כסף נבחר חלק ב רמג

תפילין בראשו שעה אחת והרבה מישראל שאין להם תפילין כמותו עכ"ל. ור"ן בהלכות כתב וי"ל דה"מ לעבור על מצות ל"ת אבל לא דגזרו על ביטול מצות עשה ועוד שהן יכולין לבטלן ממנו בע"כ שיניחוהו בבית האיסורין ותבטל מאליה הלכך תבטל ואל יהרג וא"ת א"כ היכי מסר נפשו ומניחם כיון שאינו מחייב בדבר נמצ' מתחייב בנפשו י"ל שאע"פ שאינו מחויב ליהרג על קיומה אפ"ה רשאי למסור נפשו עליה ומקבל שכר שכל מצוה שמסרו ישראל נפשם עליה בשעת הגזרה מוחזקת בידם ומקבלין עליה שכר הרבה ואמרו בבראשית רבה מה לך יוצא ליסקל על שמלתי את בני מה לך יוצא ליצלב על שנטלתי את לולב וכן מצינו בדניאל שמסר עצמו על התפלה שהיא מדרבנן עכ"ל הר"ן:

[פסק] [ז.] כתב הרמב"ם פ"ח מיסודי תורה כשיעמוד עובד כוכבים ויאנס את ישראל לעבור על אחת מכל מצות וכו' או יהרגנו יעבור ואל יהרג שנא' במצות אשר יעשה וכו' וחי בהם וכו' ואם מת ולא עבר ה"ז מתחייב בנפשו בד"א בשאר מצות חוץ מע"א ג"ט וש"ד וכו' יהרג ואל יעבור בד"א בזמן שהעובד כוכבים נתכוין להנאת עצמו כגון שאנסו לבנות לו בית בשבת או לבשל וכו' או אנס אשה לבעלה וכיוצ' בזה אבל אם נתכוין להעבירו על המצות בלבד אם היה בינו לבין עצמו ואין שם עשרה מישראל יעבור ואל יהרג ואם אנסו להעבירו בעשרה מישראל יהרג ואל יעבור ואפי' לא נתכוין אלא להעבירו על מצות משאר מצות בלבד. וכל הדברים האלה שלא בשעת הגזרה אבל בשעת הגזירה והוא שיעמוד מלך רשע כנבוכדנצר ויגזור על ישראל לבטל דתם או מצוה מן המצות יהרג ואל יעבור אפי' על אחת משאר מצות בין נאנס בתוך עשרה בין בינו לבין העובד כוכבים. כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר ה"ז מתחייב בנפשו וכו' וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג ה"ז מחלל השם וכו' ואעפ"כ מפני שעבר באונס אין מלקין אותו ואצ"ל דאין ממיתין אותו. כתב כ"מ דרבינו פסק כרבא הנאת עצמו שאני ונראה דס"ל כרמב"ן דעובד כוכבים שבא על בת ישראל לאו בכלל ג"ע דא"כ לרבא דאמר הנאת עצמן שאני כלומר אפי' עבדה מעשה הא אמרי' בג' עברות יהרג אפי' מתכוין להנאת עצמן וכו' ולית ליה דרשה דאל תקר' לבת וכו' ואפשר שלזה נתכוין רש"י שכתב על מה שהקשה והא אסתר פרהסי' הוי ונבעלה לעובד כוכבים ולא מסרה נפשה נשמר דלא נימ' דפריך דאשת איש ולא מסרה נפשה דא"כ לא הוי מתרץ מידי דכיון דג"ע היא אפי' מתכוין להנאת עצמן יהרג ומה שלא כ' רבינו אפי' ערקת' דמסאני אפשר דרבינו מפרש כמו שפי' הרי"ף שהיו רצועות ישראל משונות כדי שלא ילבש מלבוש כותי שזו מלא תעשה וכו' ונמוק"י כתב דהא דאמרי' דכותי הבא על בת ישראל לא הוי בכלל ג"ע דוק' הוא אבל ישראל הבא על כותית בכלל עריות דהא זמנין דחייב מיתה דקנאים פוגעים בו וכו' ועל מה שכתב הר"ן דלא אמרו אלא בל"ת אבל במ"ע לא קשי' לי והרי ר"ה בן תרדיון מסר נפשו כדי לעסוק בתורה. ואין לומר מידת חסידות שנו כאן וכו' וההיא דאלישע לא מכרעת דכבר קיים באותו יום מצות תפילין וגם לא אמר לקסדור שמקיים גזרתן שלא להניח תפילין אבל השיב למה ששאלו מה זה בידך וכו'. ומה שכתב רבינו ה"ז מתחייב בנפשו אבל שלמים וכן רבים סוברים דאם נהרג צדקה תחשב לו. כ' נ"י אפי' לסברת הרמב"ם אם הוא אדם גדול וחסיד ורואה שהדור פרוץ בכך רשאי לקדש השם אפי' על מצוה קלה כדי שילמדו העם ליראה את השם. כתב מש"ל דתוס' חולקין ארמב"ם ותוס' דסנהדרין דכ' שמא לא היה בקי בהלכות וכו' אמאי לא קאמר דרצה להחמיר ונראה דמכאן סיעת' למ"ש ר' ירוחם דאם הכותי מתכוין להנאת עצמו אסור להחמיר וכתב הב"ח אפי' בפרהסי' ופרישה כ' דבפרהסי' רשאי ומתוס' מוכח כב"ח עכ"ל. עוד כתב הרמב"ם נשים שאמרו להם עובדי כוכבים תנו לנו אחת מכם ונטמ' ואם לאו נטמ' כולכם יטמאו כלם ואל ימסרו וכו' וכן אם אמרו תנו לנו א' מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג כלכם וכו' ואל ימסרו נפש אחד מישראל ואם יחדו להם וכו' אם הי' מחויב מיתה כשבע בן בכרי יתנו אותו להם ואין מורים להם כן לכתחלה ואם אינו חייב מיתה יהרגו כלם ואל ימסרו. כתב כ"מ פלוגת' בירושלמי ר"י ור"ל ר"י סבר אף על פי שאינו חייב מיתה ור"ל סבר והוא כשחייב מיתה ופסק כר"ל דהוי ספק נפשות להחמיר דאל ימסרו בידם. כ' רמ"ך אף על פי שנמצ' בתוספת' כדבריו לא ידענ' טעמ' מאי דהא מסיק בגמר' דמש"ה בשפיכות דמים יהרג וכו' משום מאי חזית והכ' ליכ' האי סבר' דהא יהרגו כלם והוא עצמו ומוטב שיהרג הוא עצמו ואל יהרגו כלם וכ' כ"מ על לא יחדו לא קשה קושייתו דבכל אחד איכ' למימר להו מאי חזית דתמסרו את זה תמסרו אחד מכם והצילו זה ועל פי טענה זו א"א למסור אחד מהם אבל על יחדו קשי' ואפשר לומר דסבר ר"ל דההיא סבר' אינו עיקר הטעם דקבלה היתה בידם דש"ד יהרג אלא שנתנו טעם מסבר' להיכ' דשייך אבל אין ה"נ אפי' היכ' דלא שייך האי טעמ' דינ' הכי (כ' לח"מ דעל רבינו קשה דהוא פסק כר"ל ומביא אותו הטעם שהדעת נוטה שאין מאבדין נפש מפני נפש) ובפ"י מהל' מלכים כ' דבן נח אם אנס אותו לעבור על אחת ממצותיו מותר לעבור. וע' ש"ע י"ד סי' קנ"ז שכ' רמ"א דשעת השמד היינו אם הגזרה הוא על ישראל לבדם וכו' כתב הש"ך אבל אם הוא על כל מדינות מלכותו אף שהישראלים בכלל לא שעת שמד מקרי עכ"ל. עוד כתב הש"ך שם ואם יש סכנת אבר צ"ע אי דמי לממון או לנפש (פי' שאדם צריך לתת כל ממונו ולא יעבור ל"ת כמ"ש רמ"א שם) וע' א"ח סי' שכ"ח ונראה לקול' והמחבר שם כתב דאסור לאדם לומר שהוא כותי כדי שלא יהרגנו אבל אם כדי שלא יכירו שהוא יהודי משנה מלבושו מותר בשעת הגזרה כיון שאינו אומר שהוא כותי:

