כסף נבחר חלק ב רמה

הוא גר צדק וכו' דמשמע דהוא גר גמור) עכ"ל. (ומדברי רש"י נרא' דהוא גר מדרבנן שכ' מגעו ביין כשר). ובתוס' ר"פ בן סורר כתבו דהוי גר מדאוריית' ע"ש וע' בכלל (זכין לאדם) מה שכתבתי:

[ד.] נדרים דף ט"ו ע"ב האומר לאשה קונם שאני משמשך ה"ז בבל יחל והא משתעבד לה מדאוריית' וכו' באומר הנאת תשמישך עלי וכו' שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו. כתב הר"ן וא"ת והא האי נדרא דרבנן הוא דהנאת תשמיש לית בה ממשא וליכא למימר באומר קונם גופך עלי מתשמיש עסקינן דהא דומי' דשאיני ישן וכו' קתני לה ואוקמא רבינא בבל יחל דרבנן וכיון דמדרבנן בעלמא הוא האיך חייל נדרא דיליה לאפקועי מצות עונה ומצות פ"ו י"ל כיון דנדרא מיהא חייל ממילא פקעי להו הנך מצות דחכמים מתנין לעקור בשב וא"ת עכ"ל. (ועיין ברא"ם בתוספותיו על הסמ"ג בה' שופר ד"ה אין תוקעין שכתב וז"ל אך קשה דא"כ בלא גזרה דרבה נמי לא היה להם לתקוע דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מהתורה בשב וא"ת. וי"ל דלא אמרי' שוא"ת שאני אלא היכא דליכא הכשר מצוה כגון ההי' דאין מפקחין את הגל דבעידנ' דקעקר שבות של דבריהם לא מקיים עשה דתקיעת שופר אבל הכא דבעידנא דקעקר איסורא דרבנן מקיים עשה דשופר לית להו לחכמים כך להעמיד דבריהם אפי' בשב וא"ת עכ"ל. ולכאור' זה הפך מדברי הר"ן דהא הכא בעידנ' דמקיים מצות עונ' עובר על איסור דרבנן עיין מ"א סי' תמ"ו) חם לא שנא' שאיסור בל יחל בשעת העראה ומצות עונה היינו בביאה גמורה. עיין שער המלך פ"ג מא"ב. ע' כתובות דף ע' ע"ב על מתני' דהמדיר את אשתו וכו':

[ה.] גיטין דף נ"ה ע"ב מתיב רבא גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר משלם כפל ואינו משלם ד"וה ותני עלה בחוץ כה"ג ענש כרת ואי אמרת יאוש כדי לא קני כרת מאי עבידתי' אמר רב שזבי כרת מדבריהם אחיכו עלי' אמר רבא כרת שע"י דבריהם באת לו אוקמי' רבנן ברשותי' כי היכי דלחייב עלה (אוקמי' ברשות גנב אם הקדיש' שיחול עלי' הקדש גמור ושיתחייב כרת אם ישחטנה בחוץ כי היכי דאוקמי' ברשותיה לענין כפרה וקנס הוא דקנסוהו והפקר ב"ד הפקר וקדשה):

[ו.] גיטין דף ל"ו פריך הש"ס ומי איכא מידי דמדאורייתא משמט' שביעית והתקין הלל דלא משמט' אמר אביי בשביעית בז"הז ורבי היא. ומי איכא מידי דמדאוריי' לא משמט' (בזה"ז) שביעית ואתו רבנן ותקנו דמשמט אמר אבני שב ואל תעש' היא (הלוה הזה יושב ובטל ואינו עושה מצוה לפרוע חובו ולא עקר ליה בידים וכי האי גונא מותר לעקור דבר מן התורה וכו' דלא עקירה בידים הוא) רבא אמר הפקר ב"ד הפקר (לעולם בין לרבנן דאמרי שביעית בזה"ז דאוריית' תיקן הלל דלא תשמט ובין לרבי דבזה"ז דרבנן ואמור רבנן דתשמט לא תקשי דבר דבדבר שבממון אין כאן עקירת דבר מן התורה במקום סייג וגדר דהפקר ב"ד בממון הפקר). ותוס' כתבו דרבא לא קאי על קושי' ראשונה משום דקשיא ליה דלא היה לו להלל לעקור שביעית שהוא דאוריית'. אלא מתרץ קושי' שנייה עכ"ל. כתב הרשב"א בחדושיו ה"נ אפקורי הפקיר הלל ממונו של לוה לגבי מלוה ומגבינן ליה וכן פירש"י ואקושיא קמיית' נמי קאי. ומינה שמעי' דכח ב"ד יפה להפקיר ממון ולזכותו לזה אפי' קודם שבאו לידו. וכן מוכח מקרא דאלה הנחלות וכו' דמה אבות מנחילין ואומרים שדה פלוני לפלוני וזכה לו מיד ואף קודם שבא לידו אף ראשים מנחילין ואומרין ממון ראובן יהא לשמעון וזוכה בו מעתה שמעון עכ"ל:

[ואצרף לכלל זה כל מקום שאמרו מדאורייתא מחזי חזי ורבנן היא דפסלוה וגם שייך לכלל זה בכל מידי דאית ליה קנין מדרבנן אי מהני אף מדאורייתא או לא]:

