כסף נבחר חלק ב רנג

שהוא רותח מחמת מלח נבלע בטהור ואוסרו ואע"פ שהטהור אינו מליח כל כך מחמת בליעתו שלא יהא נאכל מחמת מלחו ולעיל אמרינן דל"א מליח כרותח אלא כשאינו נאכל מחמת מלחו היינו לומר שאין הבשר רותח אבל מ"מ ציר זה הנופל עליו רותח הוא ונבלע בו וכן בדין שאין צריך הבולע להיות רותח אל הנבלע בו בכל הסוגי'. חדושי אנשי שם]. ומיהו הבשר צונן חשבינן לי' דמש"ה אמרינן טמא תפל מותר שאע"פ שנבלעים בתוכו טיפות רותחות מן הטהור אעפ"כ אינו מתחמ' כל כך עד שיפלוט עכ"ל הר"ן מדבריו פה נרא' דס"ל גבי מליח' נמי אמרינן עילא' או תתא' גבר מדכתב לאו בנוגעין זה בזה וכו' וס"ל כאן כתירוץ ראשון שכתב בחדושיו וז"ל שם. צ"ע אמאי לא מפלגינן הכא בין עילא' לתתאי ואפשר דהכ' לאו בנוגעין זה בזה עסקינן אלא שעומדין בסמוך וכו' דבכה"ג למ"ד תתאי גבר הא איכ' מפני הפליטה שזבה תחתיו ולמ"ד עילא' גבר נמי הא איכ' מפני הפליט' שנוגע' לצדדיו ולמ"ד עילא' אפשר דלאו דוק' עילא' אלא ה"ה הצדדין ולא אמר עילא' אלא למעוטי דלא אמרינן תתאי גבר ואפי' למ"ד תתאי גבר אפשר לומר כן עכ"ל]. ורשב"א בתה"א בית ד' שער א' כתב דהכ' מיירי בשדג טמא מליח למט' והכי קאמר דג טהור שמלחו עם דג טמא תפל שכבר הי' מונח בכלי מותר דתתא' גבר כשמואל ואפשר דמותר בקליפ' קאמר דכל שאינו טעון אלא קליפ' מותר סתמ' קרי לי'. טמא מליח כלו' אבל אם אותו דג טמא שהוא כבר מונח בכלי מליח אפי' הי' הטהור תפל ומונח על גביו אסור דקאמר עד כדי נטילה אם אין שומן בטמ' או אסור לגמרי קאמר ובשיש שם שומן של דג טמא שמפעפע וכן הדין בבשר שחוטה ושל נבלה שמלחן זה עם זה כך נ"ל עכ"ל:

[ד.] חולין דף קי"ב ע"ב ההוא בר גוזל' דנפל לכדא דכמכ' [כותח[ שריא רב חיננ' בריה דרבא מפשרוני' (אע"פ שהכותח מליח הוא) אמר רבא מן חכים למשרי כי הא גוונא אי לאו רב חיננ' קסבר כי אמר שמואל מליח הרי הוא כרותח ה"מ היכ' דאינו נאכל מחמת מלחו (אינו נוח לאכול מרוב מלח שבו עד ששורין ומדיחין אותו במי' כעין מליח' בשר להצניע) אבל האי כותח הרי נאכל מחמת מלחו (כלו' נאכל במלחו הוא) וה"מ חי אבל צלי בעי קליפה ואי אית בי' פילי (בקעים והוא צלי לא סגי לי' בקליפ' לפי שבולע דרך הנקבים) כוליה אסור ואי מתבל בתבלין [התבלין שנתבשלו עמו מרככין אותו ונוח לבלוע וכשנפל לכותח הי' צמא לבלוע ובלע] כולי' אסור. כתבו תוס' ה"ר יעקב ישראל התיר פעם אחת גיגית מלאה בשר שנמלחה יפה עם חתיכ' נבלה ואמר דלא חשיב אינו נאכל מחמת מלחו אלא א"כ נמלח כעין עיבוד כדאמר פ' כלל גדול האי מאן דמלח בישר' בשבת חייב משום מעבד ומוקי לה דבעי לאורח' אבל לבית' לא משוי אינש מיכלי' עץ ובקונט' נמי פי' כעין בשר שמולחין להצניע וקשי' לר"ת דאטו הנהו אטמהת' וכו' וכן קער' שמלח בה בשר וכן ההיא פינכ' וכן ורב מרי דאמלח בשר שחוטה בהדי טריפ' אטו כל הני הוי לאורח' או להצניע כפי' הקונטר' ואו' ר"ת דכל מליח' שאנו עושין לקדיר' חשיב' אין נאכל מחמת מלחו מדפי' בה"ג דשיעור מליח' כשיעור צלי משום דמליח הרי הוא כרותח דצלי וכן משמע במנחות דף כ"א וכו' עכ"ל וכ"כ הרא"ש ועוד כתב הא דאמרינן אי אית בי' פילי אסור לכאור' משמע דאצלי קאי ובסה"ת כתב דאפי' חי עכ"ל. (ור"ן בהלכות כתב וחי וצלי דאמרינן חי היינו צונן וצלי היינו רותח אבל צלי צונן סגי לי' בהדח' ואי אית בי' פילי כוליה אסור היינו בצלי רותח ואי מתבל בתבלין והוי רותח אע"ג דלית בי' פילי כוליה אסור עכ"ל. ויש בענין ג' שיטות דסה"ת סובר דצלי אפי' צונן אפי' נאכל מחמת מלחו בעי קליפ' ואם יש בו פילי או שהוא מתובל אפי' הוא חי כולו אסור ודעת הראב"ד ורשב"א ור"ן דצלי צונן אין צריך אלא הדחה ואם הוא רותח צריך קליפה ואם יש בו פילי או מתובל והוא רותח כולו אסור ודעת א"ז וסמ"ק נרא' דצלי צונן צריך קליפ' ואי מתובל או יש בו פילי והוא צלי צונן כולו אסור אבל בחי לא):

