כסף נבחר חלק ב רמב

בנערה המאורסה לא אמרי' תהרג אלא היכ' שמתכוין להעביר כגון שאמר לה כותי שתבעל לפלוני בכי האי גוונא מצינו למגרס תהרג וכו' עכ"ל הר"ן וביומא מסיק בשם רמב"ן כאחרים דבג' עבירות אפי' להנאת עצמן אסור והיינו דתני' בספרא שבת הותרה מכללה נערה מאורסה לא הותרה מכללה ופירשו עלה בירושלמי זאת אומרת שאין מתרפאין בג"ע. שבת הותרה מכללה לאו להתרפאות ודכוותי' נערה מאורסה לא הותרה מכללה אפי' להתרפאות ומדקתני לא הותרה מכללה אפי' להנאת אדם במשמע. כ"כ רמב"ן בספר תורת האדם:

[ב.] ע"ז דף נ"ד תני נעבד שלו אסור ושל חברו מותר ורמינהו איזה נעבד כל שעובדין אותו בין בשוגג וכו' בין אונס וכו' האי אונס ה"ד לאו כגון דאנס בהמת חברו והשתחוה לה אמר רמב"ח לא כגון שאנסוהו כותים והשתחוה לבהמתו דידי' מתקיף לה ר' זירא אונס רחמנ' פטרי' דכתיב ולנערה לא תעשה דבר אלא אמר רבא הכל היו בכלל לא תעבדם (בין אונס בין רצון) וכשפרט לך הכתוב וחי בהם יצא אונס והדר כתב ולא תחללו אפי' באונס הא כיצד הא בצנעא והא בפרהסיא. כתבו תוס' וא"ת מאי קא מייתי למפטר אונס מלנערה התם בדין הוא דפטור' משום דקרקע עולם היא וי"ל דלא הוזכר קרקע עולם לענין פטור המיתה ואין טעם לפוטרה ממיתה אלא משום אונס תדע שהרי אם היתה נבעלת ברצון היתה חייבת וכו' וזה הוזכר לגבי מסירה עצמה למיתה דמזה הטעם אינה מחויבת למסור עצמ' וכו' עוד כתבו לכאורה משמע דרבא ס"ל דאונס בצנעא אין לו למסור עצמו מתוך כך היה נראה לפסוק כר' ישמעאל דשרי נמי ע"א בצנעא ובשאלתות פסק כר' יוחנן בסנהדרין לכך נראה דרב' נמי אית לי' דר"י והא דקא משני וכו' דלתרוצי הבריית' אפי' אליב' דר' ישמעאל הוא דאתא וכן משמע כתובות דף י"ט דרבא אמר אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש אלא ע"א ג"ע ש"ד בלבד והא התם בצנעא מיירי דאין דרך שיאנס אנס בפני יו"ד ומורי דודי הר"ם מקוצי בספר המצות כ' דרבא לא פליג על ר' יוחנן אלא הכי פירושו הכל היו וכו' בין לאזהרה בין למיתה כשהוא אומר וחי יצא אונס דצנעא מכל וכל אבל הא מודה רבא דאיכ' עשה דבכל נפשך שיש למסור עצמו אפי' בכל אונסא עכ"ל:

[ג.] ע"ז דף כ"ז ע"ב מעשה בבן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל שהכישו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו ולא הניחו ר' ישמעאל וא"ל ר' ישמעאל אחי הנח לו וכו' ואני אביא מקר' מן התורה שמותר ולא הספיק לגמור את הדבר עד שמת וכו' ומאי הוי לי' למימר וחי בהם. ור' ישמעאל ה"מ בצנע' אבל בפרהסי' לא וכו' כ' תוס' אם אמר הרופ' קח ממים של ע"א או מעצים שלפני ע"א אסור כדאמרינן בכל מתרפאין חוץ מעצי אשרה. ואור"י דמיירי כגון שאומר לו שאותן מים או אותן עצים מועילים ולא אחרים כגון ע"י שד שמטעהו כי לפעמים יש כח בשדים להטעות כדי לטרד' וכו' אבל כשאינו תולה תועלת בהם יותר מאחרים אלא שאו' לו הבא לי מים או עצים מותר להבי' אף מע"א והכי אית' בירושלמי פרק ח' שרצים בכל מתרפאין חוץ מע"א עד שאמר לו הב לי עלין מע"א אבל א"ל הב לי עלין סתם מבי' לו עלין של ע"א עכ"ל ועוד כתב תוס' בד"ה יכול ואם רצה להחמיר על עצמו אפי' בשאר מצות רשאי כמו ר' אבא בר זמיני' דירושלמי שהי' אצל כותי א"ל אכול נבלה ואי לא קטלינ' לך א"ל אי בעית למקטלה קטול ומחמיר הי' דמסתמ' בצנע' הוי עכ"ל (וע' לקמן מה שכתבתי בשם מש"ל):

