כסף נבחר חלק ב רמו

לקיימה אלמ' אע"ג דלא הוי אלא מדרבנן אפ"ה אמעט ליה מקר' דמ"מ אינה ראוי' דאנן אינה ראוי' לקיימה ממעטינן אפי' שיהי' מדרבנן וי"ל דלכך כ' רש"י שניות שגזרו חכמים להרחיק מן העברה וכו' פי' לפירושו דשניא שניות מנתינה דהנתינים דוד גזר עליהם שלא יבואו בקהל כממזרים ושאר הפסולין והלכך מ"מ אינם ראוין לבא בקהל אבל השניות לא אסרו חכמים אנא להרחיק מעתה לענין קנס לא הפקיעו חכמים מה שחייבין להם עכ"ל) (ותוס' ר"פ אלו נערות פליג ארש"י ומביא ראיה מהא דאמרי' ממזרת ונתינה למ"ד ראוי' לקיימה הא אינה ראוי' לקיימה וכו' נר' דס"ל לתוס' כיון דמדאוריית' חזי ראוי' לקיימה מקרי כמו שניות. ומשנה למלך פ"א הלכ' ה' מנערה הבי' ג"כ דברי האספ"ז וכ' ולא מצאתי טעם בחילוק הזה ועיקר הקושי' ל"ק שמה שהקשו אלא שניות. הוא משום דהוי ס"ד דאותה בריית' דקתני עריות וכו' שמעון התמני היא וכמו שכתבנו ולדידי' דדריש אשה שיש בה הויה פשיט' דשנייה יש בה הויה ויש לה קנס. ומה שאמרו נתינה אין לה קנס הוא אליב' דר"ש בן מנסי' עכ"ל. (ולי נר' דחלוק דאספ"ז הוא נכון דהתם גבי נתינים גזר דוד עליהם שלא להדבק בישראל משום לתא דידהו דהיו אכזרים כדאית' ביבמות א"כ שפיר נוכל לומר כיון דאינן ראוין מצד עצמן להדבק בישראל אין להם קנס. אבל בשניות דלא גזרו משום לתא דידה אלא אף משום לתא דיד' נמי כדי להרחיק שפיר קאמר דלא הפקיעו ממונ'). ועיין סוטה דף כ"ד מתני' ובפירוש המשניות לרמב"ם:

[י.] קדושין דף נ"ח תני' המקדש בפטר חמור ובחולין שנשחטו בעזרה רש"א מקודשת וכו' אלמ' לר"ש חולין שנשחטו כו' לאו דאוריית' (אלא מדרבנן וכו') כתבו תוס' קשה כיון שאסור מדרבנן האיך מקדש בהן והאמר רב המקדש מו' שעות ולמעל' אפי' בחיטי קורדניית' דאינן אסורין כ"א מדרבנן אין חוששין לקדושין. י"ל דהתם מיה' איכ' שעות דאוריית' לפי מה שפי' ר"ת התם אבל הכא אינו אלא איסור' דרבנן עכ"ל. ורשב"א כתב וי"א דהמקדש בכל איסורי דרבנן אינה מקודשת והא דדייקינן הכא אלמ' לר"ש לאו דאוריית' לאו למימר' דאי הוי מדרבנן מקודשת אלא דאי דאוריית' ודאי לא הוי מקודשת ואי ס"ל דרבנן מיה' דלמ' לא סבר ר"ש כרב גידל. ובירושלמי פ"ק דמכלתין גרסי' כתבו על דבר שהוא אסור בהנאה תני בא מעשה לפני רבי ואמר ה"ז מגורשת ר' אלעזר אומר אינה מגורשת וכו' עד מהו כדין רבנן דקסרי בשם ר"י בר אחא מן דמר מגורשת אסור הנייה מדבריהם ומאן דמר אינה מגורשת אסור הניית מדברי תורה ופריך באיסור הנייה מדבריהם מקודשת אין תימר כן לית הדא פליג' על ר"מ המקדש בחמץ מו' שעותי ולמעל' לא עשה כלום וחמץ מו' שעות ומעל' טב הוא כלום חמץ בגופו קידש ברם הכא בהנאה שבו קידש אלמ' במקדש בגוף איסורי הנאה של דבריהם אינה מקודשת ויש מביאין ראי' מדתני' בתוספת' דמכלתין המקדש ביין נסך בעורות לבובין ובכל מה שחל עליו שם ע"ז אע"פ שמכרן וקידש בדמיהן אינה מקודשת ואמרי' דתקרובות ע"ז אינה אסור' בהנא' אלא מדבריהם וכו' ואפ"ה אינה מקודשת ולית' דהא אמרי' בחולין השוחט בשבת בחוץ לע"ז חייב ג' חטאות ואקשינן כיון דשחט בה פורת' אסרה אידך מחתך בעפר הוא אשחוטי חוץ אמאי מחייב ואם אית' דמדאוריי' לא מתסרא שפיר מחייב כיון דשחיטה ראויה היא מדאוריי' דגרסי' בכתובות גנב וטבח בשבת וכו' משלם דו"ה דברי ר"מ וחכמים פוטרין ואוקמינהו דטעמ' דרבנן משום שחיטה שאינה ראוי' ובשחיטת שבת סבר כר"י הסנדלר דאמר מעשה שבת אסורים. ואמרי' דפליגי בה ר"א ורבינא חד אמר דאוריי' וחד אמר דרבנן ואקשי' ולמ"ד דרבנן מ"ט דרבנן דפטרי ופרקינן כי קא פטרי רבנן אשארא אלמ' דאע"ג דאינו ראו' מדרבנן אפ"ה מחייב דו"ה דשחיטה ראוי' קרינן לי' וכו' ובכתובות דף ל"ה כתב אהא דאמרי' המאמנת אין לה קנס ולא פתוי פירש"י שאינה בחזקת בתולה הואיל ונשאת ולא נהיר' וכו'. ואיכ' דמוקמי כר"י הגלילי דאמר נער' שנתארס' אין לה קנס ולא פתוי וכיון דארסה אמה ואחיה הרי היא כארוסה דעלמ' ואין לה וכ"ת כיון דאירוסין דרבנן הן אמאי אין לה קנס אמרי דהא קיי"ל הפקר ב"ד הפקר ול"ד להא דאמרי' בשנייה דמדאוריית' חזיא לי' אמאי אין לה קנס. ולא להאי דאמרי' לעיל למ"ד דרבנן מ"ט דרבנן דפטרי התם אע"ג דלא קרי בי' ולו תהי' לאשה מדרבנן לא מפסדה קנס דהא איכ' כמה דלא מינסבן ואית להן קנס והא דלעיל נמי כיון דטבח חייב בד"וה אע"ג דאסרוהו עלי' בלכתחלה. אבל הכא כיון דתקינו לי' רבנן נשואין כארוסה של תור' היא ואין לה קנס עכ"ל. ועיין ברש"י פסחים דף ז' אהא דאמר רב גידל וכו' שכ' ואע"ג דאתי איסור הנאת חמץ דרבנן דשש ומפקע קדושי תורה וקשרי א"א לעלמ' הא מתרצינן בכמה דוכתי כל דמקדש וכו' והפקר ב"ד וכו' והם הפקירו ממונו. ועיין תוס' פסחים דף כ"ט ד"ה אין פודין דאם קדם מומן להקדשן דלא קדוש אלא קדושת דמים אין פודין קדשים להאכילן לכלבים מדרבנן ואין לתמוה אטו משום חשש דרבנן נפקיע מעילה דאורייתא דכיון דאמרו רבנן אין פודין לא שויא מידי עכ"ל:

