כסף נבחר חלק ב רמט

(עכ"ל) דרבנן לגמרי שאין לו עיקר בדאוריית' מקודשת ואם חמץ דאורייתא ושעות דרבנן או להפך ספק מקודשת. כ' בית שמואל ותוס' כתבו בשם רש"י אפי' חמץ דרבנן ושעות דרבנן אינה מקודשת ותוספות ורא"ש ס"ל תרי דרבנן מקודש' ולפי דעת רש"י דתרי דרבנן נמי אינה מקודשת לפ"ז שאר איסור דרבנן שאין לו עיקר בתורה אינ' מקודשת כי חמץ דרבנן ושעות דרבנן הוי כמו שאין לו עיקר בתורה וכן משמע מרא"ש כו' ולכאורה נרא' דאינה מקודשת בכל איסור דרבנן אפי' אין לו עיקר בתורה מ"מ כיון דמדרבנן אסור אינו נותן לה כלום וכל המקדש אדעתא דרבנן וכו' וכן משמע בש"ג ספ"ב דקדושין. וכן איתא בתשו' הרי"ף אם מקדש לפני פסולי עדות דרבנן אינה מקודשת. גם כתבתי לעיל אם מקדש אות' בדבר שאין לו בו רק קנין דרבנן כגון מעמד שלשתן מ"מ קונ' אות' מדאורייתא כן י"ל הכא להיפוך מחמת גזרת חז"ל אינו שלו ואינו קונ' אותה כלל וצ"ע. וד"מ הביא במעמ"ש דעת רי"ו דאינ' מקודשת אלא מדרבנן משמע דס"ל עיקר כרי"ו וכ"כ הב"ח ע"ש. וע' בטור אה"ע סי' מ"ב שכתב בשם רמב"ם המקדש בפסולי עדות דרבנן צריכה גט מספק (וכן הוא בש"ע) וב"י כ' בשם הרי"ף דאין חוששין לקדושין. וכ' ב"ש מבואר בב"י בשם מ"כ אם קדש לפני פסולי דרבנן נמי תפסי קדושי אחר שאפי' הראשון ושני קדשו לפני פסולי דרבנן תופסין קדושין של שניהם כל שאין קדושין כשרים תופסין קדושין של אחר עכ"ל. (וע' באספ"ז ב"ב דף קכ"ד גבי פלוגתא דגבו קרקע וכו' דלרבה דס"ל שעבודא לאו דאורייתא לא מקרי מלוה מוחזק בנכסי לוה והוי ראוי לגבי בכור ואע"ג דשעבודא דרבנן ומצי טריף מלקוחות דמשום דשעבודא דרבנן לא מקרי מוחזק וראי' מדפרכינן סוף גט פשוט עליה דרבה דקאמר שעבודא לאו דאורייתא מהא דגבו קרקע יש לו אלמא שעבודא דאוריי' דאי לאו מדאורייתא כיון דאי קדם וזבין מדאורייתא זביניה זבינא ולא מצי טריף ראוי הוא דשעבודא דרבנן לא משוי לי' מוחזק):

[כ.] בש"ע ח"מ סי' ב' בהגה בשם המרדכי פ"ק דב"ב כתב נוהגין בכל מקום שטובי העיר בעירן כב"ד הגדול ומכין ועונשין והפקרן הפקר כפי המנהג. אע"פ שיש חולקין (מהר"ם ומהרי"ק שורש א' ופסקי מהרא"י סי' רנ"ג) וס"ל דאין כח ביד טובי העיר באלה רק להכריח הצבור במס שהי' מנהג מקדם או שקבלו עליהם מדעת כולם. וכתב סמ"ע ומשמע בפסקי מהרא"י דלא אמרינן הפקר ב"ד אלא בגדול שאין בדור כמוהו. וע' במרדכי בפרק אלו מציאות שכ' וגם מפני תקנות הקהלו' (שגזרו חרם על כל מי שיבא לידו מנכסי ספינ' שנאבד' שיחזיר לבעלים. גבי מעשה שנטבעה ספינ') צריך שמעון להחזיר אבד' אם נתייאש ראובן דהפקר ב"ד הפקר וליכא למימר דוקא בדורות ראשונים וכו' שהרי אמרו חכמים מפני מה לא נתפרשו שמותן של ע' זקנים וכו' וכתיב וישלח ירובעל ואת בדן וכו' לומר לך יפתח בדורו וכו' מי שנתמנה פרנס על הצבור כאביר שבאבירים ושלום גרשון ב"ר יהודה עכ"ל. וכן הוא בש"ע ח"מ בהג"ה סי' רנ"ט ס"ז:

[כא] בא"ח סי' תקס"ט הקשה הרא"ם על מה דאמרינן דבשבת אין תוקעין וכו' א"כ גם בי"ט דאיכא איסורא בתקיע' שמא יתקן כלי שיר והי' להם לחכמים לבטל ד"ת בשב וא"ת וכו' ותירץ פר"ח שהרי לא מצינו שב"ד יעקרו מצוה אחת לגמרי מן התורה ושיאמרו שלא יתקע שופר לעולם וכ"ת מטעמא דשמא יתקן נגזור בר"ה שחל בשבת דלא הוי עקירה לגמרי דהא מקיימי מצות שופר בשאר השנים הא לק"מ דא"כ מחזי כחוכא דבי"ט לא גזרו ובשבת גזרו אם כי הטעם דשייך בשבת שייך בי"ט עכ"ל. וראי' לדבריו מתוס' יבמות דף כ' ע"ב דפריך התם א"ה כל הנשים לא יתייבמו גזרה משום איילנות וכו' כתבו תוס' כל הני פרכי לא פריך שיעקרו חכמים מצות ייבום לגמרי אלא הכי פירשו וכו' ע"ש שער המלך פ"א משופר. ור"ן בר"פ י"ט של ר"ה הקשה מ"ש הני דגזרי' בשבת ומ"ש מילה דשרי בשבת ולא גזרינן שמא יעביר תינוק או איזמל ד"א בר"ה ותירץ דהני שאני לפי שהכל טרודין בהם ולא מדכר חד לחבריה משא"כ במילה עכ"ל. ט"ז בא"ח סי' תקפ"ח תירץ כיון דהתורה ריבתה בפי' וביום השמיני אפי' בשבת לא רצו לעקור ד"ת בפירוש משום גזרה וכיוצא בזה כתבתי בי"ד סי' קי"ז לענין איסור סחורה בנבלות (וע' תוס' ב"מ דף ע' ע"ב ד"ה תשיך) ושער המלך פ"א משופר הקשה הא אמרינן בפרק ר"א דמילה דר"א דריש יום תרועה יהי' לכם אפי' בשבת וא"כ לפי הט"ז צ"ל דמתני' דריש פרק י"ט אתיא דלא כר"א דלר"א כיון דהתירה התורה בפירוש אין כח ביד חכמים לגזור. וזה דוחק דמתני' משמע הלכה פסוקה היא וצ"ע עכ"ל (וע' כ"מ פ"ב מהל' מילה) ועיין שער המלך שכתב בשם שיטה מקובצת לסנהד' גבי מלך לא דן וכו' דמסתמא כיון דהשם צוה להם בהדיא לדון לא היו חכמים גוזרין עליהן שלא לדון כה"ג פ' איזה נשך וכו' וכ' שער המלך ואין ראי' לט"ז מזה דהכא איכא מצוה וכו' ועיין תוס' ב"מ דף ס"ד ע"ב מוכח כט"ז:

[כב] כתב הריטב"א בקדושין דף נ"ו ע"ב על הא דתנן המקדש בערלה וכו' אינה מקודשת וכו' וז"ל ואיכא דקשיא ליה אמאי אינה מקודשת דהא אפשר ליהנות בה שלא כדרך הנאתן. ולאו מלתא היא דנהי דלית ביה איסורא דאורייתא איסורא דרבנן מיהא איכא והמקדש באיסורי הנאה דרבנן כגון סתם יינם וכיוצא בו אינה מקודשת כדאמרי' בפסחים דהמקדש אפי' בחטי קורדנייתא שאינן אלא נוקשה דרבנן אינה מקודש' ואע"ג דהמקדש בעדים פסולין מדרבנן מקודשת אומר מורי נר"ו דלא דמי דהתם איכא עדות מעלי' מן התורה ומקודשת של תורה היא ולא מפקעי רבנן קדושי דאורייתא בכדי אבל הכא כיון דאמר רחמנא דניתב לה ממונא ומאי דיהיב לה השתא לאו ממונא הוא דהא אסרוה רבנן עלה לא מיקדשא כלל ומאי דאמרי' לקמן דלר"נ חולין בעזרה לאו דאוריי' דאשה מתקדשת בה ה"ק דכיון דחולין בעזרה לאו דאורייתא לא אסרינהו רבנן בהנא' אלא באכיל' אבל חמץ וסתם יינם וערלה שלא כדרך הנאתן דאיסורי הנא' דרבנן אינה מקודשת כלל וכי תימא והא שרי שלא כדרך הנאתן אפי' מדרבנן לחולה שאין בה סכנה הא ל"ק ואע"ג דמותר בו מ"מ אסור הוא למכרה לה לחולה זה וליטול דמים ממנה תדע דהא אפי' בדרך הנאה מותרת בחול' שיש בו סכנה ואפ"ה אסור למוכרה לו בדמים וכו' וכיון דכן לא חשיב ממונא כלל ואפי' הוא חולה שראויה להנות בה אינ' מקודשת דאטו ממונא יהיב לה אא"כ אומר לה הרי את מקודש' באותה הנאה שיש לך שנתתי לך דבר שתתרפאי בו ויש באותה הנא' שוה פרוט' עכ"ל:

[כג] כתב ר' יונה ריש ברכות יש להקשו' לרבנן דאמרי דאפי' דיעבד אינו יוצא בק"ש של ערבית אלא עד חצות אם עבר חצות מה יהא דינו שאם נאמר שלא יקרא כלל קשה כיון דק"ש מן התור' האיך יכולין חכמים לפוטרו ממנה ואית דאמרי דס"ל דאחר חצות קורא אותה בלא ברכות וכו' ונרא' למורי הרב נ"י דס"ל לרבנן שאפי' ק"ש עצמה שהוא מן התורה כל הלילה אינו קורא אותה אחר חצות שיכולין חכמים לפוטרו ממצות עשה כל זמן שעושין כן משום סייג או משום קיום המצוה עצמה עכ"ל. עיין תוס' סוכה דף ג' ד"ה דאמר שכתבו היכא דב"ה מחמיר מדרבנן וב"ש מוקמי לה אדאורייתא אם עשה כדברי ב"ש לא יצא ידי חובתו אפי' דאורייתא כדאשכחן לב"ש היכא דיתיב אפומא דמטללתא דגזר שמא ימשוך אחר שולחנו קאמר לא קיימת מצוה סוכה מימיך דאפי' מדאוריית' לא קיים ומדב"ש נשמע לב"ה עכ"ל: