כסף נבחר חלק ב רנד

י"א ר' יוסי אומר כל הנשלקין עם התרדים אסורים מפני שהם נותנין את הטעם ר' שמעון אומר כרוב של שקיא עם כרוב של בעל אסור מפני שהוא בולע רבי יהוד' אומר (ורמב"ם גורס ר' עקיב') כל המתבשלים זה עם זה מותרים אלא עם הבשר ר' יוחנן בן נורי אומר הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שהיא פולטת ואינה בולעת (כתב הרמב"ם אלו התנאים כולם חולקין על סתם משנה שקדם שהתיר הכבישה בלבד ואמר ר' יוסי אפי' כששלקו ירק של חולין עם ירק של תרומה שאינו נאסר אלא אם הי' הירק של תרומ' תרדין ור"ש נוטה לדעתו ואמר שאם שלק כרוב של שקיא וכו' והי' הכרוב של בעל תרומה שאסור לפי שקלחי הכרוב רפין ובולעין לחלוחות הכרוב תרומ' והוסיף ר"ע ואמר אפי' המבושלין כמו הזרעים וזולתן כשמבשלין תרומ' עם חולין לא יאסרו החולין אלא אם נתבשל בשר עם ירק של תרומה אז יאסר הבשר לזרי' לפי שהיא מושך את הירק ומתקן טעמו והוסיף ר' יוחנן בן נורי ואמר לא כל הבשר אלא הכבד כשיתבשל בירק של תרומ' אינו נאסר לפי שהוא פולט ואינו מושך כלל ודבריהם דחוין ואינו מותר אלא המכובשין בלבד אבל זולתם בודקין אותן בנותן טעם עכ"ל הרמב"ם. ור"ש כתב ר' יהוד' אומר כל איסור והיתר המתבשלין זע"ז והן מין א' מותרין (שאין נותנין טעם זה בזה הרא"ש) חוץ מן הבשר דאם בשר איסור נתבשל עם בשר היתר אסור עכ"ל. עיין במנחת יעקב כלל ג' או' ד' שכתב דנרא' דעת הרמב"ם כרש"י דבכל האיסורין כבוש מותר אלא דוקא דבר חריף וחדוד כמו חסית אבל שאר כל הכבושין מותרין ולכן לא הביא כלל דין דכבוש בהלכותיו רק בדברים החריפין לפי שפסק כסתם מתניתן ושמואל דאמר כבוש כמבושל פי' הוא גם כן בדברים החריפין מאד דוקא וכ"כ האגור סי' אלף קכ"ג בשם התוס' ע"ש):

[ו] שביעי' פ"ז מ"ו ורד חדש שכבשו בשמן ישן (הוא שיטמין ורד של שביעית בשמן של ששית) ילקט את הורד (מפני שלא יכנס כח הורד וטעמ' בשמן שהשמן הוא ישן והורד חדש אלא אם יניחהו זמן רב) וישן בחדש חייב בביעור (ורד של שביעית בשמן של מוצאי שביעית וזה יכנס בו כח הורד וטעמו מיד ומפני זה חייב לבער השמן) כתב המרדכי פ"ב דביצה וז"ל בכל מקום פירש רש"י כבוש בחומץ אבל בלא חומץ אינו כמבושל וא"א לומר כן דתנן ורד ישן בחדש חייב בביעור אלמא בלא חומץ הוא נותן טעם כמבושל ונרא' דכבוש מקרי ששהה כבר ימים בדבר לח ואז הוי כמבושל ופולט טעם וקולט טעם כדאמרי' בע"ז קנקנים של נכרים ממלאין ג' ימים ומערן מעת לעת וכפולטו כך בולעו וכ"פ הר"א ממיץ אמנם רבינו מאיר פי' בשם ריצב"א דבשריית יום ולילה חשיב כמבושל וראי' מהא דאמרי' חולין (דף ק"ח) בשר בחלב חדוש הוא דאי תרי לי' כוליה יומא בחלב' שרי ומה חדוש הא איסורין צונן בצונן לא מתסר אלא ודאי זה חדושו דכל איסורין אם שראן יום שלם נאסרו מטעם כבוש עכ"ל. וכ"כ הרא"ש בע"ז גבי עכבר' בשכר' וז"ל תימא דהאי שכרא וחלא צונן הם למה נאסרו בנפילת העכבר ויש לומר ששהה בו זמן מרובה והוי לי' כעין כבוש ולא פירשו התוס' כמה יעמוד בחומץ ובשכר דנחשבים כבוש כמבושל ושמעתי בשם ריצב"א דאם שהה בתוכו יום שלם מעל"ע נקרא כבוש וראיה מחולין דף ק"ח עכ"ל:

