כסף נבחר חלק ב רנב

סגי בקליפ' אם לא נחלק דשמא רוטב מתפשט יותר מגיד ומיהו לא אשכחן בשום מקום שיהא סגי בצלי בקליפה דלא מצינו קליפה נזכרת לענין צלי אלא בפסחים דף ע"א גבי חם לתוך צונן דשמואל אמר קולף דתתאי גבר אדמיקר לי' בלע ואפשר דרותח דצלי בלע טפי ולקמן דף קי"ב גבי בר גוזלא דנפל לכדא דכמכא דצלי בעי קליפה התם אפי' בצונן איירי ומשום דבר יונה רכיך טובא ובלע עכ"ל וכ"כ הרא"ש ומסיק הלכך לצלי בעי נטילה כיון שלא מצינו מפורש בו קליפ' ומיהו יראה שאין צריך להחמיר ברותח דמליחה ודי בקליפה וכו' וכדומה שראיתי שהורה רבינו מאיר ז"ל כן עכ"ל. איני והא אמר רב הונא גדי שצלאו בחלבו (שלא נטל חלב הכליות) אסור לאכול אפי' מראש אזנו (שאין שם חלב אלמא פשט איסורי' בכולי') שאני חלב דמפעפע מבצבץ והולך ומתפשט בכל הבשר] (והא דאמרי' נטף מרוטבו וכו' יטול את מקומו ותו לא היינו משום דרוטב אינו מפעפע כל כך דציר בעלמ' הוא ולא שומן) ובחלב אסור והאמר רבה בב"ח עובדא הוי קמי' דר' יוחנן בכנישת' דמעון בגדי שצלאו בחלבו ואתו ושיילי לר' יוחנן ואמר קולף ואוכל עד שמגיע לחלבו ההוא כחוש הוי (מפרש ר"ת לכך שרי דחלב כחוש אינו מפעפע ועי"ל כחוש הוי ויש בו מעט חלב ובטל בששים). כתב הר"ן בהלכות הא דאמרינן אסור לאכול אפי' מראש אזנו יש מפרשים דהיינו דוק' כגון שאין בגדי ס' לבטל החלב אבל היכא דאיכ' ס' כיון דמפעפע בטל הוא אבל הרא"ה כ' דאין חלב מפעפע מתבטל בצלי לעולם דבקדר' הוא שמתבטל מפני שהרוטב מוליך האיסור בשוה אבל בצלי שהוא מפעפע בעצמו אפשר שהרבה ממנו מתכנס במקום אחד הלכך אפי' בס' לא בטיל ולפי זה אף במליחה אין משערין בה מהאי טעמ' ולא משמע הכי לקמן גבי כזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא ולכאור' משמע דדיקולא היינו סל שמלחו בו ואפ"ה משערין בס' ומיהו לרש"י שפי' דיקולא קלחת לא קשי' עכ"ל הר"ן. הנהו אטמת' דאמלחו בי' ריש גלות' בגידא נשיא רבינא אסר רב אחא בר רב אשי שרי אתו שיילוה למר בר רב אשי אמר להו אבא שרי א"ל רב אחא לרבינא מאי דעתך [דאסרת לי'] דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח כבוש (בחומץ ותבלין וכבש בהן איסור והיתר יחד) ובפסחים דף ע"ו כתב רש"י כבוש בחומץ הרי הוא כמבושל והאמר שמואל לא שנו אלא שנתבשל אבל נצלה קולף ואוכל וכי תימא מאי כרותח דקאמר כרותח דמבושל והא מדקאמר כבוש הרי הוא כמבושל מכלל דרותח דצלי קאמר קשי'. כתב הר"ן בהלכות וכי תימא וכי הוי כרותח דצלי מאי הוי נימ' דמפעפע י"ל דלא עדיף שומן דגיד הנשה מחלב כחוש דלא מפעפע ורמב"ן תירץ דבמליחה אפי' חלב שמן אינו מפעפע ואע"ג דאמרי' מליח כרותח דצלי היינו לאפוקי מרותח דמבושל אבל להא מילתא גריע מצלי דאע"ג דחלב בצלי מפעפע במליח' אינו מפעפע והרשב"א ז"ל חולק בדבר דכיון דרבינא ס"ל דמליח כרותח דמבושל דעדיף מצלי היכי נימא לדידן דגריע מיני' אלא ודאי משמע דכל דמפעפע בצלי מפעפע במליחה וכדברי הרשב"א נר' לי עכ"ל. והרא"ה בבדק הבית בית ד' שער א' כתב ודעת מורי רבינו משה ז"ל כדברי האומר שאין אומרי' מפעפע אלא ע"י האור ולא ע"י מליחה וכן עיקר עכ"ל. ורשב"א במשמרת כתב באמת בפ' גיד הנשה כ' הרב ז"ל דאפי' בחלב שמן לא אמרי' מפעפע במליחה אבל בפרק כל הבשר (גבי דג טמא מליח וכו' שכתב משום שפולט תוכו כל שעה ושעה טיפות מלוחות שהן כחמות אוסרין אותו לגמרי שלא אמרו קולף אלא כגון חתיכה רותחת לתוך חלב צונן שהוא מתגבר עליו ומצננו אבל הכא כולי' חאים מרוב טיפות מלוחו' שהן חמות בעצמן וכן עיקר עכ"ל שם) חזר הרב ז"ל וגילה שאין דעתו כן. עכ"ל הרשב"א. ומרדכי פרק ג"ה כתב בשם ראבי"ה ורבינו אפרים דבטול בששים לא שייך במליחה אלא אם נמלח חלב ובשר יחד וידוע מקום שנגע בו צריך קליפה וכן פסק ר' שמואל וריב"א. מיהו רבינו יצחק הלבן וכל רבותיו וכל הפוסקים פסקו דמליחה נמי בששים ע"ש:

[ג.] חולין דף קי"ב ע"ב רב מרי בר רחל אמלח לי' בשר שחיטה בהדי' בשר טרפה (ובכלי מנוקב כמשפט המולחין בשר וקמבעיא לי' מי אמרי' כי היכי דגבי דם לא חיישינן לדילמא פלט עליון ובלע תחתון דאמרי' כל זמן שטרודין בפליט' אינן בולעין ה"נ לא שנא או לא) (ורשב"א פי' דמספקא לי' לרב מרי אי מלח אינו מפליט אלא דם לחודא ופשיט לי' דפליט ציר מדקתני צירן ורוטבן וציר היינו דנפיק ע"י מלח ורוטב מאי דנפיק ע"י אש) אתא לקמי' דרבא א"ל הטמאים לאסור צירן ורוטבן וכו' (וכיון דצירן אסו' מתסר הבשר מחמת ציר הטרפ' שהוא נוח לבלע מן הדם). ולימא לי' מדשמואל דאמר מליח הרי הוא כרותח וכו' אי מדשמואל ה"א ה"מ דמן (כלו' לגבי דם וכגון בכלי שאינו מנוקב דבתר דפלט הדר בלע) אבל צירן ורוטבן לא קמ"ל (דציר אסור וציר נוח ליבלע הוא). מיתבי דג טהור שמלחו עם דג טמא מותר מאי לאו שהיו שניהם מלוחים (וש"מ ציר נמי לא מבלע כל זמן שעסוקין בפליטה. וש"מ צירן מותר לא גרסי') לא כגון שהי' טהור מליח וטמא תפל (דהשתא לא פליט טמא מידי אבל שניהם מלוחין דטמא נמי פליט אסו' וכ"ש טמא מליח וטהור תפל) והא מדקתני סיפא טהור מליח וטמא תפל מכלל דריש' בששניהם מלוחים עסקינן פרושי קמפרש שמלחו עם דג טמא מותר כיצד שהי' טהור מליח וטמ' תפל ה"נ מסתבר' דאי ס"ד ריש' שניהם מלוחים השת' שניהם מלוחים שרי דשניהם טרודים בפליט'] טהור מליח וטמ' טפל מבעי' אי משום הא לא איריא תנא סיפ' לגלוי ריש' דלא תימ' ריש' טהור מליח וטמ' תפל אבל שניהם מלוחים אסור תנא סיפ' טהור מליח וטמ' תפל מכלל דריש' שניהם מלוחין ואפ"ה שרי ת"ש מסיפ' דסיפ' אבל אם הי' טמא מליח וטהור תפל אסור טמא מליח וכו' הוא דאסור הא שניהם מלוחים שרי איידי דתני' ריש' טהור מליח וטמ' תפל תנא סיפ' טמא מליח וטהור טפל. כתבו תוס' טהור מליח וטמ' תפל מותר גבי מליח כרותח לא שייך לא עילאה גבר ולא תתאי גבר ואפי' קליפה לא בעי אע"ג דאמרינן (פסחים דף ע"ז) גבי עילאה ותתאי אדמיקר לי' בלע. ויש ללמוד מכאן דאין צריך להגעיל דפוסי גבינות הכותים ומותר לעשות בהם גבינות לישראל ולמולחו בתוכן והוי כמו טהור מליח וטמ' תפל דאין שייך מליחה בעץ ולא נעש' רותח ע"י מליחה עכ"ל. וכ"כ הר"ן בחדושיו וז"ל ועוד אפשר לי לומר דלא שייך במליחה פלוגת' דעילאה גבר כלל משום דהתם ודאי לא אמרי' הכי אלא בנסתלק מעל האור שאלו הוי על האור שניהם היו מתחממין וכשנסתלק מהאור מפני שהוא הולך ומתקרר וסופו שיתקרר בודאי אמרינן שעה אחד ממהר לצנן את חברו אבל המליח שאין סופו להצטנן מעצמו לא מפלגינן בי' כלל בין עילא' לתתאי ומש"ה אמרי' סתמ' דאם הי' טהור תפל וטמ' מליח אסור איזה מהם שיהי' תחתון או עליון ומיהו משמע דבקליפה סגי לי' דבכל איסור שע"י מליחה סגי בקליפה שלא כדברי הרמב"ן שאוסר את כולו מיהו אפשר לומר דכיון שציר זה יוצא מן הטמ' ועמד בעינו ונבלע אח"כ בטהור הוי לי' כנטף מרוטבו על החרס דבעי נטילת מקום עכ"ל. ור"ן בהלכות כתב דג טהור וכו' מותר לאו בנוגעין זה בזה עסקינן אלא שעומדין בסמוך בכדי שפליטה של זה נוגעת בזה והוא שיהא טהור מליח וטמ' תפל דהשת' טמא לא פליט מידי אבל היו שניהם מלוחים אסורין דטמ' פולט ציר וטהור בולע וציר דג טמ' מדרבנן מיהו אסור ואין צריך לומר שהי' טמא מליח וטהור תפל שהוא אוסר משום דטמ' מלוח פולט ציר וציר זה