כסף נבחר חלק ב רלט

לוקח קנה למאי נ"מ צריך ש"ד ואפשר דס"ל דיאוש לחוד קונה מדרבנן משום דמספק' ליה לרבה אי מדאוריית' אי מדרבנן וכו' אבל לוקח קנה מדאוריית' עכ"ל כתב שער המלך פ"ח הלכה ט' מלולב כיון שהעלה לעיל כ"ז שהגזלה בעין צריך להחזירה איך הביא ראיה דרמב"ם ס"ל דיאוש קני מהא דכלים דהתם מיירי שהגזלה בעין ואפי' מדרבנן לא קני ואמאי כתב דטמא אלא ודאי דדעת רמב"ם דיאוש אינו קונה וכ"כ ברכת הזבח בלשונות הרמב"ם מנחות דף ק"ג ומפרק כ"ד דכלים אין ראיה כמ"ש לח"מ בהל' גזלה עכ"ל:

(כלל עז) ידים שאין מוכיחות אי הוי ידים או לא [א.] גיטין דף פ"ה ע"ב מתני' גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ר' יהודה אומר ודן דיהוי ליכי מנאי ספר תרוכין וכו'. גמר'] במאי קמפלגי רבנן סברי ידים שאין מוכיחות הוין ידים ובית יד אחיזת דבר אע"פ שאינו מוכיח אחיות לשון גמור הוין ידים) ואע"ג דלא כתב לה ודן מוכח' מילת' דבהאי גיטא קא מגרש. ור"י סבר לא הוין ידים וטעמ' דכתב ודן אבל לא כתב ודן אמרי בדבור מגרשה ושטר' ראיה בעלמ' הוא. (כתבו תוס' הכא משמע דפליג בודן ובריש נדרים משמע דפליגי במנאי ואור"י בתרווייהו פליגי עכ"ל. איבעי' להו בעינן ודן או לא (כלומר הלכה כר"י או כרבנן) ת"ש דאתקין רבא בגיט' וכו' ואלו דן לא קאמר ולטעמך כולהו מי קאמר אלא בעינן (ואע"ג דלא אזכרינהו רבא) ה"נ בעינן ודן ומיהו רבא לא הוצרך לתקן אלא אלו]:

[ב.] נדרים דף ה' (על מתני' מודרני ממך וכו') אמר שמואל בכולן עד שיאמר שאני אוכל לך וכו' (דהיינו מודרני מופרשני דמתני' עד שיאמר וכו' דאי לאו הכי לא משמע איסור כלל) לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הוי ידים שמואל מוקי למתני' כר"י (כלומר אין ודאי הכי ס"ל לשמואל דמוקי מתני' כר"י. ר"ן) דתנן ר"י אומר ודן וכו' אמאי דחיק שמואל לאוקמי מתני' כר"י לוקמי כרבנן אע"ג דאין מוכיחות אמר רבא מתני' קשייתי' אמאי קתני שאני אוכל לך וכו' ליתני שאני אוכל ש"מ בעינן ידים מוכיחות (כתב הר"ן ושמואל נמי סבירא לי' כוותי' ומ"מ פריך שפיר מאי דוחקי' דאי לאו דדייק שמואל אמתני' דאתי כר"י לא הוי שביק רבנן ועביד כר"י. אתמר ידים שאין מוכיחות אביי אמר הוין ידים רבא אמר לא הוין ידים. אמר רבא ר' אידי אסברא לי אמר קרא נזיר להזיר לה' מקיש ידות נזירות לנזירו' (כדאמר' לעיל דמלהזיר נפקא ידות) מה נזירות בהפלאה אף ידות בהפלאה (בעינן שיפרש דבורו דאי לא מפרש לא הוי כלו' דידים שאין מוכיחות לא הויא ידים) לימא בפלוגתא דר"י ורבנן קמפלגי וכו' א"ל אנא דאמרי אפילו לר"י ע"כ לא אמר ר"י אלא גבי גט דבעינן כריתות (שכורת בינו לבינ' דבעי' שיפסיק לדבורו) וליכא אבל בעלמא מי שמעת לי' ורבא אמר אנא דאמרי אפי' לרבנן ע"כ לא קאמרי אלא גבי גט דאין אדם מגרש אשת חברו (ומוכחא מילתא) אבל בעלמא מי שמעת להו ומסיק הש"ס דאביי סבר כרבנן דהדר ביה ממה שאמר אנא דאמרי אפי' לר"י אבל רבא מצי סבר כרבנן נמי. בעי רב פפא יש יד לקדושין או לא (אפי' ביד מוכיח קמבעיא ליה מי אמרי' נהי דלא אתרבי להו ידות בהדיא גמרי' במה מצינו מנדרים או אין יד ואפי' מוכיח. דנדרים שאני דחמירי אפי' בדבורא בעלמא חיילא משא"כ בקדושין שצריך איזה מעשה כסף או שטר או ביאה ר"ן) ה"ד אילימא דאמר לאשה הרי את מקודשת לי ואמר לחברתה ואת נמי (ונתן לה ב' פרוטות ואמר לחברתה) פשיטא היינו קדושין עצמן, אלא כגון דאמר לאשה הרי את וכו' ואמר לחברתה ואת (וליכא לפרושי בנותן פרוטה לזו ופרוטה לזו דודאי משמע כה"ג ליכא לספוקי בואת חזאי וכו') מי אמרי' ואת נמי וכו' ותפסו בה קדושין לחברת' או דלמא ואת חזאי (דאע"ג דלא משמע הכי ויד מוכיח הוא דואת נמי קאמר כיון דאין יד לא מהני הנך קדושין ואמרינן ואת חזאי קאמר ר"ן) ומי מספקא ליה לר"פ והאמר ר"פ לאביי מי סבר שמואל ידים שאין מוכיחות וכו' מכלל דס"ל לר"פ דיש יד. חדא מגו מאי דס"ל לשמואל א"ל אביי. כתב הרא"ש או דלמא אין יד וכו' ומפרשים לי' ואת חזאי דאם אי אפשר לפרשו בענין אחר אפי' אין יד לקדושין ע"כ מקודשת וכו' בעי ר"פ יש יד לפאה כגון דאמר דהדין אוגי' לפאה והדין וכו' יש יד לצדקה וכו' יש יד להפקר או לא וכו' בעי רבינא יש יד לבית הכסא כגון אמר והדין ולא אמר נמי וכו' כתב הר"ן כל הני בעיות לא אפשטא ולענין הלכה בקדושין אזלינן לחומרא דהוי ספק דאורייתא ובפאה ובצדקה כ' רשב"א נמי דאזלינן לחומרא. וכ"כ רמב"ן וכו' וקי"ל כל תקו דאיסורא לחומרא ותימא הא ספק ממון עניים הרי הוא ספק ממון ואזלינן לקולא ולא מקרי ספק איסורא כדמוכח חולין (דף קל"ד) וגבי הפקר נמי ספק לקולא עכ"ל (וע' נזיר דף ב' ע"ב וס"ב):

[ג.] קדושין דף ה' ע"ב אמר שמואל בקדושין נתן לה כסף וכו' ואמר לה הרי את מקודשת וכו' ה"ז מקודשת הריני אשך וכו' אין כאן בית מיחוש וכן בגירושין וכו' א"ל ר"פ לאביי למימרא דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הוין ידים (כי הכא דקאמר מקודשת ולא קאמר למאן הוין ידים ואמר דלדידי' קדשה) והתנן האומר אהא ה"ז נזיר והוינן בה דלמא אהא בתענית ואמר שמואל והוא שהי' נזיר עובר לפניו. טעמא דעובר לפניו הא לאו הכי לא. הב"ע דאמר לי. אי הכי מאי קמ"ל הני לשני בתרא קמ"ל. כתבו תוס' תימא דהכא משמע דמסיק דלשמואל לא הוין ידים ובנדרים פריך לימא קסבר שמואל לא הוי ידים ומשני דמוקי מתני' כר"י מכלל דאיהו לא ס"ל כוותי' ועוד דבגיטין (דף פ"ה) גבי גופו של גט סבר שמואל כרבנן. וי"ל דהרי את מקודשת ולא אמר לי לא משמע כלל דמקודשת לי קאמר דאדם עשוי לקדש אשה לחברו וידים שאין מוכיחות כלל כי הני ודאי סבר שמואל דלא הוי ידים אבל בהאי נדרים הוי מוכיחות טפי וכן ההיא דגיטין דאין אדם מגרש אשת חברו עכ"ל. וכ"כ הרא"ש שם ועוד כ' דאפי' אביי דסבר בנדרים הוין ידים מודה הוא בקדושין אם לא אמר לי דלא הוי קדושין משום דלא הוי הוכחה כלל ובלאו הכי הלכתא כמ"ד לא הוין ידים כרבא. ואף דנמצא בפ"ב דנזיר איפכא דרבא סבר הוי ידים כ' ר"י גירס' דנדרים עיקר וכו' הלכך אם לא אמר לי אפי' גיטא לא בעי' ואם הי' מדבר על עסקי קדושין לקדש לו ונתן לה כסף ואמר הרי את מקודשת ולא אמר לי מסתברא מה שמדבר עמה תחלה שתתקדש לו הוי הוכחה טפי מנזיר עובר לפניו עכ"ל (וצ"ל דמיירי אפי' אין עסוקין באותו ענין דאל"כ אפי' לא אמר כלל מקודשת דהא הלכתא כר' יוסי דאמר א"צ לפרש). כתב הר"ן בקדושין ולענין הלכה קי"ל דידים שאין מוכיחות לא הוי ידים. ורי"ף הזכיר בקדושין לי וגם הזכיר האבעי' בגיטין אי בעינן ודן ולא אפשטא ולא הזכיר בגירושין מנאי. נראה שסמך על סוגיא דנדרים דרבא מצי סבר גבי גט כרבנן אבל בעלמא לא הוי ידים. ואפשר שסובר הרי"ף דמסתבר טעמי' דר"י בודן משום דאיכא למימר בדבורא מגרשא ושטר לראי' ולא מסתבר טעמי' במנאי משום דאין אדם מגרש וכו'. אבל הרמב"ם נרא' דסובר אפי' ודן נמי לא בעינן (וכ"כ בגיטין פ"ט) ואיכא מ"ד כיון דבודן חיישי' לדר"י אף במנאי נמי הלכך בעינן ודן ומנאי עכ"ל. וע' מהר"י טראני קדושין:

[פסק] [ד.] בפ"ד מאישות כתב הרמב"ם המקדש אשה ונתן הקדושין מדעתה ביד חברתה ואמר לחברתה