[ה.] תרומות פ"י מ"ז זיתי חולין שכבשן עם זיתי תרומה פצועי חולין עם פצועי תרומ' [פצועי הם הזית ים הכתושים או המעוכין] פצועי חולין עם שלימי תרומ' או במי תרומ' אסור אבל שלומי חולין עם פצועי תרומ' מותר. כתב הר"ש שכבשן במלח ומתקיימין (דרך זיתים לכובשן במים ומלח וכשזיתי חולין פצועים בולעין ולא מבעי' אם זיתי תרומה פצועין אלא אפי' כבשן עם זיתי תרומ' שלימין וכו' אבל כשזיתי חולין שלמין אין בולעין) ומפרש בירושלמי אמר ר' יונה זאת אומרת פצועין בולעין ופולטין וחוזרין ובולעין ופולטין ועוד אינן בולעין עכ"ל הר"ש. משנה ח' דג טמא שכבשו עם דג טהור כל גרב שהוא מחזיק סאתים (גרב. שם הכלי שמכבשין בו הדג כדי שיתקיים בין שמכבשין אותו במלח או בחומץ או בזולתן רמב"ם). אם יש בו משקל עשר' זוז ביהוד' שהן חמש סלעין בגליל דג טמא צירו אסור ר' יהוד' אומר רביעית לסאתים (עד שיהי' שיעור רביעית מדג טמא בשיעור סאתים מדג טהור ואז יאסר צירו) ר' יוסי אומר אחד מששה עשר בו. כתב הר"ש שכבשו עם דג טהור משנה חסרה דלא פירש אם מותר אם אסור ובירושלמי תני ר"י בן פזי דג טהור שכבשו עם דג טמא מליח אסור תני ר' חייא מדיחו ומותר אמר ר' מנא מ"ד מותר כשכבשו שניהן כאחת מ"ד אסור כשכבשן זה אחר זה תדע לך שהוא כן דתניא או במי תרומ' אסור לא שכבשן זה אחר זה כלו' דמי תרומ' קרי מקום שכבש בו זיתי תרומ' והשתא הנך ברייתות אינן מענין משנתינו דמתניתין משום בריה וכבשו אורח' דמלתא והנך ברייתות משום נתינת טעם ודבר תימא הוא דקי"ל כבוש כמבושל ומבושל אין חילוק בין בבת אחת ובין בזה אחר זה וכענין זה פי' ר"נ גבי כבוש ג' כבשין שהראשון נותן טעם בשני ולא שני בראשון וכו' ועוד ק' מתניתין דלעיל משמע דשלימי חולין לא בלעי ובמבושל אין חילוק בין שלימי לפצועין. ועוד כיון דמיירי בטמ' מליח וטהור תפל למה לי כבשו כי לא כבשו נמי ליתסר דמליח כרותח ומיהו בזה יש לומר משום דמליח כרותח דצלי. ולקמן אמתניתין דחגבים טמאים שנכבשו גרסינן בירושלמי אמר ר' יוחנן לית כאן נכבשין אלא נשלקין דכבוש הרי הוא כרותח משמע דאכול' מתניתי' קאי דכל היכא דתנן כבושי תנינן שלוקי במקומו וצריך לומר דשלוק פחות מבישול (והשת' ניחא דמפליג בין זיתים פצועין לשלימין ובין כבושין בבת אחת לזה אחר זה דהיכי דכבשן זא"ז וכבש האיסור תחלה מיד כששבש ההיתר אח"כ בלע טרם התחיל לפלוט אבל כשכבשן בבת אחת והתחילו לפלוט בבת אחת כשהתחיל ההיתר לפלוט תמיד הוא פולט ואינו בולע וכיון דשליקה אינו כבישול מחלקין. הרא"ש) ומיהו בחולין (דף ק"י ע"ב) משמע בהדיא דשליק' טפי מבישול (וצ"ל דהירושלמי פליג עלה. הרא"ש):

כתב תי"ט יש לי תמיהות גדולות על השני סוגיו' דבבלי פ' גיד הנשה אמר שמואל כבוש כמבושל ופליג התם רבין אמר ר' יוחנן כבוש אינו כמבושל ואמאי לא מייתי משניו' הללו לסייעת' לר' יוחנן ולתיובת' לשמואל ותו רבי יוחנן דבירושלמי דמגיה נשלקין במקום נכבשין הוא דלא כבבלי דרבין אמר ר' יוחנן ועוד אני תמה שרמב"ם סוף הל' תרומו' העתיק למשניו' דתרומ' כמו שהן לענין כבישה עכ"ל. משנה יו"ד כל הנכבשין זה עם זה (ירק של חולין עם ירק של תרומה) מותרין אלא עם החסית (שומים ובצלים ומיניהן וזה לחריפתן וחידודם ומפני כך שולט טעמן בכל מה שמכבשין עמהם) חסית של חולין עם חסית של תרומה ירק של חולין עם חסית של תרומ' אסור אבל חסית של חולין עם ירק של תרומ' מותר. משנה