[ד.] יבמות דף נ"ג אמר רבא אין אונס לערוה וכו' מ"ט לפי שאין קשוי אלא לדעת. כתבו תוס' אין לפרש במאיימים עליו להרגו אם לא יביא בעצמו על הערוה דא"כ אפי' יש קשוי שלא לדעת תיפוק ליה דאגלוי עריות יהרג אלא מיירי כשכותים מדביקין אותו על הערוה ואי אפשר לו להשמט אם לא ע"י שיהרג וקאמר רבא דיש לו למסור עצמו ליהרג דאין קשוי אלא לדעת וחשיב כעושה מעשה אבל אם יש קשוי שלא לדעת או שהיה כבר מוקשה וכו' אין חייב למסור עצמו כיון שהוא אינו עושה מעשה והוי כקרקע עולם עכ"ל ע' תו' כתובות דף ג' וי"ט:

[ה.] שבת דף ע"ב ע"ב שגג בלא מתכוין דע"א היכי דמי (דקתני בבריית' דחייב) אילימ' קסבר בהכ"נ והשתחוה לה הרי לבו לשמים אלא דחזיא אנדרטי וסגיד ליה ה"ד אי דקבליה באלוה מזיד הוא ואי דלא קבלה לאו כלום אלא מאהב' ומיראה הניח' לאביי דאמר חייב אלא לרבא דאמר פטור מא"ל אלא באומר מותר כתבו תוס' וא"ת והא ע"א ג"ע ש"ד יהרג ואל יעבור א"כ אפי' לא מקבל ליה חייב ואין לומר דרבא לטעמיה דאמר בע"ז דף נ"ד דאפי' בע"א בצנע' וחי בהם וא"כ טעמ' דרבא דפטור משום הכי הוי מאי מייתי אביי בסנהדרין דף ס"א מכמה ברייתות דמיראה חייב לימ' דאתי' כמ"ד (סנהדרין ע"ד) דיהרג ואל יעבור דפלוגת' דתנאי היא וי"ל דסבר רבא דאפי' למ"ד דחייב למסור עצמו אם לא מסר עצמו לא מחייב מיתה בב"ד וקשה לרשב"א דאמר רבא הכל היו בכלל לא תעבדם כשפרט לך הכתוב וחי בהם יצא אונס משמע דלא מפיק אלא אונס מיתה והכ' פטור אפי' מאהבה וי"מ דההיא דאמר יהרג וכו' היינו בסתם אע"ג דלא מקבל עליה באלוה אבל הכא מפרש דקעביד מיראה ומאהבה אי נמי אפי' בסתם ובע"א שהכל אין עובדין אותה אלא מאהבה ומיראה דומי' דהמן דמייתי לה התם להם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה לאדם שכמותך יכול אפי' נעבד כהמן ת"ל לא תעבד' וקאמר רבא כהמן ולא כהמן דאלו התם מיראה והכ' לאו מיראה וא"ת ולמאי דפטר רבא למה לא השתחוה מרדכי להמן וי"ל כדאמרי' במדרש ששני צלמים היו על לבו ועוד משום קדוש השם עכ"ל. כתב הר"ן בחדושיו לסנהדרין בשם רמב"ן שאמרו כאן עובד מיראה אינה מיראת סכנות נפשות דא"כ היכי מחייב אביי אע"ג דע"א יהרג ואל יעבור אבל שיהרג בב"ד אין לנו ואי עבר פטור וכדדרשי' בסיפ' הכרת תכרת הנפש ההיא ולא אנוסה ולא מוטעת וכו' לפיכך פירש מאהבה ומיראה שלא יזיקנו בממון וכו' וראיה לדבר דהכי הוא בשאר מצות התורה כשמעבירין אותו בפרהסי' או בשעת הגזרה יהרג וכו'. אע"ג דכתיב וחי בהם וטעמ' משום עשה ונקדשתי וכו' ה"נ באלו שלש מצות כל שעשאן מאונס נפשו פטור ממיתה אע"ג דהתרו בו אלא שהר' דוד מחלק בין אלו הג' ובין שאר מצות דבשאר מצות הוא משום עשה דונקדשתי וכו' אבל באלו הג' שהן מחמת חומר עצמן אימ' לך אפי' באונס ימיתוהו ב"ד אם התרו בו (ובלבד שלא יהא שוגג בדבר שיהא סבר שהאונס מתיר אלא כיון שהתרו בו ויודע שאין האונס מתיר וקיבל התראתו אע"פ שהוא אונס חייב מיתה כ"כ הר"ן לעיל בשם הר' דוד ומאי דאמרי' ההיא ולא אנוסה דחה הר"ר דוד דהאי אונס לאו אונס הגוף שאנסוהו כותים אלא אונס נפש כלומר שיעשה שלא בדעתו כענין שאמרו האדם בשבועה פרט לאנוס עכ"ל:

[ו.] שבת דף מ"ט א"ר ינאי תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים וכו' ואמאי קרי ליה בעל כנפים שפעם אחת גזרו מלכות שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו והיה אלישע מניחם ויוצ' לשוק ראהו קסדור אחד רץ מפניו וכיון שהגיע אצלו נטלו מראשו ואחזן בידו ואמר לו מה זה בידך א"ל כנפי יונה פשט את ידו ונמצאו כנפי יונה. כתבו תוס' ואע"ג דאמר סנהדרין דף ע"ד בשעת הגזרה אפי' על מצוה קלה יהרג היינו משום דבשנוי ערקת' מתנהג ככותי ודומה שמוצי' עצמו מכלל ישראל אבל הכא אינו עושה כלום אלא שאין לו