(כלל עט) יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה או לא [א.] יבמות דף פ"ט תנן התם אין תורמין מן הטמא על הטהור (משום הפסד כהן) ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה במזיד לא עשה ולא כלום מאי לא עשה וכו' אמר רב חסדא לא עשה כל עיקר דאפי' ההיא גריווא הדר לטיבלא רב נתן בר אושעיא אמר לא עשה וכו' לתקן את השירים אבל תרומה הוי. ר"ח לא אמר כר"נ דאי אמר הוי תרומה זמנין דפשע ולא מפריש (ולא הדר מפריש מן הטהור) (כתב תוס' ולכך שוי' רבנן כאלו לא תרם כלל גבי מזיד דאי אמרת תרומה הוא אתי למפשע דהא שוי' נפשי' רשע שוגג לא עשה איסורא מדעת הלכך לא חשו דלמא פשע עכ"ל) וכו'. א"ל רבה לרב חסדא לדידך דאמרת אפי' ההיא גריווא הדר לטבלי' גזרה דלמא פשע מי איכא מידי דמדאורייתא הוי תרומה ומשום דלמא פשע אפקוה רבנן לחולין וכי ב"ד מתני' לעקור דבר מן התורה א"ל ואת לא תסברא והתנן הולד ממזר מזה ומזה (אשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעלך ונשאת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה והולד ממזר וכו') בשלמא משני ממזר אלא מראשון אמאי אשתו היא וישראל מעליא הוא וקשרינן ליה בממזרת א"ל הכי אמר שמואל אסור בממזרת וכו' ואמאי קרי ליה ממזר לאסרו בבת ישראל שלח ליה רב חסדא לרבה ביד רב אחא בר רב הונא ואין ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה והתניא מאימת אדם יורש את אשתו קטנה. בש"א משתעמוד בקומתה (שהגיע לפרקה בשנים ובהבאת שערות) ובה"א משתכנס לחופה ר"א אומר משתבעה. ויורשה ומיטמא לה