כסף נבחר חלק ב רנ

(כלל פ) ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף או לא [א.] חולין דף כ"ט ע"ב אמר ר"ל משום לוי סבא אינ' לשחיטה אלא לבסוף (אין השחיט' קרוי' שחיטה אלא בסופה) ור' יוחנן אמר ישנה לשחיט' מתחלה ועד סוף (הכל קרויה שחיט') אמר רבא הכל מודים היכא דשחט סימן א' נכרי וסי' אחד ישראל שהיא פסול' (ואפי' למ"ד אינה לשחיט' וכו' ולא מקרי שחיטת נכרי מיהו שחיטת ישראל נמי לא הוי והוי לן כקוץ בעלמא ואטרפ' לה) שהרי נעש' בה מעשה טרפ' ביד נכרי. בעולת עוף נמי היכא דמליק סי' אחד למט' וסי' אחד למעל' פסולה שהרי עשה בה מעשה חטאת העוף למט' (שמליק' חטאת עוף בסי' א' אע"ג דבעולה לא הוי סוף מליק' עד גמר השני) לא נחלקו אלא כגון ששחט סי' א' בחוץ וסי' א' בפנים למ"ד ישנה לשחיט' מחייב (משום שחוטי חוץ) למ"ד אינה לשחיט' וכו' לא מחייב. א"ל רבה בר שימי מר לא אמר הכי ומנו ר' יוסף היכא דשחט סי' א' בחוץ וכו' נמי פסול שהרי עשה בה מעש' חטאת עוף בחוץ לא נחלקו אלא כגון ששחט מיעוט סימנין בחוץ וגמרו בפנים למ"ד ישנה מחייב ולמ"ד אינה וכו' לא מחייב. מתיב ר' זירא כל העוסקין בפר' וכו' מטמאין בגדים וכו' אירע בה פסול בשחיטת' בין קודם פסול' בין לאחר פסול' אינה מטמאה בגדים ואי אמרת ישנ' לשחיט' וכו' לפלוג נמי בשחיטת' אירע בה פסול בשחיט' קודם פסול' מטמא' אחר פסולה אינה מטמא' אמר רבא נתקלקל' בשחיט' קאמרת שאנו התם דאגלאי מלתא למפרע דלאו שחיט' היא כלל (שהרי סופ' מוכיח אבל היכא דנגמרה שחיטה ממש אימא לך דכולה קרוי' שחיט' מתחלה ועד סוף):

[ב.] חולין דף ל"ו ת"ר השוחט והתיז דם על הדלעת רבי אומר הוכשר ר' חייא אומר תולין אמר ר' אושעיא מאחר שרבי אומר הוכשר ור"ח אומר תולין אנו על מי נסמוך בואו ונסמוך על דברי ר"ש שהי' אומר שחיטה מכשרת ולא דם. אמר ר"פ הכל מודים היכי דאיתא לדם מתחל' ועד סוף דמכשר כי פליגי בנתקנח הדם בין סי' לסי' רבי סבר ישנה לשחיט' וכו' והאי דם שחיט' הוא ור"ח סבר אינה לשחיט' וכו' והאי דם מכה הוא ומאי תולין תולין הדבר עד גמר שחיטה אם איתא לדם בסיף מכשיר ואי לא לא. רב אשי אמר תולין לעולם משמע ונתקנח לר"ח מספקא לי' אי ישנה לשחיטה או אינ' וכו':

[ג.] חולין דף קכ"ז מתני' האבר והבשר המדולדלין בבהמ' מטמאין טומאת אוכלין במקומן וצריכין הכשר נשחט' הבהמה הוכשרו בדמיה דברי ר"מ ר"ש אומ' לא הוכשרו וכו':

[גמ'] במאי קמפלגי (ויש הרבה אוקימתות) רב אחא ברי' דרב איקא אמר בנתקנח הדם בין סי' לסי' מר סבר (ר"מ) ישנה לשחיט' וכו' ומר סבר אינה לשחיט' והאי דם מכה וע' זבחים דף ל' מוכח דרבא אליבי' דר"מ סובר אינה לשחיט' ולאביי איכ' למימר דסבר ר"מ ישנה לשחיטה מתחלה וכו':

