כסף נבחר חלק ב רכט

ולדעת ר"ת י"ל שכיון שיש ס' בהיתר נגד גוף האיסור אע"פ שנותן בו טעם הנה הטעם ההוא גרוע וקלוש ולא אסרתו תורה אבל מדרבנן אסור אפי' באלף דטעמא לא בטיל עכ"ל. וכ"כ הש"ך בסי' צ"ח בשם או"ה דאינו אלא מדרבנן. אבל פרי' חדש בסי' צ"ח ובא"ח סי' תמ"ב כתב כר"ן דאם נותן בו טעם מדאורייתא אפי' באלף לא בטיל:

(כלל עה) טריפה חיה א' לא [א.] חולין דף מ"ב אמר ר"ל רמז לטרפה שאינה חיה מן התורה דקתני סיפא (במתני' דאלו טרפות) כל שאין כמוה חיה טרפה מנא לן דכתיב זאת החיה אשר תאכלו חיה אכול שאינו חיה לא תאכל מכלל דטרפה לא חיה. ולמ"ד טרפה חיה מנא לן נפקא לי' מזאת החיה אשר תאכלו ואת החיה אכול חיה אחרת לא תאכל מכלל דטרפה חיה ואידך האי זאת מאי עביד לי' מבעיא לכדתני דבי ר' ישמעאל זאת החיה כו' מלמד שתפס הקב"ה מכל מין ומין והראה לו למשה ואמר לו זאת אכול וזאת לא תאכל ואידך נמי מבעיא לי' וכו' אין ה"נ אלא טרפה חיה מנא ליה נפקא ליה מאידך תנא דבי ר' ישמעאל בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל (אע"פ שחיה לא תאכל) אלו י"ח טרפות שנאמרו למשה בסיני. כ' הר"ן בחדושיו וא"ת האיך נחלקו חכמי ישראל בדבר שאפשר לעמוד עליו ישהו את הטרפות י"ב חדש לראות אם הם חיות או לא י"ל שכבר שיהו מהן הרבה ולא היו מתקיימות ואפ"ה מי שאמר טרפה חיה מדרך קבלתו או מדרך חכמתו לא היה חוזר בו שהי' יכול לומר במקרה מתה ולא שהחולי גרם לה או שהיה חולה ואומר אלו היה טבעה חזק היתה מתקיימת עכ"ל:

[ב.] חולין דף נ"ז ע"ב אמר רב הונא סי' לטרפה יב"ח מיתבי סי' לטרפה כל שאינ' יולדת רשב"ג או' משבחת והולכת בידוע שהיא כשרה מתנוונת והולכת בידוע שהוא טרפה רבי אומר סי' לטרפה שלשים יום אמרו לו והלא הרבה מתקיימות שתים ושלש שנים (וקשי' לר"ה דליכא מ"ד יב"ח) תנאי היא דתניא ובגלגלת עד שיש בה נקב אחד ארוך אפי' נקבים הרב' מצטרפין למלא מקדח. אמר ר' יוסי בן המשלם מעשה בענבול באחד שנפחתה גלגלתו ועשו לו חדוק וחיה א"ל ר"ש בן אלעזר משם ראיה ימות החמה היה וכיון שעברו עליו יום הצנה מיד מת אמר רב אחא בר יעקב הלכה טרפה יולדת ומשבחת. אמר אמימר הני ביעי דטרפה שחלא קמא אסור' מכאן ואילך מותר זה וזה גורם רב אחא סבר כרב אחא ב"י ומתני לה לדאמימר כדאמרן רבינא לא סבר כראב"י ומתני לדאמימר בהאי לישנא הני ביעי דספק טרפה דשיחלא קמא משהינן להו אי הדרא טענה שריין ואי לא אסורין ומסיק הש"ס והלכתא בזכר כל י"ב חדש בנקבה כל שאינ' יולדת (יש כמה בהמות שפוסקות מלילד ולא מחזקינן להו בטרפות אלא בעי למימר אם יולדת בידוע שאינה טרפה. תוס'):

[ג.] ע"א דף ה' ע"ב אמר ר' אלעזר מונין למחוסר אבר דאסור לבני נח דכתיב מכל בשר שנים וכו' אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה האי מבעי לי' למעוטי טרפה דלא טרפה מלהחיות זרע נפקא הניחא למ"ד טרפה אינ' יולדת אלא למ"ד יולדת וכו' אמר קרא אתך בדומה לך. וכתבו תו' פי' למ"ד יולדת איצטריך מכל החי למעט טרפ' וא"ת טרפה היכא ממעטא מהאי קרא הא מאן דאית ליה יולדת כ"ש חיה דאפי' למ"ד טרפה אינה יולדת אמר דיכול להיות דאית ליה דחיה וכו' וי"ל דנפרש לקרא הכי מכל החי שיהי' כולה בריא וזריז ולא חולה וטרפה אע"ג דחיה מ"מ אינה בריא' אלא חולה כל ימיה ומתמעטת והולכת עכ"ל וע' רש"י לקמן דף נ"א. וזבחים דף ק"ו בתוס' ד"ה אבל. ובד"ה ודילמא נח טרפה הוי שכתבו ור"ת היה רגיל לחלק בין טרפות דאדם לטרפות דבהמה דאדם אית ליה מזלא. וקשה דבחולין (דף מ"ג) מייתי ראיה מאיוב אטרפות דבהמה:

[ד.] ע"ז דף ט"ז תניא ר' יה ודה מתיר בשבור' (למכור לנכרי) מפני שאינ' יכולה להתרפאות ולחיות. אמרו לו והלא מרביעין עליה ויולדת (ובזכר נמי יכול להרביעו על כמה נקבות. תוס') וכיון דמרביעין עליה ויולדת אתי לשהויה (ומאן דחזי לה בי נכרי יליף מינה לזבונה שלמה) אמר להן לכשתלד אלמא לא מקבלת זכר. כתבו תוס' לאו משום דסבר טרפה אינ' יולדת דבפרק אלו טרפות דף נ"ז בעי למימרן לר' יהודה דיולדת) (היינו דאמרי' התם דלמא סבר ר"י טרפה יולדת ומשבחת. ובאמת תוס' שם כתב דלא גרסי' יולדת אלא משבחת דהא ר"י בע"ז אמר דלא מקבלה זכר. ומיהו יש לחלק בין טרפה חתוכת רגלים לשאר טרפות. עכ"ל תוספת שם). אלא דלא מקבלה זכר וכדמשמע לישנ' מדלא קאמר אלמ' דלא ילדה עכ"ל:

[ה.] בכורות דף ג' אתמר רב חסדא אמר דבר שעושה אותו נבלה (לענין בכור אם מכר לנכרי הבהמה קודם שתלד ויש לנכרי חלק בוושט או בגרגרת פטורה מן הבכורה) ורבה אמר דבר שעושה אותו טרפה (כגון מן הארכובה ולמעלה) במאי קמפלגי בטרפה חיה למ"ד דבר שעושה אותו טרפה קסבר אינה חיה למ"ד נבלה קסבר טרפה חיה. וע' בתוס' שיש גורסין רבא במקום רבה לפי שהוא בתר רב חסד [ו.] תמורה דף י"א ע"ב ת"ר יכול האו' רגלה של זו עולה תהא כולה עולה ת"ל כל אשר יתן ממנו לד' וכו' ממנו לד' ולא כולו לד' יכול תצא לחולין ת"ל יהיה קדש הא כיצד תמכר לצרכי עולות ודמיה חולין חוץ מדמי אבר שבה דר"מ ור' יהודה. ר' יוסי ור"ש אומרים מנין שכולה עולה ת"ל וכו' אמר רב חסדא מודה ר' יהודה בדבר שעושה טרפה (דפשטה קדושה בכולה) רבא אמר בדבר שעושה נבלה. ורב ששת אמר בדבר שהיא מתה מאי איכא בין ר"ח לרבא טרפה חיה ר"ח סבר אינה חיה ורבא סבר חיה. כתבו תוס' בבכורות דף ג' נהפכה הסוגי' וזו מן הסוגיות הפוכות ומיהו צ"ע לפי הא דאמר רבא הכא טרפה חיה דביבמות דף ל"ז אמר רבא גבי ספק טרפה משהינן לה י"ב חדש (לא מצאתי שם הא דאמר רבא):

[ז.] סנהדרין דף ע"ח אמר רבא ההורג את הטרפה פטור. כתבו תוס' אפילו למ"ד טרפה חיה דסופו שימות בחולי זו (וכ"כ ר"ן בחדושי חולין י"א אפי' אי טרפה חיה עדים זוממין שהעידו בטרפה לא קטלינן להו דאע"ג דטרפה חיה סופו למות מחמת אותו חולי ואגבר' קטיל' קמסהדי ותדע דהא רב' אית ליה טרפה חיה בתמורה דף י"א ומיהו נרא' דגרסי' התם רבה ועוד דסברתו הפוכה בבכורות דף ג' עכ"ל:

[ח.] נדה דף כ"ג ע"ב אמר רבא וושטו נקוב אמו טמאה אם אשה ילדה ולד שוושטו נקוב טמאה לידה] (קסבר טרפה חיה) וושטו אטום אמו טהורה כתבו תוס' דקסבר טרפה חיה וכן פ"ק דתמורה אך בבכורות דף ג' איפכ' ואו' ר"ת דהוי כאיכ' דאמרי (וצ"ע דהא ניקב הוושט נבלה ובדבר שעוש' נבלה אמר רבא דהוי כולה עולה מכלל דסבר דלכ"ע נקב הוושט אינה חיה. וע' בפלתי מה שכתב בזה). וגם מתבאר מסוגי' דהתם דר' זכאי ס"ל טרפה אינה חיה. ור' ינאי ור' יוחנן משום ר' יוסי בן משולם ס"ל טרפה חיה:

[ט.] חולין דף ק"מ (על הא דאמרי' התם כל היכא דכ' צפור הוא טהור) ת"ש שתי צפרים חיות טהורות מאי חיות לאו חיות לפיך (ראויות לפיך טהורות ומדכתיב חיות משמע דאיכא צפרים דהוי טמאות) לא מאי חיות שחיות ראשי אברים שלה ת"ש מסיפ' טהורות מכלל דאיכ' טמאות. לא מכלל דאיכ' טרפות. טרפות מחיות נפק' (ולא טרפה דאינה חיה (הניח'