הנא' אינן מטמאין טומאת אוכלין דדריש אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל ואם היתה לה שעה היתר הנאה משנשחט ירדה לה דין קבלת טומאה ואפי' נאסר לאחר מיכן מקבלת טומאה (בכורות ט') כיצד לן לפני זריקה אינו מטמ' לאחר זריקה מטמ' וקי"ל מאי לפני זריקה קודם שנר' לזריק' לאחר זריקה לאחר שנראה לזריק'. קודם שנרא' לזריקה לן מאי היא דלא הוי שהות ביום למזרקיה דשחטיה סמוך לשקיעת החמה וכו' לאחר שנרא' וכו' דהוי שהות ביום למזרקיה אלמ' כל העומד לזרוק כזרוק דמי. וכל העומד לפדות וכו' דתני'