כסף נבחר חלק ב רכד

ליה דאסור מדאורייתא אע"פ שהוא סובר דט"כעק דרבנן כדמוכח בפט"ו ע"כ צ"ל דבכלים ד"ה אוסר הטעם מדאורייתא. ופרי מגדים בפתיחה להלכות בשר בחלב רצה לפ' מה שכתב הרמב"ם דהגעלת כלים הוי דאורייתא היינו לכתחלה צותה תורה להגעיל וכו' משא"כ אם בישל בה אין לאסור מן התור' ודוחק הוא. ופלתי (סי' צ"ח) כתב אף למ"ד טעם כעיקר לאו דאורייתא בליעת כלי הוי דאורייתא ובפרט בבשר בחלב צריך עיון רבתא ע"ש. עוד יש לעיין כיון דכתב הרמב"ם לא אסרה תורה אלא בת יומא ע"כ ס"ל דלא פגמה כלל כר"ע כמ"ש תוס' דלרבנן ליכא לאפלוגי בין בת יומא לשאינו בת יומא א"כ למה לא יליף הרמב"ם דט"כעק דאורייתא מגיעולים. עיין בפרי מגדים שם שמסופק אפי' קדר' שבשל בה בשר ואח"כ חלב או להיפך י"ל למ"ד ט"כעק לאו דאורייתא מן התור' מותר ונהי דגלי קרא בבשר בחלב דטעם כעיקר היינו משום דחיך אוכל יטעם אבל בקדר' דהוי נ"ט בנ"ט אין לנו ראי' דהוי דבר תורה בשלמא לדידן דט"כעק מגיעולים ילפינן אלמא טעם שני כממש חשיב ואין לחלק בין היתרא בלע לאיסורא בלע מן התורה משא"כ למ"ד ט"כעק לאו דאורייתא דלא יליף מגיעולים וה"ה אפשר בבשר בחלב מקדרה לתבשיל לאו דאורייתא ע"ש]. כתבו תוס' הקשה הר' יוסף היכי יליף ר"ע טעם כעיקר בנזיר מגיעולים הא נזיר קל מכל איסור שבתור' שאין איסורו איסור עולם וכו' ותירץ דבמדין נמי היו כליהן בלועות מיין ואסורים לנזיר עכ"ל. א"ל רב אחא ברי' דרב אויא לרב אשי מדרבנן נשמע לר"ע מי לא אמרי רבנן משרת ליתן ט"כעק מכאן אתה דן לכל איסורין לר"ע נמי משרת להמ"ל מכאן אתה דן לכל איסורין (לר' יוחנן פריך דאמר דאין המ"ל חוץ מאיסורי נזיר ואוקימנא כר"ע) א"ל משום דהוי נזיר וחטאת ב' כתובים ואין מלמדין נזיר הא דאמרן חטאת דתניא כל אשר יגע בבשרה יקדש וכו' יכול אפי' לא בלע ת"ל בבשרה יקדש עד שיבלע בבשרה יקדש להיות כמוה שאם פסולה הוא תפסל ואם כשרה תאכל כחמור שבה (אלמא היתר מצטרף לאיסור). ורבנן נמי להוי נזיר וחטאת ב' כתובים אמרי הנך מיצרך צריכי. ור"ע מאי צריכי בשלמא אי כתב רחמנא בחטאת לא גמר נזיר מיני' דחולין מקדשים לא גמרי' אלא לכתוב רחמנא בנזיר ותיתי חטאת ותגמר מיני' דהא כל איסורין קא גמר מנזיר. ורבנן אמרי לך מצרך צריכי חטאת להמ"ל וחולין מקדשים לא גמרי' ומשרת ליתן טעם כעיקר מכאן אתה דן לכל התורה. ור"ע תרווייהו להמ"ל והו"ל ב' כתובים. א"ל רב אשי לרב כהנא אלא הא דתניא מכל אשר יעשה מגפן היין לימד על איסורי נזיר שמצטרפין זה עם זה השתא לר"מ איסור והיתר מצטרפין איסור ואיסור מבעיא א"ל איסור והיתר בבת אחת איסור ואיסור בזה אחר זה. כתב רש"י בסוף הסוגיא ור"ע אית לי' גיעולים לאו חדוש ולא מצריך קרא לט"כעק הלכך לר"ע כיון דשמעת ליה דמפיק משרת להמ"ל ע"כ תרווייהו אתי להמ"ל ומש"ה פשיטא ליה לר"י דר"ע לא גמר שאר איסורין מנזיר דהא הוי ב' כתובים והא ליכא למימר משרת להמ"ל וחטאת לט"כעק דגיעולים חדוש הוא ולא מצי גמר חטאת מיני' ואין כאן ב' כתובים דא"כ ט"כעק בשאר איסורין מנא לי' מגיעולים לא גמרינן ומקדשים נמי לא גמרי' ורבנן דפליגי עלי' דר' אליעזר בכותח אלמא לית להו ט"כעק מפקי להאי משרת להמ"ל כר"ע וגיעולים חדוש כרבנן והכי אמרי' נמי בכל הבשר דאיכא למ"ד טעמו ולא ממשו דרבנן עכ"ל רש"י (עיין במהרש"א שהקשה א"כ מאי בעי לעיל ור"ע ט"כעק מנא ליה דלמא באמת לית ליה כמו רבנן דר"א). (עיין בנזיר דף ל"ו דסוגיא דהכא איתא נמי התם עם איזה שינוים. דהתם איתא א"ל אביי לרב דימי ממאי דהאי משרת להמ"ל דלמא לט"כעק. ופריך הש"ס ולאביי מעיקרא קא קשיא ליה מאי דקאמר רב דימי וקא מותיב ליה כל הלין תיובתא (דבשאר איסורין נמי המ"ל) הד אמר ליתן ט"כעק (ולאו להמ"ל) בתר דשני לי' ורב דימי דבשאר איסורין לא אמרי' המ"ל וכו' א"ל אביי דלמא אפי' בנזיר לא אתא אלא לט"כעק). עוד שם בגמ' ורבנן צריכי דאי כתב חטאת נזיר מקדשים לא גמרי' ואי כתב נזיר ה"א מנזיר לא ילפינן משום דחמיר איסורו דאפי' חרצן אסור. עוד שם בגמרא אמר ר' אבהו אמר ר"א כל רביעית שבתורה אין המ"ל חוץ מרביעית שבנזיר שהרי אמרה תורה משרת מאי איכא בין ר' יוחנן לר' אלעזר א"ב דר"י מרבי אפי' אוכלין שבנזיר כגון חרצן וזג וענב שנצטרף דבר אחר עמהם לכזית) ור"א משקין אין (משקין מצטרפין משום דבדידי' מפרש קרא) מידי אחריני לא (כגון באוכלין אין המ"ל):

[ב.] חולין דף ק"ח מתני' טפת חלב שנפל' על החתיכה אם יש בה בנ"ט באותה חתיכה אסור:

גמ'] אמר אביי טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא (הא דאסרינן בכל איסורין משנתנו טעם בהיתר אע"פ שאין אוכל ממש כגון שסילק האיסור ואין כאן אלא טעמו דאורייתא היא דגמרי' מב"בח דאסרינן רחמנא באכילה מלא תבשל ג' פעמים ואע"ג דכי מסלק זה מתוך זה לאחר בשולו אין כאן אלא טעם ומיני' גמרי' לכל האיסורין במה מצינו) דאי ס"ד דרבנן מב"בח מ"ט לא גמרינן דחדוש הוא אי חדוש הוא אע"ג דליכא נותן טעם נמי (דשניהם מין היתר ועוד שדרך בשול נאסרו בלא אכיל' הלכך לא גמרי' חומרא מינייהו וכו' אלא ש"מ דלאו חדוש הוא דאהכי קפיד רחמנא דומיא דכלאים וכיון דלאו חדוש הוא גמרינ' מזרוע בשלה דמשתרי כל כמה דליכא טעמא) א"ל רבא דרך בישול אסרה תורה (לעולם אימא לך חדוש הוא ודקאמרת אע"ג דליכא טעמא דהא ליכא למגמרא מזרוע בשלה על כרחך בגופי' גלי קרא דבעינן טעמא מדלא אסרה תורה אלא דרך בישול ואין לך כגון זו שלא יתן טעם). כתבו תוס' דהכא משמע דיליף אביי ט"כעק מב"בח ובפסחים גמרי' ממשרת או מגיעולים. ואביי דאיירי בההיא סוגיא משמע דידע להאי ברייתא. (ולפי גירסת נזיר דא"ל אביי כמ"ש לעיל אות א' מוכח בפירוש דידע אביי להאי ברייתא) וי"ל דאביי קבלה מרבא שדחה לו וחזר בו עכ"ל. (ועיין תוס' פסחים דף מ"ד שהניחו קושיא זאת בקשיא). ובדף קי"ב ע"ב איתא רב מרי בר רחל אמלח ליה בשר שחוטה בהדי בשר טרפה אתא לקמי' דרבא א"ל הטמאין לאסור צירן ורוטבן וקופה שלהם. כתבו תוס' וא"ת תיפוק לי' ממשרת דמשם אתה דן לכל התורה וי"ל דעיקר דרשה לא איצטריך אלא לצירן ושאר אסמכתא. אי נמי איצטריך נמי לרוטבן וקופה ואשמע' דמחוי כממש אם המחה השרץ וגמעו דהוי כאכילה דס"ד דבשתיה לא מחייב דאכילה כתיב ביה והכי איתא לקמן דף ק"כ וכו' וא"ת היכי דריש מיני' צירן דאסור כיון דאיצטריך להכי וי"ל דשקולין הם ומציר גופא לא הוי שמעי' דלהוי שתייה כאכילה דהוי מצינן לאוקמי כשהקפהו ואכלו עכ"ל. (וכ"כ תוס' בכורות דף ו' ע"ב ד"ה רוטב). ובפסחים דף כ"ד ע"ב איתא אמר ר' זירא אף אנן נמי תנינא (דאין לוקין אלא דרך הנאתן) דתנן אין סופגין את הארבעים אלא על היוצא מן הזיתים וענבים ואלו מתותים ותאנים לא מ"ט לאו משום דלא אכיל להו דרך הנאתן. א"ל אביי אי אשמעי' פירא גופא דלא קאכיל ליה דרך הנאתו שפיר אלא הכא משום דזיע' בעלמא הוא. כתבו תוס' תימא אמאי אמר דזיעה בעלמא הוא והא טעם כעיקר דאורייתא עכ"ל:

[ג.] ע"א דף ס"ז אמר ר' אבהו א"ר יוחנן כל שטעמו וממשו אסור לוקין עליו וזהו כזית בכדי א"פ (ועל כגון זה נאמר שיעור בכא"פ הלכה למ"מ שאם יש כשיעור פרס של תבשיל כזית מן האיסור לוקין עליו אע"פ שאין כזית של איסור נאכל בבת אחת וכו') טעמו ולא ממשו (כגון חלב שנפל לקדרה