כסף נבחר חלק ב רכז

ויש פעמים שאדם מרבה בהן ממין הדגן עד שטעם הדגן ניכר בהן ואעפ"כ לא היו חכמים מחייבין עליהם כלום וכו' אע"פ שיש בו ט"כעק וכו' ואסיקנ' דליכא כזית בכא"פ וכו' וטכ"עק אין לוקין עליו אלא בנזיר דכתיב בי' משרת ואע"פ שממנו אנו דנין לכל התור' אין עונשין מן הדין ור"ע מוקי לה בהמ"ל והא דאמרי' ר"ע ט"כעק מנא לי' פי' כלומר מהיכא נפק' לי' ט"כעק מעיקרא עד דאיתר לי' משרת לאוקמי' להמ"ל שהוא החומר הגדול וכל היכא דאמרינן בגמרא טעמו ולא ממשו היינו ט"כעק אלא בלישנא דתנאי הוא ט"כעק ובלישנ' דאמוראי הוא טעמו ולא ממשו וכו' וההיא דאמר ר' יוחנן כל שטעמו וממשו אסור ולוקין עליו הכי פירושו כל שנתערב בהיתר ויש בו טעם האיסו' וממש האיסו' ניכר בו אע"פ שהוא פרורין לוקין עליו והוא שאכל מן האיסו' שיעור כזית בכא"פ וכו' וה"ה לכל איסו' שהוא בעין ולא נתערב שאין לוקין עד שיאכל כזית בכא"פ טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו פי' טעמו ולא ממשו זה ט"כעק אע"פ שאסור מהתורה כדגמרי' בנזיר אין לוקין עליו שאין מזהירין מן הדין שאין לוקין בט"כעק מאחר שנמחה גוף האיסו' ואין ממשו נראה לעין ואע"פ שהוא אסור מן התורה וכו' והא דגרסי' בזבחים אמר ר"ל הפיגול והנותר וכו' ואסיקנ' מבשא"מ בטעמו מב"מ ברובא ההיא דר"ל פליגי אדר' יוחנן דר' יוחנן כללא קאמר כל שטעמו וממשו לוקין עליו ל"ש מב"מ ל"ש מבשא"מ. ובנזיר ירושלמי פרק ג' מינין גרסי' ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל נותני טעמים אין לוקין עליהן עד שיתן טעם ממשו של איסו' ואמר ר' זירא כל נותני טעמים אין לוקין עליהן חוץ מנותני טעמים של נזיר ונזיר אפי' לא טעם אלא טעם ממשו של איסו' אמר ר' אבא בר ממל כל נותני טעמים אין היתר ואיסו' מצטרפין ונזיר היתר ואיסו' מצטרפין מתנית' מסייע לר' זירא כזית יין שנפל לקדר' ואכל ממנה כזית פטור עד שיאכל את כול' מתנית' מסייע לר' אבא בר ממל ממשמע שנא' וכל משרת ענבים לא ישתה וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו וכו' אלא שאם שרה ענבים ושרה פתו בהם ויש בהן כדי לצרף כזית חייב ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה עכ"ל:

[ח.] וכתב הר"ן בהלכות בפרק השוכר וז"ל כל שטעמו וממשו ניכר בהיתר ואוכלו עם ההיתר לוקין וכו' טעמו ולא ממשו נחלקו המפרשים בו ע"ש. ובחולין פרק ג"ה כתב וז"ל ודאמר רבא לא לצרכה אלא לט"כעק אע"ג דהכא ליכא טעמא כלל דהא איכא ס' או ק' הכי פירושו דרבא נמי אדר' יהודה קאמר ובמינו ומשום דאמר אביי דלר"י אע"ג דבעלמא מב"מ לא בטיל בזרוע בשלה בטיל קאמר רבא דלא שרינן בזרוע בשלה כולי האי אלא טעמא היא דשרינן כיון דבקדשים ט"כעק אסור הוי לן למימר לר"י לא ליבטל טעמא אפ"ה מבטלינן לי' אבל היכא שנמחה הזרוע עמו לא למדנו שיבטל. ובטכע"ק כתב רש"י שהוא בחולין דרבנן ור"ת כתב שהוא דאורייתא וכו' ודברי רש"י נראין עיקר ונמצא עכשיו פסקן של דברים מב"מ ואפי' נתערב גופו דאורייתא ברובא בטיל ומדרבנן צריך ס' כדברים הנבללין אבל יבש ביבש אפי' מדרבנן חד בתרי בטיל ולענין מבשא"מ היכא שנתערב גופו ויהיב טעמא אפי' באלף אסור מדאורייתא כדאמר רבא בזבחים (דף ע"ח) ובודאי מדאורייתא קאמר דומיא דמב"מ ברובא. ואי איכא כזית בכא"פ לוקין ואי ליכא אין לוקין. ואי לא יהיב טעמא בס' והיכא שנתערב בדבר טעמו ולא ממשו היינו טכע"ק לר"ת דאורייתא לרש"י דרבנן עכ"ל. ובחדושיו לחולין כתב וז"ל הוי יודע דלרבנן אית להו תלתא קראי לטכע"ק כנגד שלש מינין שיש לנו הא' שלא קלט ההיתר מן האיסור אלא טעמו בלבד לא גופו ולא פליטתו ומוכחי לה ממשרת שאם שרה ענבים במים שאין כאן לא גופן ולא פליטתן אלא קלטו טעמן כאלו נתערב באותן מים רביעית יין חייב. השני שקלט ההיתר מן האיסור פליטתו אבל לא גופו ילפי לה מגיעולים. שלישי שנתערב בהיתר גופו של איסור וילפי לה מבב"ח ואע"פ שגוף החלב נתערב בבשר טכע"ק מקרי כיון שגוף החלב נבלע בבשר ואינו כדברים הנבללין לח בלח דההוא עיקר מקרי כיון שכל אחד בלול בחברו אבל כאן החלב בלוע בבשר הכי דרשו להו רבנן לקראי וס"ל לפום סוגיא דהתם דגמרי' לטכע"ק לכל איסורין. וכי תימא הוי להו ג' כתובים ליתא דאמרי' דגיעולים חדוש ובב"ח נמי חדוש הלכך גמרי' טכע"ק ממשרת נמצא בסוגיא דהתם כ"ע אית להו טכע"ק ומסוגיא דהכא משמע דטכע"ק דרבנן והאי סוגיא דאביי דמשמע אפי' לר"ע אית ליה טכע"ק בכל איסורין סוגיא דאביי היא דס"ל הכי (כמ"ש רשב"א בשם הרמב"ן) והא דתניא הטמאים לרבות הרוטב ה"מ בעין אבל ע"י תערובות לא עכ"ל. בע"א פרק השוכר בהלכות כ' הר"ן על הא דכתבו הראשונים דבר שאסור בהנאה שאינו דבר שבמנין יאסור תערובתו באכילה ולא בהנאה וכו' ואולי דעתם לומר דכיון דמדאורייתא חד בתרי בטל היכא דליכא טעמא נהי דבאיכא טעמא אסור מדאורייתא דקי"ל טעמו וממשו אסור ולוקין עליו ה"מ לענין אכילה דשייך בה טעמא אבל לענין הנאה דלא שייך בה טעמא חד בתרי בטיל אבל אין זה מספיק דלמה לא נאמר דהנאה ממש לענין הנאה כטעמו ממש לענין אכילה עכ"ל. ע' תוס' בכורות דף כ"ב ד"ה הנך שכתבו דלא אתמר טכע"ק לענין טומאה וכ"כ הר"ש פ"ב דטבול יום דאם יש בחולין טעם של תרומה ונגע בו טבול יום אין פוסלו. עיין תוס' פסחים דף כ"ב ד"ה הכובש שכתבו דלענין שביעית הטעם הוי כמבוער לר' גמליאל. עיין שביעית פרק ט':

[ט.] כתב הרא"ה בבדק הבית בית רביעי שער א' וי' אליבא דר' יוחנן ורבא דטעמו ולא ממשו בשאר איסורין לאו דאורייתא סברו דחטאת בהדי גיעולים ב' כתובים לענין טכע"ק וחטאת ונזיר נמי ב' כתובים לענין המ"ל דליתא בשאר איסורין וליכא למימר דחטאת אתי למהוי ב' כתובים בהדי חד מהני בלחוד דשקולים הם דין המ"ל ודין טכע"ק וישאו שניהם. ושלש דעות בדבר רבנן ואביי ור' יוחנן אליבא דר"ע רבנן סברי דאורייתא דיליף מנזיר ונזיר להכי אצטריך למגמר מיני' ובב"ח אצטריך לגופי' דהא חדוש הוא גיעולים נמי אצטריך לגופיה דהא סברו רבנן אפי' לאו בת יומא אסר רחמנא והיינו חדושי' וכו' ואביי אליבי' דר"ע נמי סבר טכע"ק דאורייתא דגמרי' מגיעולים. ונזיר להמ"ל ובחטאת איתנהו תרוייהו המ"ל וטכע"ק ולא איצטריך לגופי' כיון דאשכחן בחולין טכע"ק והמ"ל כ"ש בקדשים אלא דאצטריך לאפוקי דלא נגמר מנזיר בשאר איסורין המ"ל לשוי' בהדי נזיר ב' כתובים וכי תימא להוי נמי ב' כתובים עם גיעולים לענין טכע"ק איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי טפי שייך למימר לענין המ"ל דהיא חומרא יתירה ור' יוחנן ורבא אליבי' דר"ע סברי ודאי בדרשי דקראי כאביי דמשרת להמ"ל וגיעולים לטכע"ק והוי חטאת לענין המ"ל וטכע"ק ב' כתובים בהדי תרוייהו ור"י ורבא סברי דשקולים הם והלכ' כר"י ורבא אליבי' דר"ע וכו' ויש כאן שאלה כיון דאמרינן בגיעולים טעמא ולא ממשו אסור האיך אפשר לומר דבשאר איסורין מותר וכי גיעולים משם אחד הוא גיעולים משום כל איסורי שבתורה הוא דמתסר וכיון דבגיעולים מתסרי כל איסורין שבתורה בטעמו ולא ממשו היכי אפשר דלא מתסרי בעלמא ותירץ מורי ר' משה דאפשר דמשום מעלה הוא דכיון דנבלע הכלי מאיסור אע"פ שעכשיו כשפולט אין כאן אלא טעם לא יבטל ברוב שהכלי נאסר עלינו משום מעלה ולפיכך אסור פליטתו היכא דאיכא טעמא דהוי בשא"מ דומיא דטביל' דאצרכי קרא. אפי' לכלים חדשים דמסתמא דטבילה דאורייתא היא