כסף נבחר חלק ב רמא

ע"ש עוד]. בעי מיניה מרב אמי בן נח מצוה על קדושת השם או לא וכו'. כ' תוס' והא וחי בהם בישראל כתיב ואפי' ישראל היה מחויב למסור עצמו אפי' בצנעה אי לאו דכתיב וחי בהם. וי"ל דדלמא לא איצטריך וחי בהם אלא כי היכי דלא נילף שאר מצות מרוצח ונערה מאורסה דאפי' בצנעא יהרג ואל יעבור עכ"ל. (ולא אפשטא הך בעי' לגירסת רש"י ולגירסת תוס' אפשטא דאינו מצווה ע"ש) כתב הר"ן בחדושיו לסנהדרין והא דג"ע אפי' בהמה בכלל אבל בחייבי לאוין כאלמנה לכ"ג יעבור וכו' ובאלו הג' מפני חומר שבהם אין הפרש בין צנעא לפרהסיא אלא בשאר עברות וכו' ובשעת הגזרה אפי' מצוה קלה פי' בין בצנעא וכו' וטעמא שבשע' שעובדי כוכבים חושבין לבטל ישראל מן התורה צריך לעשות חיזוק כנגדן שלא לקיים מחשבתן ומוטב שיהרגו כמה מישראל ואות אחת מן התורה לא תבטל בזמן שהן רוצין לבטל אותה מישראל בכלל ואם נשמע להם אפי' בחדרי חדרים הדבר מתפרסם מפני שמצאו שהועיל גזרתם לפיכך יהרג וזהו קדוש השם ואהבת המקום הכוללת לכל בני ישראל. אבל כשאין דעתם להעביר כללות ישראל אלא יחיד אחד או שנים מישראל אם הוא בפרהסיא יהרג ואם בצנעא יעבור וכו' ומיהו היכא שהכותים עושין הגזר' להנאת עצמן בין בצנעא ובין בפרהסי' כל שהן משאר עברות חוץ מג' לא אמרי' יהרג ואל יעבור. והכי אית' בירושלמי בשביעית בראשונ' היתה מלכות אונסת וכו' חד מומר אעבר בשמיטתה חמתין רמיין כובעת'. פי' ראה אוספין תבואות ועושין גדישין אמר להם הא סטו מאן שרו לכם. פי' הסטאה זו שאתם סטים מן המצות מי התיר לכם להיות חורשין וזורעין וכו' אמר ר' יעקב בר אידי קושית' קומי ר' אבהו לא כן אמר ר' זירא נמנו וגמרו וכו' הדא דתימא בינו לבין עצמו אבל ברבים אפי' מצוה קלה וכו' ופריקו אימר לא אתכוין מגזרתן אלא למגבי ארנונין כלו' שלא היה הדבר להעביר אלא להנאת עצמן לגבות הארנוני' שאין רצון המלכים להוביר שדות וזה היה גזרה על הכל ולא עשו אותה שעת גזרה מפני שלא הי' להעביר וזאת ראיה ברורה. וכן הסכים הר' דוד ז"ל בלי שום חולק ומשמע שאין כן דעת הרמב"ם בפ"ה מיסודי תורה דקאמר וכל הדברים האלו שלא בשעת הגזרה וכו' דאחר שהתיר הנאת עצמן משמע דבשעת הגזירה לית ביה שריותא כלל וכו'. ועוד כ' הר"ן הא דלא פריך והא אסתר ג"ע הוי ולא מבעיא למ"ד ותהי לו לבת אל תקרי וכו' דאפי' בלאו הכי איכא כרת בבא על הארמית ומשמע דה"ה לכותי שבא על בת ישראל תירצו דלא נתרבה עריות ליהרג ואל יעבור אלא כעין נערה מאורסה כגון כריתות ומיתות ב"ד וכו' ואע"ג דישראל הבא על הכותית איכא כרת כדאיתא פ' הנשרפין מ"מ בכותי הבא על בת ישראל לא שמענו שיהי' כרת ודין הוא דישראלית הנבעל' לכותי בנה ימשך אחריה ויהי' ישראל אבל ישראל הבא על הכותית הולד נמשך אחריה ויהי' כותי וקור' אני בו ובעל בת אל נכר שנעשה חתן לע"א ובת ישראל הנבעלת לכותי ב"ד של שם גזרו למ"ד דאסתר אשת מרדכי י"ל דאפי' אשת איש הנבעלת לכותי פטורה מדרשה דאשת רעהו ולא אשת אחרים כדכתיבנ' פרק ד' מיתות וכן דעת הרמב"ם ולמאן דס"ל דאשת איש הנבעלת לכותי איכ' איסור' דאוריית' ע"כ נאמר דמאן דמקשה ס"ל דלאו א"א הואי אלא ותהי לו לבת ממש. ועוד כתב הר"ן הא דרבא סבר הנאת עצמן שאני דוק' בשאר עברות ולא בג"ע דלא כרז"ה עכ"ל. והמאור כ' דגבי אסתר לא היתה משום אשת איש דאשת רעהו בעינן וכן הסכים עמו הרמב"ן במלחמות ועוד כתב הרמב"ן דאביי ס"ל דרשה דאל תקרי לבת אלא לבית א"כ היתה א"א ומשום קרקע עולם פטור ורבא לית לי' האי דרשה ונמוקי יוסף כתב והא דלא פריך והא אסתר שעת השמד הוי משום דלא מקרי שעת השמד אלא כשהגזרה מיוחדת באומה אחת לבד אבל אחשורוש לא על ישראל גזר אלא על כל מדינות והא דלא פריך והא ג"ע הוי דודאי כיון שהכותי הבא על אשת ישראל נהרג על ידה כדאמרי' לעיל (דף נ"ז) גם היא ודאי נהרגת מאותו השם עצמו וקרא באשת רעהו לא ממעט אלא בישראל הבא על הכותית דלא חשיב לן אישות דידהו אבל אישות ישראל ודאי אישות הוא אפי' לגבי ב"נ י"ל דלא ברירה דרשה לבת. והא דאמרי' קרקע עולם לפי שיכולין לכוף אותה על כך בע"כ ובכי הא אין למסור עצמה למיתה שהרי אפי' תמסור עצמה יכופו אותה לדבר ערוה ובכי האי גונא שרי אפי' בג' עברות דאי לא למ"ד אל תקרי לבת אלא לבית דא"א היתה למה לא מסרה עצמה למיתה וליכ' למימר משום דלהנאת עצמו שרי דבג' עברות לא שרי בהנאת עצמן אלא ודאי משום דקרקע עולם וכו' וה"ה לכל שבידיהם להעביר על כרחנו שאין לנו למסור עצמנו למיתה בשב ואל תעשה כגון אסתר ואפי' בשעת השמד וכו' כך דעת רבותי דלא שרינן הנאת עצמן אלא בשאר עברות ולא בשלשה עכ"ל. ובפסחים דף כ"ב כ' הר"ן בשם רז"ה על הא דאמר ר' יוחנן בכל מתרפאים חוץ מע"א וג"ע וש"ד וכו' מה שגרס הרי"ף אף נערה מאורסה תהרג אנן לא גרסינן הכי אלא יהרג אבל היא קרקע עולם כדמשני אביי בסנהדרין ורבא אמר הנאת עצמן שאני ואף כאן אי דאביי אי דרבא ליכ' למימר תהרג דבג"ע כל היכ' דאין הכותי מתכוין להעביר אלא להנאת עצמו לא אמרי' תהרג דאם אית' מאי קמשני רבא דהא אסתר גלוי עריות הוי אי משום דאסתר א"א היתה כדדרשינן לבת ואי משום דעברה אלאו דלא תתחתן ואפי' תימ' דחתון באונס ליכ' מ"מ הוי לי' ככותי הבא על בת ישראל בזנות דב"ד של שם גזרו עליו ואחרים כתבו דלית' דכי אמר רבא הנאת עצמן שאני ה"מ בשאר מצות שרינן בצנעה יעבור ואל יהרג וכו' ובהנהו אמר רבא כל שאין הכותי מתכוין להנאת עצמו ליכ' חלול השם והלכך אפי' בפרהסיא יעבור אב בג' מצות חמורות שמפני חומר שבהן אמרו שאפי' בצנעא יהרג ואל יעבור להנאת עצמן נמי יהרג דלא עדיפא הנאת עצמן מצנעא וס"ל לרבא דאסתר לאו א"א הוי דל"ל לרבא דרשה דאל תקרי לבת וגזרת ב"ד של שם לא מקרי ג"ע והביאו ראיה דבג' עברות אפי' להנאת עצמן יהרג מדאמרי' בכל מתרפאין חוץ מג' ובודאי שהמתרפא בעצי אשרה בשביל חולי הרי הוא כהנאת עצמו ואמרי' בסנהדרין דף ע"ה בהעלה לבי' טינא שימות ואל תבעל לו ואע"פ שלא הי' מתכוין אלא להנאתו ואמרי' נמי יומא דף פ"ב עוברה שהריחה מאכילין אותה שאין לך דבר שעומד מפני פקוח נפש אלא ע"א ג"ע ש"ד משמע דבכי האי גונ' ג' עבירות הללו עומדות בפני פקוח נפש ואע"פ שאין זה להעביר וא"ת הא אמרי' סנהדרין דף ע"ד דאי לא תימ' הכי הני קאקי ודמונקי (פי' מיני מחתות) היכי משאלינן להו אלא להנאת עצמן שאני אלמ' דאפי' בע"א שרי להנאת עצמן י"ל דבהשאלה זו אינו עובר עליו בלאו שהוא מיוחד לע"א אלא משום לפני עור שהוא כולל לכל המצות ומש"ה כיון דלהנאת עצמן הוא ולית' חלול השם יעבור וכו' וקשה קצת כיון דאמרי' דבהני עבירות וכל אביזרייהו פי' הנמשך אחריהם וכו' אמאי לא הוי כותי הבא על בת ישראל אביזרא דג"ע וכו' ואלו הקושיות שהקשו על רז"ה אפשר לדחותן משום דכי אמרי' הנאת עצמן ה"מ כגון שהיתה מתרצה בג"ע ולא מחמת ג"ע אבל אלו שהביאו אינם כן אלא הרי הם רוצים ליהנות באותה הדבר שאסרה אותה תורה מחמת ההנאה שבו שהוא עיקר האיסור כגון המתרפא בעצי אשרה שהתורה אמרה שלא ליהנות ממנה והוא רוצה אותה כדי ליהנות ממנה וכן מי שהעלה לבו טינא שהתורה אמרה שלא ליהנות מן הערוה והוא רוצה אותה אבל אסתר לא היתה מתרצה בג"ע מחמת ענין גלוי עריות אלא להנצל ממיתה ולפיכך אפשר דאליבי' דרבא