[פסק] [ז.] בפ' ט"ו ממאכלות אסורות הלכה ל"ד כתב הרמב"ם בשר נבלה מליח שנבלל עמו בשר שחוט ה"ז נאסר מפני שתמצית הנבלה נבלעה בגוף בשר השחוטה וא"א לעמוד כאן לא על הטעם ולא על השיעור וכן בשר דג טמא מליח שנבלל עמו דג תפל טהור נאסר מפני צירו אבל אם הי' המליח טהור והתפל דג טמא לא נאסר המליח שהתפל בולע מן המליח. דג טמא שכבשו עם דג טהור הכל אסור אא"כ הי' הטמא אחד ממאתים מן הטהור כתב כ"מ מדברי רבינו נרא' שהכל נאסר כדברי רמב"ן ואינו ניתר לא בקליפה ולא בנטילת מקום ואינו מתבטל בס' ואף על פי שכתב בפ"ז אין מולחין חלבים עם הבשר וכתב ה"ה שנרא' מדבריו שאם עבר ומלח לא נאסר הבשר י"ל דהתם מיירי במליחת החלבים שהיא כל דהו והכא במליח שאינו נאכל מחמת מלחו וכו' ע"ש שכ' עוד תירוצים. ובפרק ט' הלכה י"ח כתב הרמב"ם מליח שאינו נאכל מחמת מלחו הרי הוא כרותח וכו'. ועיין פט"ו הלכה ט' מתרומו' שהביא מתני' דכל הנכבשין וכו'. ובפ"ז משמיטה לענין הכובש ורד של שביעית. ובפרק כ"ב הלכה יו"ד משבת כתב מותר למלוח ביצה אבל צנון וכיוצא בו אסור מפני שנרא' שכובש כבשים בשבת והכובש אסור מפני שהיא כמבשל ובש"ע י"ד סימן ק"ה כתב איסור שנשרו עם היתר מעת לעת בצונן מקרי כבוש והרי היא כמבושל ונאסר כולו אבל פחות מכאן בהדחה סגי ואם הוא כבוש בתוך ציר או בתוך חומץ אם שהה כדי שיתננה על האור וירתיח ויתחיל להתבשל הרי הוא כמבושל ובפחות משיעור זה לא נאסר אלא כדי קליפה. כתב רמ"א כל מקום דאמרינן כבוש כמבושל אפי' מה שחוץ לכביש' אסור דעל ידי הכביש' של מטה מפעפע למעל' כמו בבישול ויש מקילין במה שבחוץ. וספק כבוש אסור מלבד בבשר עם חלב דאזלינן לקולא דמן התור' אינו אסור רק בבישול ממש. כתב הט"ז מה שכ' ספק כבוש אסור נרא' דמדמי זה לספק אם הי' ס' נגד האיסור שנשפך בסימן צ"ח אלא דצ"ע דשאני התם שהאיסור הוא ברור אלא שהשפיכ' הוא ספק משא"כ כאן וכו' דיש חזקת כשרו' ע"ש. ונקודת הכסף כ' דהכ' אתרע חזקת כשרו' כיון דנשרה בו ע"ש. כ' הש"ך בשם או"ה חלב תפל ששהה מע"ל בקערה מודחת של בשר בת יומא אסורים אפי' דיעבד וה"ה לשאר היתר ששרו בכלי של איסור בן יומו (דאף בכלי שייך כבישה) עכ"ל. ותימא כיון דלא נעש' כבוש עד אחר מע"ל אם כן אחר מעל"ע נותן טעם לפגם וכו' ומסיק דשרי וכ"כ הט"ז. (עיין בחות יאיר בסימן ק"א שכתב מה שאמרו כבוש כמבושל ר"ל שבהמשך זמן רב כזה בולע אחת לאחת עד שיבלע הרבה הראוי' לאסור דאין סברא לומר דכ"ג שעה וג"ר שעה לא בלע כלל וברביעי' שעה אחרונה בלע. ובסברא זו האמיתית מתורצת קושי' הט"ז על או"ה ע"ש). ועיין ש"ע י"ד סימן קי"ג דלענין בישול נכרים לא הוי כבוש כמבושל. רשב"א בת"ה. (וע' בש"ע א"ח סימן שכ"א). וע' ש"ע י"ד סימן ע' דמלוח כרותח דצלי וסגי בקליפ' אם הוא כחוש ואם הוא שמן אפי' ההיתר שמן מפעפע האיסור בכולן אם הי' האיסור המליח למט' דתתאי גבר. וכ"כ בסימן ק"ה וכ' רמ"א שם ויש חולקין ואומרים דבמליח' אין חילוק אם הוא למעל' או למט' וגם מסיק הרמ"א שם דהמנהג לשער מליחה בס' בין כחוש בין שמן. ויש אומרים בהפסד מרובה יש להתיר במליחה ע"י קליפה ויש לסמוך על זה באיסור כחוש אבל לא בשמן שמדין צריך ס'. ע"ש:

(כלל פג) כותבין שובר או לא [א.] בבא בתרא דף ק"ע ב' מתני' מי שפרע מקצת חובו ר' יהודה אומר יחלוף ר' יוסי אומר יכתוב שובר א"ר יהוד' נמצא זה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים. א"ל ר' יוסי כך יפה לו ולא ירע כחו של זה. [גמ'] אמר ר"ה ברי' דרב יהושע. אפי' למ"ד כותבין שובר ה"מ אפלג' אבל אכולה לא ולא היא אפי' אכולה כתבינן כי הא דרב יצחק בר יוסף הוי מסיק בי' זוזי בר' אבא אתא לקמיה דר' חנינ' בר פפי א"כ הב לי זוזי א"ל הב לי שטראי ושקול זוזך א"ל שטרך ארכס לי' אכתוב לך תבר'. א"ל הא רב ושמואל דאמרי תרווייהו אין כותבין שובר אמר מאן יהיב לן מעפר' דרב ושמואל רמינן בעינין הא ר' יוחנן