כסף נבחר חלק ב רכ

כרב פפא וכו'. ונרא' דאפילו ט"ה אינה ממון כמש"ל סי' ש"נ מ"מ לענין חליפין ואג"ק הוי ממון רק גבי מתנות כהונ' דכתיב נתינה לא מהני חליפין דהוי דרך מו"מ עכ"ל. בסימן רע"ו כ' רמ"א בשם מהרי"ק אין היורשין יורשין דבר שאין בהן ממש או ט"ה בעלמא שאינ' ממון. כ' הש"ך וכן אפילו הוא עצמו אינו יכול להוציא מיד אחרים אם הוא תחת ידם וכן ביורש מיירי כה"ג דאם הוא ביד היורש פשיטא דט"ה שלו וכ' מהר"ם דכמו שאינו יכול להוריש כך אין יכול ליתנם וכו' דהיינו אם הוא תחת יד אחרים אינו יכול להוציא' אבל אם הוא תח"י יכול ליתן לאחרים לחלקן למי שירצו. ובסי' ל"ז כתב רמ"א קרובי גזבר כשרים להעיד אע"פ שהגזבר מחלק הממון למי שירצ' למ"ד ט"ה אינ' ממון. וש"ך חולק וכ' דע"כ לא אמרי' אינה ממון אלא לענין כפל וקדושי אשה ושבוע' משום דהתם בעינן דבר של ממון אבל לענין נגיע' עדות אף נגיעה של שום הנייה נמי פסול עכ"ל. ובסי' פ"ז כ' ש"ע אין נשבעין היסת על תביעת ט"ה. וכ' סמ"ע בשם המרדכי וז"ל טובת הנאה אינה ממון ואפילו מחשב ממון מ"מ לא נתקנה היסת על כה"ג עכ"ל:

(כלל עב) טעה בדבר מצוה [א.] שבת דף קל"ז מתני' מי שהי' לו למול שני תינוקו' א' למול לאחר שבת וא' למול בשבת ושכח ומל את של אחר שבת בשבת חייב (דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה ובהא אפי' ר' יהושע מודה) א' למול בע"ש וא' למול בשבת ושכח ומל את של ע"ש בשבת ר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר:

[גמ'] רב הונא מתני (ברישא) חייב רב יהודה מתני פטור. ר"ה מתני חייב דתניא אמר ר"ש בן אלעזר לא נחלקו ר"א ור"י על א' למול בשבת וא' למול אחר שבת וכו' שהוא חייב על מה נחלקו על מי שהי' לו למול אחד בע"ש וא' למול בשבת וכו' ושניהם לא למדוה אלא מע"א (שהוקשו כל חטאות שבתורה לחטאת ע"א דכתיב תורה אחת יהיה לכם וגו' בפ' שלח לך גבי קרבן ע"א) ר"א סבר כע"א מה ע"א אמר רחמנא לא תעבוד וכי עבד מחייב ה"נ ל"ש ור' יהושע התם דלאו מצוה (עובד ע"א לא עשה מצוה) הכא מצוה. ר"י מתני פטור דתניא אמר ר"מ לא נחלקו ר"א ור"י על מי שהי' לו שני תינוק' א' למול בע"ש וא' למול בשבת וכו' שהוא פטור על מה נחלקו על מי שהיה לו שני תינוק' אחד למול אחר השבת וא' למול בשבת ושכח וכו' שר"א מחייב חטאת ור"י פוטר ושניהם לא למדוה אלא מע"א ר"א סבר מה ע"א חייב ה"נ ל"ש ור"י התם לא טריד מצוה הכא טריד מצוה (טריד להתעסק במצוה גמורה שהרי אחת מהן זמנו היום וטריד לבו למהר ולעשות ומתוך טרדו טעה ומל את זה שאין בו מצוה כלל). תני ר' חייא אומר הי' ר"מ לא נחלקו ר"א ור"י על מי שהג' לו שני תינוקו' אחד למול בע"ש וא' בשבת ושכח וכו' שהוא חייב על מה נחלקו על מי שהי' לו שני תינוקו' אחד למול אחר שבת וא' למול בשבת ושכח וכו' שר"א מחייב ור"י פוטר. השתא ר' יהושע סיפא דלא עבד מצוה פוטר רישא דקא עבד מצוה מחייב אמרי דבי ר' ינאי רישא כגון שקדם ומל של שבת בע"ש דלא נתנה שבת לדחות (שאין לו תינוק שיהא זמנו היום הלכך לא הוה טריד היום במצוה שלא היה מוטל עליו כלום לעשו' ולא הי' לו לטעות) סיפא נתנה שבת לדחות. א"ל רב אשי לרב כהנא רישא נמי נתנה שבת לדחו' לגבי תינוקו' דעלמא להאי גברא מיהא לא אתיהב עיין יבמו' דף ל"ד]:

[ב.] סוכה דף מ"א ע"ב מתני' ר' יוסי אומר י"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת והוציא את הלולב לר"ה פטור מפני שהוציאו ברשות אמר אביי לא שנו אלא שלא יצא בו (דהשתא שריד במצוה וטעה בדבר מצוה) אבל יצא בו חייב מדאגבי' נפק ביה אמר אביי בשהפכו רבא אמר אפי' תימא שלא הפכו הב"ע כגון שהוציאו בכלי. והא רבא הוא דאמר לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיח' ה"מ דרך כבוד אבל דרך בזיון לא (כגון בקערה) [עיין בכלל מצות צריכה כוונה] אמר ר"ה אומר הי' ר' יוסי עול' העוף שנמצא' בין האגפיים (פי' עופות) וכסבור חטאת עוף היא ואכלה פטור. מאי קמ"ל טעה בדבר מצוה פטור היינו הך מהו דתימא התם וכו' היינו דעבד מצוה (וסוף סוף עשה מצוה דנטל לולב בהוצאה זו) אבל הכא דלא עבד מצוה אימא לא קמ"ל. כתבו תוס' ואית ספרים דגרסי מהו דתימא ה"מ מצוה דרמי עליה אבל מצוה דלא רמי עלי' דחטאת אפשר שיאכלנה אחר אימא לא עכ"ל:

[ג.] פסחים דף ע"א ע"ב מתני' הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת ושאר כל הזבחים ששחט' לשם פסח אם אינן ראוין חייב אם ראוין הן ר"א מחייב חטאת ור"י פוטר (דקסבר טעה בדבר מצוה ועשה מצוה כל דהיא פטור מחיוב חטאת שבה וזה עשה מצוה שהקריב קרבן וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ואף הנשחטין לשם פסח ר' יהושע מכשיר להו) וכו'. גמ'] מאן תנא דשני' ליה בין ראוין לשאין ראוין. ר' שמעון היא דתניא אחד הזבחים הראוין וכו' וכן השוחט לשם אימורי ציבור פטור דברי ר"מ אמר ר"ש לא נחלקו ר"א ור"י על שאינן ראויין שחייב (דלאו טועה הוא) על מה נחלקו על הראוין וכו'. אמר רב ביבי פוטר הי' ר"מ אפי' עגל של זבחי שלמים ששחט לשם פסח א"ר זירא לרב ביבי והאמר ר' יוחנן מודה ר"מ בבעלי מומין. א"ל בב"מ לא טריד בהו והאי טריד ביה. בעא מיני' רבא מר"נ חולין לשם פסח מאי אמר ר"מ. אמר פוטר היה ר"מ אפי' חולין לשם פסח. הני מחלפי (חולין בקדשים מחלפי ויכול לומר טעיתי סבור הייתי קדשים הם מש"ה פטור) הני (ב"מ) לא מחלפי. ומסיק הש"ס דטעמא דר"מ משום דטריד אע"ג דלא מחלפי מחלפי אע"ג דלא טריד לאפוקי ב"מ דלא מחליף ולא טריד. אמר ר"ל נתחלף לו שפוד של נותר בשפוד של צלי (של קדש) ואכלו חייב (דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה) ור' יוחנן אמר אשתו נדה בעל חייב יבמתו נדה בעל פטור (ולקמן מוקי בסמוך לווסתה ובאשתו מעוברת דלאו מצוה) איכא דאמרי כ"ש בההיא (נותר) דמחייב דלא עשה מצוה (דאין שם לחלוחית מצוה אבל הכא אע"ג דמעובר' מיהו מצוה שמחת אשתו איכא) אית דאמרי בההיא פטור מ"ט התם דהו"ל לשיולי הכא דלא הו"ל לשיולי לא. ור' יוחנן מ"ש יבמתו דעביד מצוה. אשתו נמי עביד מצוה. במעוברת וסמוך לווסתה. א"ה אפי' יבמתו נמי יבמתו בזיז מיני' (בוש לשואלה אם סמוך לווסתה) אשתו לא בזיז מיני'. ור' יוחנן כמאן או כר' יוסי דתנן ר' יוסי אומר י"ט הראשון וכו' פטור מפני שהוציא ברשות (של מצוה שהי' טרוד בה) דלמא שאני התם דזמנו בהול (וטרוד) אלא כר' יהושע דזבחים דלמא התם נמי דזמנו בהול. אלא כר"י דתינוקו' נמי זמנו בהול אלא כר' יהושע דתרומה דתנן הי' אוכל בתרומ' ונודע שהוא בן גרושה וכו' ר"א מחייב ור"י פוטר [שטעה בדבר מצוה] דלמא כרב ביבי בר אביי בתרומה בע"פ עסקינן דזמנו בהול וכו' אי נמי דאקרי עבודה ועבוד' רחמנא אכשרה אפי' מפסולים):

[פסק] [ד] כתב הרמב"ם פ"ב משגגו' הל' ח' כל העושה מצוה ובכלל עשיות' נעשית עבירה שחייבין עליה כרת בשגגה ה"ז פטור מחטאת שהרי עשאה ברשות כיצד הבא על יבמתו כשהיא נדה וכו' אבל אם בא על אשתו נדה חייב מפני שלא שאלה וכו'. וכן מי שהי' לו ב' תינוקו' אחד למול בשבת ואחד למול בע"ש או בא' בשבת ושכח ומל שניהם בשבת פטור שהרי יש לו רשות למול א' מהם בשבת ושבת דחוי אצל ומצוה עשה אע"פ שהם שני גופים הואיל וזמנו בהול אינון