כסף נבחר חלק ב רס

הנהנין בלא הנאה לפיכך כשאכל כזית אע"פ שאינו נתחייב אלא מדרבנן מוציא אחרים שאכלו כדי שביעה שערב הוא בעבורם ועליו הוא להצילם מעון ולפטור אותו מן המצות אבל אשה אינה בכלל ערבות לכן אינה מוציאה אלא מי שחיובו מדרבנן עכ"ל. וכ"כ רבינו יונה. ורשב"א בחדושיו כ' דיש אומרים דכזית וכביצה מדאוריי' חייב בבה"מ. והא דאמר ר' עוירא דהוי דרבנן לית הלכתא כוותי' עכ"ל:

[פסק] [ג.] כ' הרמב"ם פ"א הל' י' מברכות כל הברכו' אף על פי שבירך ויצא י"ח מותר לו לברך לאחרים שלא יצאו י"ח חוץ מברכת הניי' שאין בה מצוה שאינו מברך לאחרים אא"כ נהנה עמהן אבל ברכת הניי' שיש בה מצוה כגון אכילת מצה בלילי פסחים וקדוש היום ה"ז מברך לאחרי' ואוכלין ושותין אע"פ שאינו אוכל עמהן. כתב כ"מ הכי איתא בר"ה דף כ"ט ע"ב בעי' דאפשטא דכיון דאכילת מצה וקדוש א"א בלא הנאה והנאה א"א בלא ברכה נמצאת המצוה תלויה בברכת הנאה ומפיק עכ"ל. ובפ"ה מברכות כתב בן מברך לאביו וכו' בד"א שיצא י"ח בזמן שאכלו ולא שבעו שהן חייבין לברך מד"ס לפיכך מוציא אותו קטן או אשה וכו' אבל אם אכל ושבע שהוא חייב בבה"מ מן התורה אין מוציאין אותן שכל החייב בדבר מן התורה אין מוציאין אותן מידי חובתן אלא החייב באותו דבר מן התורה כמותו. כתב הראב"ד אין הדברי' כתקנן ואין מסכימין להלכה דקי"ל אכילה בכזית וכביצ' דאוריי' היא שהרי מוציאין אחרים שאכלו כדי שבען ולא נאמרו דברים הללו אלא לרב עוירא וכו' וברייתא דקתני בן מברך לאביו במקרין אותו ועונה אחריהן מה שהן אומרים ואיתא בירושלמי עכ"ל. כתב כ"מ דלדעת הרמב"ם ההיא דאמרי' ולהוציא את הרבים וכו' עד שיאכל כזית דגן הכי פירושו להוציא את הרבים אינו מוציא בשאר אוכלין אפי' למי שאכל בשיעורא דרבנן אא"כ אכל כזית דגן דאז מצי לאפוקי למי שאכל שיעורא דרבנן ע"ש. ומרמב"ם בתשו' משמע דסבור כה"ג וע' רמב"ם פ"ב משופר. וש"ע א"ח סי' קפ"ו וקצ"ז. וטור בסי' קפ"ו כתב וראיתי בס' מצות קטן שכתב על שם ר"י מי שלא אכל יכול לברך להוציא מי שאכל ולא נר' דאמרי' דאינו מוציא עד שיאכל כזית בירושלמי מסמיך לה אקרא. וכתב ב"י דהפירוש בדברי ר"י הוא לאו למימרא דס"ל דדינא הכי אלא היינו לומר דהא דבעינן שיאכל כזית דגן לא מטעמא דבה"מ דהא לא דמיא אלא לברכת המצוה כמ"ש תוס' ורא"ש אלא דצריך לאכול כזית כדי שיכול לומר שאכלנו ולכן כתב דבירושלמי לא משמע הרי אלא מדין הצריכו כזית להוציא אחרים. ע"ש ובט"ז באותו סי' (ולפי דעת תוס' אם הם שנים שא"צ לומר שאכלנו יכול לברך אף על פי שלא אכל כזית דגן ע' מג"א סי' קל"ז) וע' טור וש"ע סי' תרפ"ט:

(כלל פח) כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו [א.] קדושין דף נ' ע"ב מתני' המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשות ומעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות וקבלה אחת מהן על ידי כולן כלכלה של תאנים ושלהן היתה ושל שביעית היתה ואמר הרי כלכם מקודשות לי בכלכלה זו ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות. גמ'] מה"מ אמר רמב"ח אמר קרא אשה אל אחותה לא תקח לצרור התור' אמרה בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהא לו ליקוחין אפי' באחת מהם. אמר לי רבא אי הכי היינו דכתיב ונכרתו הנפשו' וכו' אי קדושין לא תפסי בכרת מי מחייב. אלא אמר רבא קרא בזה אחר זה ומתני' כדרבה דאמר רבה כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו. גופא אמר רבה כל שאינו בזא"ז וכו' (סברא בעלמ' הוא הלכך כיון דבאחות אשה לא תפסי קדושין כי קדשינהו בבת אחת נמי לא הוי קדושין). איתבי' אביי המרבה במעשר פירותיו מתוקנין ומעשרותיו מקולקלין (דטבל ומעשר מעורבין שהכרי כולו טבל וכשמנה ארבע' לחולין לא הי' לו ליטול מן הכרי למעשר אלא חצי מדה חמישית והוא הפריש מדה שלמה ושם מעשר לא חל עליו אלא כפי חשבון ונמצא השאר טבל ואסור לכל אדם עד שיתקננה) ואמאי נימא כל שאינו וכו' אמאי פירותיו מתוקנין ולמה חלה מעשר אפי' לפי חשבון הרי אינו בזא"ז שאם הפריש פעם אחת וחזר והפריש לא הי' שם מעשר חל על האחרון] א"ל שאני מעשר דאיתא לחצאין דאם אמר תקדש פלגא דחטתא קדיש' (הלכך כשהפריש בבת אחת יותר מכשיעור יש לו למעשר לחול על כל חטה וחטה לפי חשבון אבל גבי אחיות ליכ' למימר נתפסו קצת קדושין אכל חדא וחדא) והרי מעשר בהמה דליכא לחצאין וליכ' בזא"ז (כשמנה תשעה אינו יכול להוציא שנים ולומר חצי כל אחד יהא מעשר ויקרב לחצאין ולית' נמי בזא"ז שאחר שקרא לעשירי עשירי וחזר וקרא לאחד עשר עשירי אינו קדוש) ואמר רבא יצאו שנים בעשירי וקראן עשירי. עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה שאני מעשר בהמה דאית' בטעות דתנן קרא לתשיעי עשירי לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין הלכך כי היכי דחל שמו על הטעות חל נמי כי נפק אחד עשר בהדיא ולא הפסיד העשירי את שמו אבל קדושין דליתנהו בטעות וכו'] והרי תודה דלית' בטעות וליתא בזא"ז ואתמר תודה ששחטה על שמנים חלות חזקי' אמר קדשי מ' מתוך פ' ור' יוחנן אמר לא קדשי (קס"ד בדרבה קמפלגי ומקשי מחזקי' דהוא רבי' דר"י כדאית' עירובין דף כ"ד) לאו מי אתמר עלה אמר ר"י בן לוי הכל מודים כל היכ' דאמר קדשה לה מ' מתוך פ' קדשי לא יקדשו מ' אלא א"כ קדשו פ' לא קדשי (כלומר לא נתכוין שיקדשו מ' בלא פ' שבדקנוהו ואמר לכלם נתכוונתי לא קדשי כדרבה דכל שאינו) לא נחלקו אלא בסתם מר סבר לקרבן גדול קמכוין ומר סבר לאחריות קמכוין:

[ב.] נדרים דף ס"ט ע"ב בעי רבא קיים ומופר ליכי בבת אחת מהו (אי חלה הפרה וכו') ת"ש דאמר רבה כל שאינו בזא"ז אפי בב"א אינו (אמעשר בהמה קאי כגון שאם קרא לעשירי עשירי וחזר וקרא לי"א עשירי אינו קדוש וקאמר אף בב"א שאם קרא לשניהם עשירי סתם אין האחד עשר קדוש ה"נ כיון דאינו בזא"ז שאם אמר עכשיו קיים ולאחר שעה אמר מופר ליכי אין בהפרתו כלום בב"א נמי כי אמר קיים ומופר ליכי אין באותו הפרה כלום) (וצ"ע על דברי רש"י שכ' אמעשר בהמה קאי ובקדושין לא משמע הכי). ור"ן כתב כמו גבי ב' אחיות כיון דלא מצי למקדישנהו בזא"ז אפי' בב"א ליכא לחדא מינייהו ספק קדושין כלל ה"נ ליכא לספוקי בהקמה ובהפרה כלל ומצי בתר הכי להפר ולקיומי כדבעי ולא נתחוורו לי דברי הרמב"ם בזה עכ"ל. וכ"כ הרא"ש דה"נ ליתא לא הקמה ולא הפרה. (ומרש"י נראה כרמב"ם דקיים מהני ומופר לא מהני. ואפשר דמש"ה מביא הדמיון ממעשר ולא מאחיות ודוק):

[ג.] זבחים דף ל' תנן התם ה"ז תמורת עולה תמורת שלמים הרי זה תמורת עולה דברי ר"מ ר' יוסי אומר אם לכך נתכוין מתחלה הואיל וא"א להוציא שני שמות כאחת דבריו קיימין. כתבו תוס' וא"ת והא כל שאינו בזאח"ז וכו' וי"ל כיון דמשכחת בזא"ז כגון שאמר חצי' לדמי עולה וחציה לדמי שלמים ואפי' בקדושת הגוף משכחת לה כגון בבהמה של שני שותפין ועוד דכל שאינו בזה אחר אף בב"א אינו מיירי בדבר שאי אתה יכול לקיים את שניהם שסותרים זה את זה כגון מקדש אשה וכו' דהי מינייהו מפקת אבל הכא מקיימי תרווייהו וכן בגיטין (דף מ"ב) והא דאמרי' (קדושין דף ז') חציך בחצי פרוטה דאינה מקודשת וקמבעי לי' שני חציך בפרוטה מהו לא שייך לפשוט מדרבה דכל שאינו בזא"ז וכו' מיירי בדבר שאין השני יכול לחול מחמת שחל הראשון תחלה כגון ב' אחיות הלכך