[ד.] ב"ק דף ע"ב מתני' השוחט ונמצא טרפ' השוחט חולין בעזרה משלם ד"וה ר"ש פוטר בשני אלו. [גמ'] א"ל רב חביבי לרב אשי ש"מ (מדקתני השוחט חולין בעזרה חייב) אינה לשחיט' אלא לבסוף (ונ"מ לענין המחשב בקדשים חוץ למקומם או חוץ לזמנם וכו' אינה מחשב' אא"כ חישב בסוף שחיטה ולמ"ד ישנה וכו' וכל כמה דחשיב הוי מחשב') דאי ישנה לשחיט' וכו' כיון דשחט בה פורתא אסרה אידך לאו דמרי' קטבח אבל אי אינה לשחיטה כל כמה דטבח דמריה קטבח ובגמר שחיט' הוא דמתסר בהנאה). (כתבו תוס' אמאי דחייב רחמנא חולין בעזר' ואשחוטי חוץ לא מצי למפרך מכי שחט פורתא אסרה ואידך מחתך בעפר בעלמא הוא אע"ג דליכא למימר דמחייב אההוא פורתא כמו שאפרש וכו' כיון שאין שם פסול אחר אלא דשחוטי חוץ לבדה איכא למימר בהכי חייב רחמנא אבל כשיש פסול אחר עמו אז יש לפטור אפי' למ"ד ישנה וכו' כיון דבסוף שחיטה הוי כמחתך עפר עכ"ל) א"ל ר"ה ברי' דרבא כי קא מחייב אההוא פורתא א"ל רב אשי לא תדחי' וטבחו כולו בעינן וליכא אלא קשיא. א"ל הכי אמר רב גמדא משמי' דרבא כגון ששחט מקצת סימנין בחוץ וגמרן בפנים. כתבו תוס' אהא דאמר אההוא פורתא מחייב תימא כיון דסוף השחיט' פוסלת אין לו להתחייב אפורתא קמא אפי' למ"ד ישנה וכו'. כדמשמע חולין (כ"ט) דמשני נתקלקל' בשחיטה ואותו קלקול מפ' ר"ת לאו דוקא גוף השחיטה כגון נוחר וכו' אלא אפי' נתקלקלה ע"י מלאכ' שעשה בשעת שחיטה וכו' אלמא משמע דאפי' למ"ד ישנ' כשאירע פסול באמצע אין תחלת השחיטה שחיטה. וי"ל דה"נ הוי מצי לאקשוי' עכ"ל:

[פסק] [ה.] בפ"ד משחיט' כתב הרמב"ם התחיל הנכרי לשחוט מיעוט סימנין וגמר ישראל או התחיל ישראל וגמר נכרי פסול ישנה לשחיט' מתחלה ועד סוף אבל אם שחט נכרי דבר שאינו עושה נבלה כגון ששחט חצי גרגרת בלבד וגמר ישראל כשרה. כ' לח"מ תימא איך תלה הדבר בישנה וכו' הא כששחט הנכרי מיעוט הושט הרי עושה אותה טרפה ואפילו למ"ד אינה וכו'. וי"ל דרבינו אינו מפרש שהרי עושה מעשה טרפ' כרש"י שרש"י הוקשה לו למ"ד אינה כו' הא אזלינן בתר גמר' ותירץ דמ"מ שחיטת ישראל לא הוי אבל רבינו תירץ כשאמרו אינה לשחיטה וכו' ר"ל כשמשלי' הישראל הקנה אע"ג שהנכרי שחט חציו בהשלמת רובו הוי כאלו שחט הוא הכל וכן בשחט נכרי חצי ושחט והשלימו ישראל דהשלמת' הרוב הוי כאלו שחט הכל אבל כשזה שחט כל הקנה או רובו הרי הישראל לא השלים הרוב לומר שהוי כאלו שחט כל הקנה ולא אמרינן אינה וכו' לומר בשהשלים הושט הוי כאלו שחט הקנה דאין סימן א' משלים לסימן האחר וז"ש שהרי עושה מעשה רפ' כלומר בשחיטת הקנה נעשית טרפה ואין זה יכול להכשירה, א"כ לפי זה בששחט הנכרי מיעוט הקנה ומיעוט הושט וישראל משלימן למ"ד אינה לשחיט' וכו' הוי כשרה עכ"ל ומרכבת בשם בתי כהונה כתב דרמב"ם כתב ישנה לשחיטה להורות דאפ"ה קי"ל דאם שחט הנכרי חצי גרגרת כשר' ע"ש. ובפ"א מפסולי המוקדשין הלכ' י"ח כ' הרמב"ם שחט מיעוט סימנין בחוץ וגמרן בפנים וכו' פסולין שישנה לשחיט' מתחל' ועד סוף:

(כלל פא) יש שאלה להקדש או לא [א.] נזיר דף ל' מתני' בית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש ובה"א אין הקדש כיצד אמר שור שחור שיצא מביתו ראשון הרי הוא הקדש ויצא לבן בש"א הקדש ובה"א אינו הקדש. כתבו תוס' אית דמפרשי דשור שחור שיצא אחר הלבן קדוש ואע"ג דלא נפק ראשון מן הבית ומיירי שיצא ראשון מן הבית לשאר שוורים שחורים. ואית דמפרשי בגמרא מילתא דב"ש דקאמר הקדש אלבן קאי וכו' דיש לומר דדעתו הוי להקדיש מה שיצא מביתו ראשון ומה שאמר שחור לפי שטעה וסבר שהשחור יצא ראשון הלכך טעותו לא ימנע את ההקדש מלחול על השור שיצא מביתו ראשון אפי' על הלבן חל ההקדש עכ"ל. גמ'] מ"ט דב"ש דילפינן תחלת הקדש מסוף הקדש מה תמורה אפי' בטעות [כדאמרי' תמורה (דף י"ז) שאם סבור לומר זו תמורת עולה ואמר זו תמורת שלמים ה"ז תמור'] ובה"א ה"מ תמורה אבל אחותי הקדש בטעות לא מחתינן. ובדף ט' אית' דב"ש סברי אין שאלה להקדש (אין שאלה בטעות להקדש) ואין שאל' בנזירות [ולא לטעות בנזירות דנזירות כהקדש דמי דכתיב קדוש יהי' גדל פרע] כתבו תוס' דלא אמרי ב"ש אין שאלה וכו' אלא היכא דחל הקדש או נזירו' רגע אחד שוב אין מועיל בו שאלה אבל היכא דלא חל אפי