[יא.] ב"ק דף ע"ב ע"ב ר' יוחנן אמר ישנה לשחיט' מתחל' ועד סוף פריך אלמ' קסבר ר"י חולין בעזרה לאו דאוריית'. דאי דאוריית' מכי שחיט פורתא אסרה אידך לאו דמרה קטבח וכו'. כתב תוס' משמע דאי הוי דרבנן חשיב דמרה שפיר ומתוך כך נרא' לדקדק דתקרובות ע"א אסורה בהנאה מדאוריי' מדקאמר לעיל ור"מ שוחט לע"א אמאי חייב כיון ששחט בה פורת' וכו' ואי דרבנן הוי חשיב שפיר דמרה. ומיהו יש לדחות דתקרובות ע"א אפי' לא אסור בהנאה אלא מדרבנן חשיב לי' שפיר לאו דידי' כיון דאסרו חכמים בכל הנאה אפי' קידש בו אין האשה מקודשת כדאית' בתוספת' פ"ד דקדושין המקדש ביי"נ בעורות לבובין אינה מקודשת אבל חולין בעזרה אי הוי דרבנן וקידש בו האשה מקודשת לכך חשיב דמרי' עכ"ל (וגם כאן צריך לחלק בין תקרובות ע"א ובין חולין בעזרה לענין קדושין דאל"כ היא גופא תקשי אמאי התם דג"כ אינו אסור אלא מדרבנן אינה מקודשת):

[יב.] ע"א דף ס"ג תני' בא עלי' ואח"כ נתן אתננה מותר ורמינהו בא עלי' וכו' אסור לא קשי' הא דאמר התבעל' לי בטלה זה הא דאמר בטלה סתם. בטלה זה מאי הוי הא מחסר' משיכ'. בזונה כותית. כתבו תוס' פי' (הא דפריך והא מחסר משיכה) ואפי' לר"י דאמר ד"ת מעות קונה הכא גבי אתנן לא קני כיון שהפקיעו חכמים דאין קניית מעות קונ' ואוקמיה אמשיכה גם ממנה הפקיעו ואין כאן אתנן כלל. ולא דמי לההיא דפ' הזהב נתנה לסיטון שקניית הכסף מועיל כיון דמעל מן התור' מי יפקיע מעילה ממעות הקדש עכ"ל (דבריהם סתומים). ולחם משנה פ"ג ממכירה פי' דבריהם הכי דשאני מעות הקדש כיון דחל בהם הקדושה מן התור' וזה בא להוציא' מדין תורה מעל ואין כח ביד חכמים להפקיע אבל גבי אתנן קודם שיהי' אתנן חכמים עקרו הקניי' ומעולם לא הי' אתנן אע"ג דהביאה במקום כסף עכ"ל). ובמציעא דף מ"ח גבי פלוגת' דמעות קונות כ' רש"י ונפק' מיני' לענין איסור' אם קידש בו את האשה לר' יוחנן הוי קדושין דמדאוריית' קניה ודידיה הוא לר"ל לא הוי קדושין עכ"ל. כתב באספ"ז בשם הריטב"א ולא מחוור כיון דמדרבנן אין קונות הפקר ב"ד הפקר ואף לר"י אינה מקודשת למאן דאמר דלית לי' למוכר רשות להפקירן (להאי זוזא עכ"ל):