כסף נבחר חלק ב רמ

כשנתן הקדושין בידה ואת נמי או וכן גם את וכיוצא בזה הרי שתיהן מקודשות אבל אם נתן בידה ואמר לה ואת ה"ז שקבלה הקדושין מקודשת מספק שמא לא נתכוין אלא לראות מה בלבה וכאלו אמר לה ואת מה תאמרי בדבר הזה ולפיכך קבלה הקדושין שהרי זה עדיין שואלה לראות מה בלבה ומפני זה היא ספק מקודשת. (וע' פ"ג מאישות במשנה למלך) ובפ"א מגירושין כתב הרמב"ם גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם. ובפ"ד כתב כבר נהגו כל ישראל לכתוב גט בנוסח זה וכו' ודן די יהוי ליכי מנאי. (וע' בר"ן בגיטין דכ' דמ"ש בפ"ד דלא הוי לעכובא אלא לכתחל'). מדברי ה"ה נר' דרמב"ם פוסק כר"י. וכתב לח"מ דיש לקיים דברי ה"ה ומ"ש בפ"א גופו של גט וכו' היינו מן התורה הוא כך אבל מדרבנן צ"ל ודן. וכן ס"ל לר' יהודה דמדרבנן הוא שצ"ל ודן וכו' עכ"ל. ועיין פ"א מנזירות. ובפ"א מנדרים. ובפ"ב ממתנות עניים. [ה.] ובש"ע אה"ע סי' כ"ז כ' אמר הרי את מקודשת ולא אמר לי אינה מקודשת וכן עיקר אבל יש מחמירין ואומרין דהוי קדושין (תשו' רשב"א ורמב"ן). וכ' ב"ש אם יש שדוכין ביניהם פסק בתשו' בן לב דהוי כידים מוכיחות. ומהרי"ט חלק עליו עכ"ל ב"ש. ואם קידש תחלה אשה אחת קדושין גמורין ואמר לאחרת בפניה תהא מקודשת ולא אמר לי ידים מוכיחות נינהו וחוששין לקדושין. יש מי שאומר שאם כשנתן לה הכסף אמר לה הריני נותנו לך בתורת קדושין הוי כאומר לי. כתב ב"ש בשם ריב"ש הטעם כיון שהזכיר דהוא שנותן לה וכו' נראה מלשונו דהוא המקדש והיא המתקדשת אפי' אם הוא שליח לאחר והיא שליח לאחרת אמרינן לא שביק אינש מידי דרמי עליו וכו' וכ"פ ב"ש מיהו בתשו' רשב"א תשע"ד כ' דהוי ספק קדושין. וע' טור אה"ע סי' קכ"ו שכ' שצריך לכתוב ודן. ומנאי. וע' ש"ע י"ד סי' ר"ו גבי נדרים דבעינן מוכיחות:

(כלל עח) יעבור ואל יהרג [א.] סנהדרין דף ע"ד אמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק נמנו וגמרו בעליות בית נתזו כל עברות שבתורה אם אומרים לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מע"א וג"ע ושפיכות דמים. וע"א לא והתניא אמר ר' ישמעאל מנין שאם אמר לו לאדם עבוד ע"א ואל תהרג שיעבוד ואל יהרג ת"ל וחי בהם ולא שימות בהם יכול אפי' בפרהסיא ת"ל ולא תחללו את שם קדשי. אינהו דאמרי כר' אליעזר דתניא ר"א אמר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך וכו' אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם יש אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך ג"ע וש"ד כדרבי דתניא רבי אומר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה וכי מה למדנו מרוצח הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש רוצח לנערה המאורסה מה נערה ניתן להצילה בנפש' אף רוצח ומה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה וכו' ורוצח גופי' מנלן סברא הוא. מי יימר דדמא דידך סומק טפי דלמא דמא דהאי גברא סומק טפי (סברא הוא שלא תדח' נפש חברו דאיכא תרתי אבוד נשמה ועברה מפני נפשו דליכא אלא חדא איבוד נשמה והוא לא יעבור דכי אמר רחמנא לעבור על המצות משום וחי בה משום דיקרה בעיניו נשמה של ישראל הכי גבי רוצח כיון דסוף סוף איכא איבוד נשמה למה יהא מותר לעבור מי יודע שנפשו חביבה ליוצרה יותר מנפש חברו הלכך דבר המקום לא ניתן לדחות) כי אתי רב דימי אמר ר' יוחנן לא שנו אלא שלא בשעת גזרות המלכות אבל בשעת גזרות המלכות אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור (שלא ירגילו הכותים להמריך את הלבבות לכך) כי אתי רבין אמר אפי' שלא בשעת גזרת המלכות לא אמרו אלא בצנעה אבל בפרהסיא אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור מאי מצוה קלה אמר רב אפי' לשנוי ערקתא דמסאני ושרוך הנעל שאם דרך הכותים לקשור כך ודרך ישראל בענין אחר כגון שיש צד יהודית בדבר ודרך ישראל להיות צנועים אפי' שנוי זה שאין כאן מצוה אלא מנהג בעלמא יקדש את השם בפני חבריו ישראל). אמר ר' יוחנן אין פרהסיא פחות' מעשרה בני אדם דכולהו ישראל. והרי אסתר פרהסיא הוי אמר אביי אסתר קרקע עולם הית'. רבא אמר הנאת עצמן שאני (שאין הכותי מתכוין להעבירו ואין כאן חילול השם) ואזדא רבא לטעמי' דאמר רבא כיתי דא"ל לישראל קטול אספתא בשבתא ושדי לחיותא ואי לא קטלינא לך לקטול ולא לקטלוהו שדי לנהרא לקטלי' ולא לקטול כתבו תוס' ההוא עובדא דיבמו' ודף קכ"א) דא"ל כותי לישראל הטל אספת' ואי לא קטלינן לך כדקטילנא לפלניא דאמרי ליה בשיל לי קדרה בשבתא ולא בשיל וקטלתי' שמא לא היה בקי בהלכה דמן הדין לא היה לו למסור עצמו במקום הנאת עצמן של כותים. (ואע"ג דאמרי' התם דשקורי משקר ולא קטל מעולם אלא רוצה לאיים ע"ז. מ"מ מקש' תו' שפיר למה לו לפשוט התם מהא דאמר של ערלה הם וכו' דלהשביח מקחו אומר ה"נ דלאיים אומר תיפוק לי' דודאי שקירי משקרי דהא האי יהודי ודאי בשל ליה ועוד למה שהה אביי תלתא ריגלא לפסוק האי דינא אי איתתא שרי' ע"פ דבורו של כותי הלא ודאי אסורא אלא ע"כ צ"ל האי גברא לא בקי בדינין). כתבו תוס' תימא דהוי ליה לאקשוי והא אסתר עריות הוי דלכ"ע יהרג ואל יעבור. וכמו כן קשה בכתובות (דף ג') דפריך ולדרוש להו דאונס שדי. ומאי קושי' הא שפיר עבדין דמסרין נפשייהו משום ג"ע. ותירץ ר"ת דאין חייבין מיתה על בעילת כותי וכו' דרחמנא אפקרי' לזרעי'. ומתוך כך רצה ר"ת להתיר בת ישראל שהמירה ובא עליה כותי ושוב נתגייר עמה לקיימה ביהדות דלא שייך למימר אחד לבועל בביאת כותי דהוי כביאת בהמה. והקשה ר"י בר מרדכי דכ"ע בביאת כותי נאסרה לבעל כדאמר התם דאיכ' פרוצות. ובכתובו' (דף כ"ו) גבי האשה שנחבש' וכו' ע"י נפשות אסירה לבעלה. ואמרי' נמי במגלה (דף ט"ו) כאשר אבדתי וכו' אלמא לגבי בעלה לא חשיב ביאת כותי כביאת בהמה וגם לכהונה נפסלת בביאתו אע"פ דבביאת בהמה אין נפסלת. דזרעי' דכותי אפקרי' רחמנא לענין חייס אבל ביאת כותי לא אפקרי' ואמרי' נמי סוטה (דף כ"ו) דכותי מקנין על ידו אלמא אפי' בכותי שייך ונטמאה לאסור לבעל וה"ה לבועל (ועיין ביומא דף פ"ב כ' תוס' ישנים מיהו אומר רבי צ"ע דאי הוי מהני כאן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואין זה הבועל שנתארסה לו אע"פ שאינו מועיל לפוטרו ממיתה אם בא על אשת ישראל ונתגייר כדאמר פרק בן סורר וכו'). והא דלא פריך והא אסתר עריות הוי דקים ליה דמהני טעמא דקרקע עולם לענין דלא מחייבא למסור עצמ' משום עריות דהא מרוצח ילפינן ורוצח גופי' היכא דלא עבד מעשה כגון שמשליכין אותו על התינוק ומתמעך מסתברא שאין חייב למסור עצמו כיון דלא עבד מעשה והא דאמר אף נערה מאורסה תהרג וכו' יהרג גרסי' ואבועל קאי דעבד מעש' אבל הנערה עצמה שהיא קרקע עולם אין חייבת למסור עצמה. ואי גרס תהרג יש לפרש תהרג הנער' קודם שתעשה מעשה שתביא עליה את הערוה וכו' עכ"ל. ורש"י ביומא דף פ"ב גרס יהרג. דאיתא התם נמי הך סוגיא וכ' רש"י אף נערה מאורסה אם יאמרו בעול ארוסת תברך או תהרג יהרג ואל יעבור אבל היא אינה מצוה למסור את נפשה דהיא אינ' עושה כלום דקרקע עולם היא וראי' לדבר אסתר עכ"ל. וכ' תוס' שם דכן גורס בשאלתות והקשה שאלתות מהא דאמר רבא ביבמות (דף נ"ג) אין אונס בערוה לפי שאין קשוי אלא לדעת וא"כ אונס בדידי' מי איכא דקאמר אף ג"ע יהרג וכו' והא לאו אונס הוא אלא רצון ותירץ משכחת לה להתרפאות כי ההי' דסנהדרין (דף ע"ה) שנתן עיניו באש' והעלה לבו טינא וכו'