כסף נבחר חלק ב ריז

ואין בה ס' לבטלו אפי' אתה מוסיף עליה לתשלום שיעור ס' אין האיסור שנבלע בתחל' בחתיכ' ונסרך בה מתחלק בשוה בחתיכה ובאותו תוספת כדי שיתבטל בס' אלא לעולם נשאר רובא בחתיכה וכן הוא בודאי ולפיכך אפי' אם נאמר דאפשר לסוחטו מותר הי' אפשר לומר דחתיכה עצמה נ"נ להצריכה ששים ושתהא נידונית ג"כ כבשר אסור לאסור כל החתיכו' מפני שהן מינה אע"פ שדבר אחר גרם לה לפסול אלא דתלמוד' לא ס"ל הכי שאינו בדין שהדבר שהוא אפשר לחזור להכשירו יהא נדון כגוף האיסור עד שיאסור כל החתיכו' כולן מפני שהן מינה וכי פריך תלמוד' אמאי חתיכה עצמה נעשית נבלה עיקר פרכי' ליתא למה צריכה ס' בשאינה מינה שזה אפשר הוא מן הטעם שכתבתי לפי ששוב אין איסור הנבלע בה מתחלק בשוה אבל עיקר פרכי' הוא למה נידונית כבשר נבלה שמפני כך אוסרת כל החתיכו' כולן מפני שהן מינה והרי כיון שאפשר לה לחזור להכשרה נמצא שאין איסורה מחמת בשר שבה שא"כ לעולם תאסור אלא איסורה מחמת חלב שבה ונמצ' שהאיסו' שבה עם החתיכו' מין בשאינה מינה הוא וכי תימא ואפילו נאמר אפשר לסוחטו מותר האיך אפשר שתחזור להכשרה דמאן לימא לן שנסחט ממנה החלב שבה וכו' וכיון דהאמוראים פליגי בהא מלת' מינייהו אמרו אפשר לסוחטו אסור ומינייהו אמרו מותר משמע שהוא דבר שאפשר לעמוד עליו ולבא לידי מעשה איכא למימר אין ודאי ואנן הכי קאמרי' דלמ"ד אפשר לסוחטו מותר אין איסורו מגופו וכיון שכן כל היכא דטעים לה קפיל' ארמאה ואמר שאין בה טעם חלב כלל שרי' ולמ"ד אפשר לסוחטו אסור איסורו מגופו עד שאפילו נסחט כל חלב שבה עדיין אסורה ועומד ולפיכך אפילו אמר לן קפיל' שאין בה טעם חלב כלל אסורה מדינ' והשוו חכמים מדבריהן כל האיסורים הנבלעים באחד דרך בישול לבב"ח עכ"ל. עוד כ' לקמן יש לתמוה על הרי"א ז"ל למה לא פסק בכאן שחתיכה עצמה נעשית נבלה להצריכה שיעור כיוצא בה לדברי חכמים שאומרים מב"מ בטיל וי"א כדי להעמיד דבריו דלא אמרינן חתיכה נ"נ אלא למ"ד מב"מ לא בטיל שכך הדין שכל החתיכו' שקבל' טעם מן האיסור אין מינה מוציאה מכלל איסורה אדרבה היא אוסרת כל החתיכו' כולן מפני שהן מינה אבל לדידן דקי"ל דמב"מ בטיל אין ענין לחנ"נ וכו' ואין זו דרך מחוור עכ"ל:

[ג.] בדף צ"ו ע"ב ד"ה אפי' כתבו תוס' דלא אמרינן חנ"נ ואוסר כל החתיכו' אלא במקום שהאיסור מתפשט בכל החתיכו' דומיא דטפת חלב. אבל אם אין טעם האיסור עובר יותר מכדי קליפה לא. ותדע דבכ"מ שאנו אוסרין כדי קליפה אמאי אין אותו כ"ק חוזר ואוסר מה שאצלו ובענין זה יאסר הכל אלא וכו'. והרב הר' אליעזר ממיץ הי' מחלק משום דלא אמרי' חנ"נ במקצת חתיכה וכו' ואין זה טעם עכ"ל וכ"כ הרא"ש וכו' כגון דם שאין לו כח לפעפע למעלה גם השומן הנאסר מכחו אינו מפעפע לאסור למעל' עכ"ל. אמנם הר"ן בשמעתין דטפת חלב כ' ואינו מחוור ומה שהביא ראי' מן המליחה וצלי נר' לי כיון דחנ"נ מבב"ח למדנו אין אומרין כן אלא דומיא דבב"ח דרך בישול ואין בב"ח קליפה מן התורה עכ"ל:

