כסף נבחר חלק ב רטז

[ב.] חולין דף ק"ח מתני' טפת חלב שנפלה על החתיכה אם יש בה בנ"ט באותה חתיכה אסור. ניער את הקדרה אם יש בה בנ"ט באותה קדרה אסור. [גמ'] אמר רב כיון שנ"ט בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה וכו' א"ל מר זוטרא לרבינא לימא פליג' אדרב' דאמר סלק את מינו וכו'. א"ל אי דנפלה ברוטב רכה ה"נ הב"ע דנפל ברוטב עבה. ומאי קסבר אי קסבר אפשר לסוחטו מותר הותר גם הראשון מפני שנפלט האיסור ממנו) חתיכה אמאי נ"נ (דהא אפשר ליסחט ממנה וליחלק לאחרים שלא קבלו ממנו כלום ואין לנו לאסור עד שיתן החלב טעם בכולן) אלא קסבר אפשר לסוחטו אסור (משנאסרה החתיכה שוב אין לה היתר בסחיטה ואשמעי' דאף ההיתר שבה נעשה איסור להיות כאן שיעור גדול לאסור אחרים הרבה) דאתמר רב ור' חנינא ור' יוחנן דאמרו אפשר לסוחטו אסור שמואל ור"ש ברבי ור"ל דאמרי אפשר לסוחטו מותר (אף הראשון שנאסר) וסבר רב אפשר לסוחטו אסור והא אתמר כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב אמר רב בשר אסור וחלב מותר ואי ס"ד אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא (הרי חלב מעט שנבלע בבשר נ"נ שהרי נאסר וכשחזר ונפלט בשאר החלב הו"ל מב"מ חלב איסור בחלב היתר ורב אית לי' מב"מ לא בטיל). ומסיק הב"ע שנפל ליורה רותחת מבלע בלע מפלט לא פלט. סוף סוף כי נייח הדר פליט כשקדם וסלקו. כתבו תוס' בד"ה אמאי מותר חלב וכו' מכאן הי' מדקדק רבינו שמואל דלמ"ד מב"מ לא בטיל צריך תרי ששים. ששים ברוטב לבטל טעם חתיכת נבלה וס' בחתיכת היתר לבטל הרוטב היוצא מן הנבלה דאזלינן בתר שם הנאסר כיון דנאסר נקרא רוטב. אע"ג דדבר האוסרו הוי מבשא"מ עם הרוטב) ור"י חלק עליו דרוטב הנפלט מן הנבלע אין לו דין מים האסורין שלא להתבטל במים אחרים אלא דין בשר נבלה יש לו שמתבטל שפיר במים שבקדר'. והא דקאמר חלב נבלה היינו דוק' בב"ח שכ"א לבדו היתר וכשנתבשל יחד עשה הכל כנבלה והוי כחלב היוצא מן הטרפה ולכך לוקה על ח"ז חלב הנבלע מח"ז שמנונית בשר אבל מים הנפלטים מן הנבל' אין נאסרין אלא מחמת טעם הנבלה המעורב בהם ואין מצטרפין ללקו' עליהם משום נבלה ומכאן יש להוכיח דתבלין הבלועין מחלב או מדם ונפלו לקדרה מתבטלין בס' ואע"ג דנותנין טעם אפי' באלף מותר דאינו חמור מן האיסור הנבלע בהן עכ"ל ורשב"א מסכים לדברי הר"י. ור"ן מסכים לסברת רשב"ם וכ' דגם ר"ת סובר כן ע"ש. ואפשר לסוחטו עצמו תנאי היא דתני' טפת חלב שנפלה על החתיכה כיון שנתנה טעם בחתיכ' (כלומר כיון שיש בה כדי ליתן טעם באותה חתיכה) החתיכ' עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכו' כולן [ואפילו ניער את הקדרה דאיכ' למימר נחלק לכולן והרי אין בו כדי לאסור אפ"ה אסור] מפני שהן מינה דברי רבי יהודה וחכ"א עד שתתן טעם ברוטב ובקופה ובחתיכו' אמר רבי נראין דברי ר"י בשלא ניער ושלא כסה (המנער את הקדרה מתפשט הטעם בכולה, וכן המכסה אותה מפני שמי השולים עולין עד פיה ויורדין) ודברי חכמים בשניער וכסה. מאי לא ניער אילימ' לא ניער ולא כסה כלל מבלע בלע (ההיא חתיכ') מפלט לא פליט (באחרות את טעם החלב שהחלב בגגה של חתיכה הזה) אלא לא ניער בתחלה אלא בסוף אמאי הא בלע והא פליט (מה שבלעה וחוזרה להיתרה והאיסור שיצא ממנה אין בו כשיעור לאסור) מסבר אפשר לסוחטו אסור (מפני שכולה נעשית איסור וכל הנסחט ממנה אסור וכל הנשאר בה אסור וכיון דאף טעם בשר שבה נאסר חוזר ואוסר האחרו' ואפילו הן אלף דמב"מ לא בטיל) מכלל דר"י סבר כי ניער מתחלה ועד סוף אסור אמאי הא לא בלע כלל [חתיכה ראשונ' יותר מן אחרון ובטפה הזאת אין שיעור לאסור את כולן] אימ' לא ניער יפה יפה (שמא לא ניער תחלה יפה ובלעה ואח"כ פלטה כשניער בסוף ובהא גזרה לא סבר רבי כוותי' אבל בדאפשר לסוחטו אסור ובמב"מ לא בטיל סבר כוותי'). אמר מר ודברי חכמים בשניער וכו' אילימ' ניער בסוף ולא ניער בתחל' (דאע"ג דקבלה את הטעם קאמר רבי דרואה את דברי המתירים הואיל וניער בסוף וחזר ונסחט דקסבר אפשר לסוחטו מותר) הא אמרת נראין דברי ר"י בהא אלא ניער מתחלה ועד סוף וכו' מכלל דרבנן סברי ניער בסוף ולא ניער בתחל' מותר (מדקאמר רואה אני את דבריהם בשניער בתחל' ואין אני רואה את דבריהם מה שהתירו בלא ניער מתחל' והן מתירין אותו בניער שבסוף ומשום סחיטה) אלמא קסברי [רבנן] אפשר לסוחטו מותר. וכ' רש"י בסוף הסוגי' והשתא דקם רבי בשיטתי' דר"י דאפשר לסוחטו אסור ורב ור' יוחנן ור' חנינא נמי כוותי' סברי אע"ג דאפלג עלייהו שמואל ור"ל האמרי' שמואל באיסור' במקום רב ליתא וכו' עבדינן כר' יהודה בין בטפת חלב שנפלה על החתיכ' ולא ניער ויש בה כדי ליתן טעם באותה חתיכ' ובין בחלב הדבוק בחתיכת בשר ויש בו ליתן טעם בה ואפילו אין בו כזית דהוי אח"ש אסור מה"ת וחתיכ' עצמה נעשה נבלה ואין מועילין שאר החתיכו' לבטלה וכולן נאסרו' ואפילו הן אלף דבהא נמי קי"ל כר' יהודה דמב"מ לא בטיל עכ"ל. כ' הרא"ש אפשר לסוחטו אסור פי' איסור שנבלע בהיתר ונתן בו טעם ואסרו וחזר ובישל היתר זה עם היתר הרבה שאפשר לסחוט האיסור הנבלע בהיתר ונחלוק בהיתר האחרון וכו' כיון שנאסרה שוב אין לה היתר בסחיטה שאף ההיתר שבה נעשה איסור וכל היוצא ממנה אסור והוא נשארת באיסורה וכו' וקי"ל אפשר לסוחטו אסור. ולדברי ר' אפרים דלא נחלקו אלא בבב"ח אבל שאר איסורין לא עכ"ל. ולעיל בדף ק' משמע דסובר כר' אפרים ע"ש. ור"ן בהלכו' ס"פ כל הבשר כ' אחר פלפול ארוך וז"ל לפיכך נראה לי דמשום דבב"ח מדינ' אפשר לסוחטו אסור וחנ"נ השוו חכמים דבריהם בכל האיסורין בין שנתערבו במינן או שלא במינן לבב"ח ואנן הכי קאמרי' אי קסבר אפילו בב"ח שאלו נסחט חלבו שבו יהא הבשר מותר מעתה אין איסור בשר מחמת עצמו אלא מחמת חלב שבו וכיון שכן אינו בדין שתהא חנ"נ להצריך ששים כיוצא בה שלא במינה כיון שאפשר לה לחזור להכשרה נמצאת שאין כולה איסור' ואפילו תאמר שאפשר להחמיר בזה מן הטעם שאכתוב בסמוך אכתי אינו בדין שנדון אות' כבשר אסור ושתאסר כל החתיכו' מפני שהן מינה אליב' דר"י שהרי אין איסורה מחמת בשר אלא מפני חלב שבה ולמה נדון אותו כבשר אלא ע"כ קסבר אפשר לסוחטו אסור שגזרת הכתוב כך הוא שכל בשר שנתבשל בחלב נעשה איסור מחמת עצמו ואפילו הוה אפשר לסחוט חלב שבה אסור ומעתה כיון שאיסורו מחמת עצמו בדין הוא שיהי' צריך בששים בשאינו מינו ושיאסר כל החתיכו' אליב' דר"י וכיון דבב"ח הוא כן מן הדין השוו חכמים כל האיסורין לב"בח מדבריהן כל שנתערב' דרך בישול כב"בח הא אלו היינו אומרים בב"ח דאפשר לסוחטו מותר א"כ לא יהא לנו שום דבר שנתערב בו שום איסור שיהא אותו שנתערב בו אסור מחמת עצמו אלא איסור דבר אחר הוא שגורם לו ליאסר בבשר בחלב כבשאר איסורין ולמה נאמר בהן חנ"נ אינו בדין ומש"ה לא שקלינן וטרינן לעיל דף ק' אי קסבר אפשר לסוחטו אסור או לא משום דעיקר אפשר לסוחטו בב"בח ובשאר איסורין משום לתא דידי' מדרבנן. ומ"מ אפשר לסוחטו אסור וחנ"נ אינן ענין אחד בעצמו ומש"ה אתי שפיר לישנא דאמרי' אי קסבר אפשר לסוחטו מותר חתיכ' אמאי נעשה נבלה שהרי הי' אפשר לומר דאע"ג דאפשר לסוחטו מותר ה"מ אי ידעינן בודאי שנסחט ממנו האיסור אבל בסתמ' יש לנו להצריך ס' בכל החתיכה לפי שהאיסור שנבלע בחתיכה