כסף נבחר חלק ב רלד

הכא נמי ע"י השבה ואחרים אומרים דבשלמא לאו דגזלה גרידא נתקן הכתוב לעשה דוהשיב את הגזלה אבל לאו דאבדה דגזלה לא נתקו הכתוב אלא להשב תשיבם דכתיב גבי' וכיון דהשב תשיבם לא נתקן דלא מקרי השבה אלא קודם יאוש איך יתוקן לאו דגזלה וכו' ע"ש:

[ט.] גיטין דף נ"ה מתני' העיד ר"י בן גודגדא וכו' על חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח. גמ'] אמר עולא דבר תורה בין נודעה בין לא נודע' אינ' מכפרת מ"ט יאוש כדי לא קני (בלא שנוי רשות אחר יאוש לא קני לענין הקרבה ואפי' שמעי' שנתיאשו הבעלים לא קרינן בי' קרבנו) ומ"ט אמרו לא נודעה מכפרת שלא יהיו הכהנים עצבים (שאכלו חולין שנשחטו בעזרה שאסורים. כתבו תוס' הכא ובמרובה סבר עולא יאוש לא קני ובהגוזל אמר עולא בידוע ד"ה יאוש קני אומר ר"ת בכל מקום סבר דקני רק לענין קרבן משום מצוה הבאה בעבירה ולר"י נראה דבכל מקום לעולא יאוש לא קני וההיא דהגוזל הוי יאוש ושנוי השם דמעיקרא משכא והשתא אברזא (פירוש עצבא) ואע"ג דגבי קרבן נמי הוי שנוי השם מ"מ כיון דאינו קנוי לו אלא מחמת שהקדיש הוי מצוה הבאה בעברה עכ"ל. ורב יהודה אמר ד"ת בין נודעה וכו' מכפרת מ"ט יאוש כדי קנה ומ"ט נודע' אינו מכפרת שלא יאמרו מזבח אוכל גזלות (נודעה אינה מכפרת כלומר אינה קרבה) בשלמא לעולא היינו דקתני חטאת אלא לר' יהודה אפי' עולה נמי לא מבעיא קאמר לא מבעיא עולה דכולה כליל הוא אלא אפי' חטאת נמי דחלב ודם הוא דסליק לגבי מזבח וכו' אפ"ה גזור שלא יאמרו מזבח אוכל גזלו' מתיב רבא גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר משלם כפל ואינו משלם דו"ה ותני עלה בחוץ כה"ג ענש כרת ואי אמרת יאוש כדי לא קני כרת מאי עבידתי' (דבשלמא לענין ד"וה לא קשיא לן דאיכא למימר דכי אמרת יאוש כדי לא קני לענין הקרבה קאמר ולא לענין הקדש אלא כרת אי מדאורייתא לא חזי להקרבה הא קי"ל הראוי לפתח אהל מועד חייב עליו בחוץ מידי אחרינא לא) אמר רב שזבי כרת מדבריהם אחוכי עליה כרת מדבריהם מי איכא. א"ל רבא לא תחייכו וכו' כרת שע"י דבריהם באת לו אוקמי' רבנן ברשותי' כי היכי דלחייב עלה (אוקמי' ברשות גנב אם הקדישה שיחול עליו הקדש גמור ושיתחייב כרת אם ישחטנה בחוץ כי היכי דאוקמי ברשותי' לענין כפרה וקנס הוא דקנסוהו והפקר ב"ד הפקר וקדשה) אמר רבא הא ודאי קמבעיא ליה כי אוקמא רבנן ברשותי' משעת גנבה או משעת הקדש' למאי נ"מ לגיזותי' וולדותיה מאי. הדר אמר רבא משעת הקדשה שלא יהא חוטא נשכר. כתב רמב"ן בשם הראב"ד מדאמרי' הכא משעת הקדש אוקמי' רבנן ברשותי' מוכח דעולא סובר דיאוש כדי לא קני אף להדיוט ואי אמרי' קסבר עולא דלהדיוט יאוש כדי קני הכא משעת יאוש קני. ואיכא דמתרצי קושית הראב"ד ומפרשי הכי כי אוקמינהו רבנן ברשותי' משעת גנבה שהוא קודם יאוש וכיון שקנה לגבוה קנה לעצמו בגיזות וולדו' או לא העמידו ברשותי' לענין כפרה אלא משעת הקדש ולא למפרע הלכך אף לענין גיזות לא זכה מדבריהם כלל אלא קנה משעת יאוש כדינו עכ"ל:

[י.] גיטין דף ל"ט אמר ריב"ל אמרו לפני רבי אמר נתיאשתי מפלוני עבדי מאי (נתיאשתי לשון הפקר הוא אמר להם אותו עבד אין לו תקנה אלא בשטר (כיון דלית לי' עליו ממון דעבד זכה בעצמו א"כ לא נשאר עליו כ"א איסו' ואותו איסור אינו יכול להפקיע אלא בשטר שחרור ולא בכסף ואז מותר בבת ישראל) ועיין גיטין דף ל' ול"ז לענין יאוש מעבדו. [יא] סוכה ל' דף אמר רב הונא להנהו אוונכרי כי זבניתו אסא מכושים לא תגזזו אתם אלא לגזזו אינהו ויהבו להי מ"ט סתם כושים גזלי ארעתא (מישראל) נינהו וקרקע אינה נגזלת (אינה קנוי' לגזלן בשום יאוש דל עולם בחזקת בעליה היא דמקראי נפקא בהגוזל (דף קי"ז) אבל משנתלש הפרי הוי גזל והתולשו הוא גוזלו) הלכך לגזזו אינהו כי היכי דלהוי יאוש בידייהו ושנוי רשות בידייכו (וקסבר יאוש גריד' לא קני. ואי נמי קנה מצוה ה"ב הוי אם תחתכו מן המחובר תהי' אתם הגזלנים) סוף סוף כי גזזו אוונכרי ליהוי יאוש בעלים בידייהו וש"ר בידן דידן. לא צריכ' בהושענא דאוונכרי גופייהו. כתבו תוס' וא"ת והא הוי יאוש שלא מדעת דלא ידע בי' נגזל בלוקח וכו' וי"ל דלא מקרי יאוש שלא מדעת אלא היכי דבא לידו קודם שידעו בעלים שנאבד מהם אבל הכא ידעי בה ונתיאשו מקודם אלא דלא מהני בקרקע. (ועוד כתבו תוס' דהדין עם רש"י דאין יאוש לקרקע דאי יאוש מועיל לקרקע מאי נפק' לי' מיני' במאי דאינה נגזלת אי קודם יאוש אפי' היתה נגזלת לא קני ואי לאחר יאוש הרי קונה ביאוש וכן מוכח גבי פלוגתא דר"א ורבנן בסוכה גזולה דמכשרי רבנן משום דקרקע אינה נגזלת ואי לפני יאוש אפי' מטלטלין נמי. ומיהו אין משם ראי' דאם היתה מטלטלין כגון שהוציאו מסוכתו שבראש העגלה לא הי' יוצא בין קודם יאוש ובין לאחר יאוש משום דממעט שלך למעוטי גזולה. ולפני יאוש נמי לא חשיב שאולה דמטלטלין הנגזלין לאו ברשות בעלים קיימי אבל קרקע בחזקת בעליה עומדת ויש לדקדק מהא דתניא (ב"ב דף מ"ג) מכר לו בית וכו' משמע בהדי' דבקרקע לא מהני יאוש. וכי תימא דסבר יאוש כדי לא קני הא טעמ' משום דבאיסור' אתי לידי' וכו' והכא גבי קרקע נמי מתיאש קודם שהחזיק בה הלוקח כמו גבי פרה וטלית. ובירושלמי דכלאים משמע דיש יאוש לקרקע דגרסי' התם על מתניתין האנס שזרע את הכרם ויצא מלפניו קוצרו אפי' במועד וכו' מאימתי נקרא אנס משישקע. ירושלמי אמר רב אחא נשתקעו אע"פ שלא נתייאשו איסורו דבר תורה נתיאשו ולא נשתקעו איסורו מדבריהם. ויש קרקע נגזלת אמר ר' אילא אעפ"כ יש יאוש לקרקע. וכ' הר"ש שם דמוכח מכמה שמועות דאין יאוש לקרקע לפיכך צריך לפרש הירושלמי דוקא לענין כלאים לאסור מדרבנן יש יאוש. ועיין ערלה פ"א מ"ד בר"ש]:

[יב] ב"ב דף מ"ג ע"ב ת"ר מכר לו בית וכו' אין מעיד לו עליה מפני שאחריותו עליו מכר לו פרה מכר לו טלית מעיד לו עליה מפני שאין אחריותו עליו. ואוקמה רב ששת בראובן שגזל שדה משמעון ומכר ללוי ואת' יהודה ומערער דלא ליזל שמעון לאסהודי ללוי דניח' לי' דהדרה וכו' ולוקמא בגזלן משום דקא בעי למתני סיפא מכר לו פרה וכו' דדוק' מכר דהוי לי' יאוש ושנוי רשות אבל לא מכר דהדרה לי' לא. תני רישא נמי מכר. וסיפ' נהי נמי דמייאש מגופי' מדמי מי מייאש (מגופו דפרה ולא יוציאנה מיד לוי דהא קניי' ביאוש וש"ר מדמי' מי מייאש בתמיה וכי מוחל הוא לגזלן דמי גזלתו והלא נתחייב לו הגזלן דמיה) לא צריכ' דמית גזלן (דהשת' אפי' מדמי מייאש דיורשין פטורין מלשלם דתנן הגוזל ומאכיל וכו'). כתבו תוס' פי' בקונטרס כגון שמכר ראובן ללוי שלא באחריות. ונר' דפירש כן משום דאי באחריות הוי שמעון נוגע בעדות דאע"ג דהוי יאוש וש"ר מפיק לה שמעון מלוי כיון שאין שום הפסד ללוי שיחזור על ראובן. אבל בקרקע דאינה יאוש וש"ר הדרי לי' דאין יאוש לקרקע וקשה דבירושלמי אמר דיאוש מועיל בקרקע וגבי עבד בגיטין (דף ל"ט) דמהני בי' יאוש דאע"ג דאתקש לקרקע. ובשמעתין דסקריקון אומר ר"י דמוכח נמי כן. ונר' דמיירי שלא נתיאש והוי מצי לפלוגי נמי בפרה וטלית בין לפני יאוש ובין לאחר יאוש אלא מלת' דשכיח' נקט דבקרקע אין רגילין להתיאש כשישראל גזלה שאם לא יוכל להוציאה מידו משום דלא ציית דינ' יוציאנה מיד בנו עכ"ל (וכ"כ הרא"ש כלשון תוס' וצ"ע דבכלאים פ"ז כתב הרא"ש