[פסק] [ד.] בפ"ט ממאכלות כ' הרמב"ם נפל חלב לתוך קדרה של בשר טועמין את החתיכה וכו' אם אין בה טעם חלב הכל מותר ואם יש בחתיכ' טעם חלב אף על פי שאם תסחט החתיכה לא ישאר בה טעם הואיל ויש בה עתה טעם חלב נאסרה אותה חתיכה ומשערין בכולה וכו' בד"א בשלא ניער בתחלה אלא לבסוף וכו' אבל אם ניער מתחלה ועד סוף ה"ז בנ"ט. וכן אם נפל חלב לתוך המרק או לכל החתיכו' ולא נודע לאיזה חתיכה נפל נוער הקדרה כולה עד שתשוב ויתערב הכל. וכ' הראב"ד אנו אומרים שלא שמענו כל החתיכה נ"נ אלא לדעת ר' יהודה דמחמיר מב"מ אבל לרבנן לא עכ"ל. וכ' ה"ה ואין טעמו מחוור דכבר הסכימו המפרשי' כרבינו וכו', ודעת קצת שלא אמרו חנ"נ אלא בב"ח אבל בשאר איסורין א"צ לשער בכולה אלא בדבר שאסרה וכ"נ דעת רבינו שהרי לא הזכיר כן בשאר איסורין וכן הסכים הרשב"א וכן עיקר וכו' ומ"ש וכן אם נפל לתוך המרק וכו' היא מפני שכיון שאינו נודע איזה חתיכ' היא אין לומר בה נ"נ וא"א לאסור הכל שהרי אין בחלב בנ"ט וכיון שכן מנער את הקדר' עכ"ל. וכ' הטור סי' צ"ב איני מבין דבריו (דברי הרמב"ם) דאם אינן ברוטב מה מועיל ניעור שמנער אח"כ עכ"ל. ולכן כ' רמ"א בש"ע סי' צ"ב ויש חולקין וסוברין דאינו מועיל מה שמנער אח"כ. והש"ך שם כ' דס"ל לרמב"ם דכיון דלא נודע לאיזה חתיכ' נפל לא שייך חנ"נ אלא כל הקדרה נכנס לספק הלכך מנער כל הקדר' ומצטרף כל הקדר' לבטל ודמי למ"ש רשב"א והטור ס"ס קי"א דב' קדרו' ונפל איסור לתוך א' מהן וא"י לאיזה נפל ואין בא' לבטלו ויש בשתיהן לבטלו מצטרפין שכל שעתיד להתערב רואין אותו כאלו הוא כבר מעורב. והאי נמי דכוותי' וכ"כ האו"ה היכ' דלא הוברר האיסור לא אמרי' חנ"נ וכ"כ ה"ה וכו' וטור ס"ל כיון דאפשר למיקם עלה דמילתא לא נכנס הכל בספק שהרי יודע הדבר על ידי שיטעום אינו ישראל כל החתיכ' בפ"ע ולא דמי להך דרשב"א דליכא למיקם עלה דמילת' דמיירי במב"מ. וכ"כ בסימן ק"ה ס"ק ל' דבשא"מ לא אמרינן כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל עכ"ל הש"ך. וש"ע סי' צ"ב כתב דלא אמרינן חנ"נ אלא בב"בח אבל לא בשאר איסורין כגון כזית חלב שנבלע בחתיכ' ואין ששים לבטל ונאסרה ואח"כ בישל עם האחרות א"צ אלא ששים כנגד כזית חלב ואז אפילו חתיכ' עצמה חוזרת להיות מותרת (וע"ל סי' ק"ו דכ' המחבר דחתיכ' לעולם באיסור עומדת לפי שאיסור שבה אינו נפלט ממנה לגמרי. וע' בש"ך וט"ז מה שתירצו) ורמ"א כ' וי"א דאמרינן חנ"נ בכל האיסורין יש אומרים דלא אמרינן חנ"נ בלח בלח וא"צ רק ס' נגד איסור שנפל (ר"ן בשם הראב"ד) ויש לסמוך ע"ז בשאר איסורין לצורך הפסד גדול אבל לא בב"בח ואם נתערב יבש ביבש לא אמרי' בשום איסור חנ"נ. כלי הנאסר מבליעת איסור לא אמרינן חנ"נ ולא בעינן ס' רק נגד האיסור שבלע. ובסי' צ"ח סעיף ה' כ' המחבר דכף ישנה ובת יומא משערין בכולה (דכל מה שבלע נעשה איסור ולא ידעינן כמה בלע) ויש מי שאומר שגם בזו א"צ אלא ס' לבטל הכזית שבלע (רשב"א בשם רמב"ן דס"ל דלא אמרינן בבלוע חנ"נ). וכ' רמ"א וסברא ראשונה עיקר ויש שאין מחלקין בין כף חדש לישן רק בין כלי חרס לשאר כלים ואומרים דבכלי חרס דא"א להפריד האיסור ע"י הגעלה אמרינן הכלי נ"נ אבל לא בשאר כלים (מרדכי פ' ג"ה) וטוב לחוש לחומרא (ודוק' חרס ישן אבל חדש אין גוף החרס נ"נ ש"ך. וט"ז כ' שאף חרס חדש יש להחמיר לשער נגד כולה). ובסי' צ"ב דייק הט"ז מהא דפסק ר"ת דבר שנאסר במשהו לא נעשה כולה נבלה וכו' דה"ה בכ"מ תרי משהו לא אמרי' ואם נאסר חמץ בפסח במשהו ואח"כ נפל לתוך תערובו' אחרו' אינו נאסר במשהו. וש"ך בנה"כ חלק עליו וכ' דלא דמי דדוק' לר' יהוד' דמב"מ לא בטיל אמרינן סבר' זאת כמו שכ' הר"ן בשכח אחר מעורב בו לא אמר ר"י מב"מ במשהו אבל חמץ דאסר אפילו שלא במינו א"כ אפילו תימא בפסח אחר מעורב בו חשוב אינו מינו מ"מ הא איסור במשהו אפילו שלא במינו. וכ"כ דרישה וב"ח וע' סי' קל"ד ס"ק ט"ז בש"ך דמביא או"ה דדבר הנאסר במשהו לא אמרינן חנ"נ ומשמע התם דגם הוא סובר כן. וע' ש"ך סי' כ"ב די"א דלא אמרינן במליחה חנ"נ: