כסף נבחר חלק ב רנה

והא ר"ל דאמרי תרווייהו כותבין שובר. וכן כי אתא רבין א"ר אילע' כותבין שובר ומסתברא דכותבין (אכולה) שובר דאי ס"ד אין כותבין אבד שטרו של זה יאכל הלה וחדי. מתקיף לה אביי ואלא מאי כותבין שובר אבד שובר של זה יאכל הלה וחדי א"ל רבא אין עבד לוה לאיש מלוה. תנן התם שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרים אמר רב המנונא לא שנו אלא שטרי הלואה אבל שטרי מקח וממכר אפי' מאוחרין פסולין מ"ט זמנין דמזבין לי' ארע' בניסן וכתב לי' בתשרי ומתרמי לי' זוזי ביני ביני וזבין לי' מיני' וכי מטי תשרי מפיק לי' ואמר לי' הדר זבנתה ממך אי הכי אפי' שטרי הלואה נמי זמנין דיזיף בניסן וכתב לי' שטרא בתשרי ומתרמי לי' זוזי ביני ביני ופרע לי' ואמר הב לי שטראי וא"ל ארכס לי' וכתב לי' תברא וכי מטי זמני מפיק לי' וא"ל האי שעתא הוא דיזפת מנאי קסבר (רב המנונ') אין כותבין שובר. א"ל רב יימר לרב כהנא והאידנ' דכתבינן שטרי מאוחרי וכתבינן תברא א"ל בתר דאמר להו ר' אבא לספרי כי כתביתו שטר מאוחר כתבו הכי שטר' דנן לא בזמנו כתבנוהו אלא אחרונוהו וכתבנוהו א"ל רב אשי לרב כהנ' והאידנ' דלא עבדינן הכי בתר דא"ל רב ספר' לספרי כי כתביתו הנך תברי אי ידעיתו זמני' דשטר' כתבו אי לא כתבו סתמא דכל אימת דנפיק לרעיה (השובר את השטר ומעתה צריך המלוה ליזהר שלא ילוה עוד ללוה הזה כסכום ממון הכתוב בשובר דהא תברא מרע לי') א"ל רבינא לרב אשי ואמרי ליה רב אשי לרב כהנ' והא האידנ' דלא עבדינן הכי א"ל רבנן תקוני תיקון מאן דעביד עביד מאן דלא עביד איהו דאפסיד אנפשיה. כתבו תוס' ד"ה מתקיף לה אביי נר' לר"י דקבלה מרבא. וכן הא דאמרי' בסוטה (דף ז') על משנה ש"מ כותבין שובר ואמר אביי תני מקרעת נראה דדיחויא הוא דהא בב"מ (דף י"ז) משמע דסובר אביי כותבין עכ"ל. (כתב הרא"ש ומסקינן דכותבין שובר). [ב.] כתובות דף ט"ז ע"ב על מתני' אם יש עדים שיצאה בהינומא כתובתה מאתים פריך הש"ס וליחוש דלמ' מפקה עדים בהאי בי דינא וגביא והדר מפקא לכתובה בהאי ב"ד וגביא א"ר אבהו זאת אומרת כותבין שובר. רב פפא אמר במקום שאין כותבין כתובה עסקינן ומסיק הש"ס במקום דלא אפשר ודאי כותבין שובר. כתבו תוס' אע"ג דבבתרא מפרש טעמא משום דעבד לוה וכו' לאו דוקא לוה אלא ה"ה כל חוב כמו כתובה ושטרי מקח דאמר התם דכותבין עכ"ל. ואספ"ז כתב עוד י"ל דלא פלוג כיון שהיה להם לתקן בשאר שטרות משום עבד לוה אף במקום שאין שם טעמא נמי כדי שלא תחלוק עכ"ל עוד כתב בשם הרא"ה ובעלמ' היכא כתבינן שובר אמאי לא חיישי' שמא מכר שטרו ויבא הלוקח ויחזור ויגבה ממנו כיון דאיכ' ריעות' דשטר' לאו בידיה ותירץ דהא לא אכפת לן דקי"ל כשמואל המוכר ש"ח וחזר ומחלו מחול. וא"ת א"כ תפשוט למ"ד כותבין דאית' לדשמואל. י"ל הכרח לא הוי דאיכ' לאוקמי כגון שיש עדים שאבד השטר דהשתא תו ליכא למיחש עכ"ל. [ג.] כתובות דף פ"ט על מתני' הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה אית' בגמר'. ש"מ כותבין שובר כתב רש"י וקי"ל כמ"ד אין כותבין לפי שנמצא זה צריך לשמור שוברו מן העכברים. וכ' תוס' ואין נראה דאדרבה משמע התם דקי"ל דכותבין דקאמר והאידנ' דכתבינן תברא (ועיין אספ"ז בשם ריב"ש שכ' ואפשר דהכ' בכתובה דליכ' למימר בה עבד לוה ס"ל דקי"ל אין כותבין. אמנם רש"י פי' הכא בהדי' ש"מ כותבין ע"כ של לוה וכו' עכ"ל. ולי נר' דהא התם רב ושמואל מתרצי למתניתן ובודאי הם אמרו האי ש"מ וכו' כדאית' האי כללא בתוס' ריש אלו מציאות. והם סברי אין כותבין) ונר' לר"י דה"פ ש"מ כותבין ותקשי למ"ד דאין כותבין עכ"ל. (עיין שבת דף ע"ט גבי המוציא ש"ח משפרעו בשבת):

[פסק] [ד.] בפ' כ"ג ממלוה הלכה ט"ז פסק הרמב"ם דכותבין שובר ועוד כתב שטרי מקח וממכר מאוחרין פסולין שהרי אפשר לטרוף בהן שלא כדין ולמה לא ניחוש כן לש"ח מאוחר לפי שכל הכותב שטר מאוחר תקנתו שיכתוב השובר סתם שכל זמן שיצא השטר ישביר אותו זה השובר. כתב משנה למלך בשם רשב"א ח"ב סי' שמ"ב ואפי' אם באו עדים והעידו על זמן השובר ונמצא שהוא קודם לזמן השטר לא מהני דחיישי' דשטר מאוחר הוא ומש"ה כתבו השובר סתם עכ"ל. וטור ח"מ וכן בש"ע סי' נ"ד פסק נמי כותבין שובר. ואם הזמן השטר והשובר יוצאין ביום א' השטר פסול. כתב הש"ך שובר המאוחר פסול דדמי לשטר מקח וממכר:

(כלל פד) כזית בכדי אכילת פרס [א.] כריתות דף י"ב ע"ב מתני' כמה ישהה באוכלין (לשני חצאי זיתים איסור דאמר מצטרפין) כאלו אוכל קליות (משערין אותן כאלו נתפרד לפירורין דקין כקליות ואוכל אחת אחת וכשיעור אותה שהייה מצטרפין) דברי ר"מ וחכ"א עד שישהה מתחל' ועד סוף כדי אכילת פרס חיי' (פרס מפר' בעירובין (דף פ"ב) ככר שהוא משולש לקב חצי ככר הוא פרס והוא ד' ביצים) והיינו אליבי דר' שמעון שם אבל לר' יוחנן בן ברוקה הוי פרס כשיעור ג' ביצים (ורמב"ם בפרק י"ד ממאכלות פסק כר"י ב"ב) כתבו תוס' מהכ' משמע דלתרי גוונ' מיירי שיעור פרס חדא לענין הפסקה שאם הפסיק בין אכילה לאכילה כשיעור פרס אין מצטרף וחדא כדאמרי' בעלמ' שאם נתן כזית תרומה בשיעור פרס דחולין ואכלן שהוא חייב עליה עכ"ל. [גמ'] איבעי' להו ר"מ לחומר' או לקולא. לחומר' קאמר והכי קתני כאלו אוכל קליות דאפי' כולי' יומי' ואע"ג דמתחלה ועד סוף יותר מכדי אכילת פרס כיון דמשכה אכילתו מחייב ואמר לי' רבנן דעד שישהה בכדי אכילת פרס הוא דחייב יותר מכדי אכילת פרס פטור או דילמ' לקול' קאמר (דבהא ס"ל כרבנן דבטפי מאכילת פרס לא מצטרף ולהכי מדמי לקליות דאם לא הפסיק בנתים אלא כאכילת קליות שדרכן לאכלן זו סמוך לזו מצטרף ואם הפסיק לא מצטרף אפי' בכדי א"פ) דהכי קתני כאלו אוכל קליות והוא דלא אפסיק ביני וביני. אבל דאפסיק ביני וביני אע"ג דמתחלה ועד סוף בכא"פ פטור וא"ל רבנן כיון דמתחלה ועד סוף בכדי א"פ חייב ת"ש וחכ"א עד שישהה אא"ב ר"מ לחומר' היינו דקתני עד שישהה עד דשהי' דילי' כדי א"פ אא"א ר"מ לקול' אם שהה מבעי לי' ש"מ לחומר' קאמר. [ב.] פסחים דף מ"ד א"ל אביי לרב דימי וכל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור והתנן המקפה של תרומה והשום והשמן של חולין ונגע טבול יום במקצתן פסל את כולן המקפה של חולין והשום והשמן של תרומה ונגע טבול יום במקצתן לא פסל אלא במקום מגעו בלבד והוינן בה מקום מגעו אמאי פסולה הא בטלי להו תבלין ברוב ואמר רבה בב"ח מה טעם הואיל וזר לוקה עליהם בכזית ה"ד לאו משום דהיתר מצטרף לאיסור. לא מאי כזית דאיכ' כזית בכדי א"פ (שאם אכל פרס ממנו שיעור ד' ביצים יש בו כזית תרומה וקי"ל דכל שיעורי' אכילת איסור בין כזית של חלב ודם ובין כותבת די"הכ מצטרפת אכילת השיעור בכדי שהייה זו והוי כמי שאכלו בבת אחת וחייב וה"נ יש כאן תרומה כדי להצטרף כזית בא"פ ממנו) וכזית בכדי אכילת פרס דאוריית' היא (בתמי' הא דאמור רבנן כזית מצטרף כשיעור שהיית א"פ מי הוי מדאוריית' הלמ"מ כשאר שיעורין דקאמרת לוקה) (אומר הר"ם אע"ג דמתני' היא בכריתות כל אוכלין מצטרפין בכא"פ ה"מ לאכול חלב שהוא בעיני' אבל שבתערובות הואיל ואין המ"ל יתבטל ועל כן מתמה וכי כזית בכא"פ דאוריית' אפי' בכה"ג תוס' נזיר (דף ל"ו ע"ב). ועל פי' רש"י קושית תוס' במ"ע) אמר לי' אין אי הכי אמאי פליגי