[ז.] סוכה דף כ"ג מתני' העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה ועולין לה בי"ט בראש האילן או ע"ג הגמל כשרה ואין עולין לה בי"ט (דגזור בה רבנן אין עולין באילן ואין משתמשין בו שמא יתלוש):

[גמ'] מתני' מני ר"מ היא דתניא העושה סוכתו ע"ג בהמה ר"מ מכשיר ור' יהודה פוסל מ"ט דר"י אמר קרא חג הסוכת תעשה לך שבעת ימים סוכה הראוי לשבעה שמה סוכה ושאינה ראויי' לשבעה לא שמה סוכה (והשתא דגזור רבנן אין עולין לה נמצאת שאינה ראויי' לראשון) ור"מ הא נמי מדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דגזרי בה. כתב הריטב"א סוכה הראוי' לז' וכו' וזו אינה ראוי' לז' רצופין שהשבת בא לעולם בתוך הזמ' ובהמה אינה ראוי' לשבת ודמיא כמו שאינה ראוי' לעמוד ברוח מצוי' ור"מ נמי הא מדאוריית' חזי וכו' ובודאי דלר"י נמי איסורא דבהמה דרבנן הוא אלא שהוא סובר שכן דין תורה לפסול כל סוכה שאינה ראויה לשבעה מאיזה צד וענין שיהי' והרי היא פסולה מן התורה עכ"ל. (ומהאי טעמא נמי הוה פוסל בסוכה על גבי אילן. תוס'):

[ח] יומא דף ע"ד גביהא הא דאמר ר"ל חצי שיעור מותר מ"הת מודה שאסור מדרבנן. פריך הש"ס אי הכי לא לחייב עלי' קרבן שבועה אלמא תני שבוע' שלא אוכל ואכל נבלות וכו' חייב ואמר ר"ל אי אתה מוצא אלא במפרש חצי שיעור ואליב' דרבנן או בסתם ואליב' דר"ע (וכיון דס"ל דחצי שיעור אסור מדרבנן והרי אף עליו מושבע משום לאו דלא תסור) וכ"ת כיון דאית ליה היתר מהתורה קחייל קרבן שבועה (אין זה מושבע מסיני) והתנן שבועת העדות אינה נוהגת אלא בראוין להעיד והוינן בה למעוטי מאי ר"פ אמר למעוטי מלך רב אחא בר יעקב חמר למעוטי משחק בקובי' והא משחק בקובי' מדאוריית' מחזי חזי (דלא הוי גזלן דאוריי' אלא שגזל מידו) ורבנן הוא דפסלוהו ולא קא חייל שבועה. שאני התם דאמר קרא חם לא יגיד והאי לאו בר הגדה (אם לא יגיד משמע מי שהגדה שלו מועלת לבעל דין והאי לא מהני הגדה דידי' הואיל ולא מקבלינן לה מדרבנן וכו'. ובשבועות דף ל"א נמי אית' האי סוגי' ואמרי' מ"ד מלך אבל משחק בקובי' כיון דמדאוריית' חזי ורבנן הוא דפסלי מחייב בשבועות עדות. כתבו ואע"ג דלקמן אמר הכל מודים בעד מיתה שחייב משום דרבנן אכשרוה ואזלינן בתר דרבנן. בתר תרווייהו אזלינן לחייבו דהתם כיון דמדרבנן מועלת עדותו הרי יש כאן הפסד ממון במה שלא העיד והכ' אע"ג דמדרבנן לא מהני עדותו מידי כיון דמדאוריית' מהני מחייב עכ"ל. ורשב"א כתב תימ' כיון דפסלוהו רבנן למה יגיד והלא לא חייבתו תורה אלא במפסיד לתובע ממון בכפירתו ומתוך הדחק י"ל דפסולין דרבנן אע"פ שאין מוציאין ממון בעדותן מהני עדותן אי תפיס ואפי' בעדים לא מפקינן מיני' ומהכ' שמעינן לה עכ"ל. ועור כתב דלקמן אית' הכל מודים שכנגדו חשוד וכו' ולימ' מי יימר דמשתבעת והכ' מהתורה הוי ליה למשקל בלא שבועה דכל מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם ושבועה דכשנגדו דרבנן ואפ"ה כיון שזה אינו מפסידו להדי' וכו' פטור. זה שאין מקבלין עדותו לא כ"ש שיפטור וכו' וצ"ע עכ"ל:

[ט.] כתובות דף ל"ז ת"ר עריות ושניות לעריות אין להם לא קנס ולא פתוי וכו' מאי שניות אילימ' שניות מד"ס (שגזרו חכמים על שניות להרחיק מן העברה כגון אם אמו) כיון דמדאו' חזי ליה אמאי אין להם קנס קרינין ביה ולו תהי' לאשה) אלא עריות חייבי מיתות שניות כריתות. (כ' באספ"ז איכ' למידק מ"ש מנתינה דפירש"י בר"פ דדוד גזר עליהן ואפ"ה אמרי' בגמ' ממזרת ונתינה למ"ד ראוי' לקיימה הא אינה ראוי'