כסף נבחר חלק ב ריח

[ה.] בסי' צ"ב כתב הטור טפת חלב שנפלה על חתיכת בשר שבקדר' אם יש בה ס' לבטל החלב מותרת ואם לאו אסור' ואין השאר שבקדר' מצטרף עמו לבטל החלב. ופי' ר"י דוק' שכל החתיכ' חוץ לרוטב כגון שחתיכ' שתחתיה קצתה חוץ לרוטב וזו מונחת עליה דכולה חוץ לרוטב אבל אם מקצתה ברוטב הרתיחה מערב הטעם בכל הקדר' והכל מצטרף לבטל החלב. ורש"י פי' אפילו מקצתה ברוטב אין הכל מצטרף לבטל החלב וכ"כ בעה"ת עכ"ל הטור. כ' ב"י דברי ר"י מפורשים בחולין (דף ק"ה וצ"ו) אמתני' דירך שנתבשל אבל מ"ש בשם רש"י אינו מבואר כ"כ אלא שיש ללמוד כן מדפי' בחולין (דף ק') כיון שנ"ט בתתיכ' א' שהיתה בצידה תמיד וכו' ומסתמא קצתה מונחת ברוטב שהרי לא הצריך שתהא מונחת ע"ג חתיכ' אחרת ואם איתא דע"י דמקצתה מונחת ברוטב מצטרף הכל לא הי' לו ליחד חתיכ' זו משאר חתיכו' וכו' וכ"כ תוס' בחולין (ד צ"ו) שממה שפירש"י גבי ניער וכסה משמע שר"ל שאפילו החתיכ' שנפלה הטפ' עלי' מקצתה בתוך הרוטב אי לא ניער וכסה אין מסייענו הרוטב והחתיכו' אחרו' לבטל ע"ש. ומיהו כשכולה בתוך הרוטב משמע ודאי דמודה רש"י. אבל הגמ"יי כ' בפ"ט בשם סמ"ג מתוך פירש"י משמע שאפילו היתה החתיכ' בתוך הרוטב וכו' משמע מדבריו אע"פ שכולה בתוך הרוטב רק שפניה העליונים מגולים אין הכל מצטרף עכ"ל ב"י (וכן מוכח מלשון רש"י דף ק"ח ע"ב שכתב שהחלב בגגה של חתיכ'). כתב הש"ך דעת כל המחברים כר"י חוץ מן רשב"א ור' ירוחם. ובס"ק ז' כ' דרמ"א מספק' לי' אי הלכ' כרש"י. וט"ז פסק כרש"י שגם דעת המחבר כן. וע' באחרוני' שהקשו הא כשמקצתה חוץ לרוטב לרש"י או כשכולה לר"י פסק הטור סימן ק"ה דאם נפל איסור עליו אינו אוסר אלא כדי נטיל' ואיך כ' הכא שנאסרה אותה חתיכ' ותירצו אפשר דשאני חלב דמפעפע א"נ יש לחלק כמ"ש הר"ן ס"פ כל הבשר וז"ל ה"מ בחום של צלי וכיו"ב אבל חתיכ' זו כיון שעומדת בקדר' מתוך שיש בה הבל ולחלוחית החלב מתפשט בכולה אע"פ שהיא חוץ לרוטב ע' שם ולקמן ק"ה אע"ג דמיירי נמי בקדר' יש לומר דהתם מיירי באיסור גוש דאינו צלול דודאי אינו מתפשט אלא ע"י רוטב וע' בב"ה להרא"ה שכ' כסברת הר"ן ומשמרת הבית חלק עליו דהבל לא מעלה ולא מוריד אלא דטעם דטפת חלב שמפעפע בכל החתיכ' ודברי הרשב"א לכאור' סותרין זא"ז דבתה"א משמע דחלב אינה מפעפע ויש לומר דאינה מפעפע מחתיכ' לחתיכ' אבל באות' חתיכ' מפעפע. עיין פר"ח ס"ק ג' חנ"נ). עיין ש"ך סימן צ"ד ס"ק כ"ב שכ' לאותן פוסקים דאין חנ"נ אלא בב"בח מטעם דכל חד באפי נפשי' שרי א"כ היכא שבטעם א' נאסר ואח"כ נפל לתוך היתר אעפ"י שהוא בב"ח כיון שכבר הי' אסור לא אמרינן חנ"נ. וב"י סובר דאף בכה"ג אמרינן עיין שם:

[ו.] הטור סי' ע"ב י"א שאם הלב דבוק בעוף שכולו נ"נ (דהיינו אם אין ס' בעוף נגד הלב) וצריך ס' כנגד כל העוף ולא נהירא וי"א שאם העוף מנותח לנתחים והלב בא' מהן שיש לחוש שמא אותה חתיכ' נשאר' לבד' ברוטב ונאסר' ואוסרת האחרו' ולא נהירא דלמה ניחוש לזה עכ"ל. כ' הט"ז שם זה דעת המרדכי דס"ל בכל איסור דבוק דנ"נ כ' הש"ך הטעם דאות' חתיכ' שאיסור דבוק בה ממהר' לבלוע האיסור תחלה ונעשית מיד נבלה. ועוד יש טעם שמא היתה אות' חתיכ' פ"א חוץ לרוטב ע"ש. ע' בט"ז סי' צ"ב ס"ק י"א שכ' בשם או"ה דאפילו באיסור דרבנן אמרי' חנ"נ. ופר"ח ס"ק י"ז כ' דלא אמרינן באיסור דרבנן חנ"נ ומביא ראי' מרמב"ם עיין שם:

[ו.] כ' המחבר בי"ד סי' ק"ה ס"ז הא דחתיכ' איסור אוסר' חברתה בנגיעתה דוקא כשאיסור' מחמת עצמה כגון נבלה או בב"ח אבל אם אין בה איסור אלא מה שבלע ממ"א אינה אוסר' אחר' הנוגעה בה וכו'. כ' הש"ך (עמ"ש המחבר או בב"ח) משמע דהיינו חתיכ' בשר שנבלע מחלב שנחשב כל החתיכ' גוף האיסור כמ"ש הפוסקים סי' צ"ב וכן הבינו אחרונים דברי טור. אכן הרשב"א בתה"א בית ד' שער א' כ' דברים אלה שאמרו אפילו בבב"ח שהחלב אינה מפעפע ואע"פ שעשאוה כחתיכ' נבלה לא עשאוה כנבלה עצמה לדבר הזה עכ"ל. ובכתבי מהרא"י סימן רמ"ט כ' בשם מורו וז"ל ועוד מסופק אני בבשר שקיבל טעם החלב שלא היה בו ס' לבטלו ונאסר ושוב נגע כשהוא חם בבשר אחר כתוב במרדכי (בפ' כ"ה) בשם ר"י וכן בסה"ת דאינו אוסרו בלא רוטב והוכיחו סברא זאת מההיא דניער וכסה וכו' ק' דמ"ש מהא דכתב בסה"ת דבב"ח שאני משאר איסורין לענין חתיכ' הראויה להתכבד והוא שורשו של איסור לכך לא בטיל וכו' גם בשעריו תמה על הר"י וסייעתו בזה וכ' וז"ל וירא' לתרץ קצת דודאי בב"ח כ"ז שהוא מעורב מקרי שורשו וגופו של איסור ואפילו הבשר בלא חלב כמו כלאי בגדים בזמן שחוט פשתן מעורב בטלית צמר אסור להתכסו' בכל הטלית אפילו באותו צד שאין חוט פשתן בו ואם נחתך מן הטלית אותו צד שאין בו פשתן מותר אותו צד ה"נ קים להו לרבנן שאין שום טעם הולך מחתיכ' זו רק טעם דבשר לחוד ולא שום חלב אא"כ ע"י רוטב (דאין בלוע יוצא מחתיכ' לחתיכ' בלא רוטב) והו"ל כאלו אליהו בא ואמר לנו נחתך מן הבשר זה חתיכ' קטנ' שאין בה שום טעם מחלב והוי שרי כההוא דכלאים וצ"ע עכ"ל. וכ"פ מהרש"ל וכן מוכח לכאור' דעת הרב בסי' צ"ב שכ' דאם נפלה טפת תלב על חתיכ' ולא ניער אינו אסור אלא החתיכ' ואם הי' סובר דנחשב כגוף האיסור א"כ מה שהי' בקדרה אסור לדידן דקי"ל חם בלא רוטב אוסר כולו וא"כ בע"כ צ"ל שפי' דכאן מיירי (הא דאמר או בב"ח) שנגע בשר חם בגבינה חמה דאין זה עיקר כו' ומסיק הש"ך דהא דאמרינן בש"ס מבלע בלע מפלט לא פלט היינו מקמי דהוי ס"ד דחנ"נ אבל לבתר דמסיק דחנ"נ א"כ נחשב הבשר כגוף האיסור ואין ה"נ דאוסר וכ"כ הר"ן וכ"כ ה"ה בפ"ט ממ"א בשם הראב"ד א"כ אין ראי' מן הש"ס ויכול להיו' שגם ר"י וסה"ת סובר כן ולא הביאו ראיה רק לשאר איסורין מהא דאמרינן מפלט לא פלט מקמי דהוי ס"ד חנ"נ עכ"ל הש"ך. וט"ז הסכים למ"ש הרש"ל. כ' המרדכי חולין סי' תרצ"ז וז"ל. ונ"ל דודאי בכל שאר איסורין נאמר חנ"נ ודוקא בחתיכ' עצמה מטעם חשיבות החתיכ' איסור ניכר ומובדל הוא נ"נ ונאסר' לבד כי יצטרף שם היתר אליה לבטל האיסור הבלוע בה ולפיכך אסורה כול' וצריך כדי לבטל כל החתיכ' אם אין ראוי להתכבד אבל בדבר לח רוטב או תרומה בחולין ויין במים דע"א או כגון רוטב ברוטב כגון בנדון זה דאין האיסור ניכר ומובדל ואין כאן חשיבות איסור מתערב היתר הב' עם הא' ולא שייך למימר חנ"נ לעשות הכל איסור עכ"ל:

אות ט (כלל עא) טובת הנאה ממון או לא [א.] קדושין דף נ"ח מתני' המקדש בתרומו' ומעשרו' ובמתנות מקודש' ואפי' ישראל:

[גמ'] אמר עולא טובת הנאה אינו ממון (טובת הנאה. דבר מועט דתניא (בכורו' דף נ"ו) רשאי ישראל לומר לחברו הילך סלע ותן כל תרומותיך לבן בתי כהן והיינו טובת הנאה שיש לישראל בחלה זו שרשאי לתתה לכל כהן שירצ' וליטול דבר מועט מאוהבו של כהן בשביל שיתנה לו. רש"י פסחים מ"ו) איתבי' ר' אבא לעולא המקדש בתרומו' וכו' א"ל הכא בישראל שנפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן