כסף נבחר חלק ב רטו

שבת וחול מצינו נמי למשכח ב' חתיכו' כגון שעשה מלאכ' בין השמשו' דספק יום או לילה וגם אקבע איסור שעש' מלאכה קרוב למו"ש דאקבע איסורא כל היום. וגם אפשר לברר האיסור שיכול לראו' לפי ענין המלאכ' שפעל בשבת לפי מה שיש כמה עבר מן הלילה ואם לא עבר ממנה רק מעט ופעל מלאכ' רבה ממנה א"כ פעל קצת מן היום עכ"ל. ובד"ה אמר וכו' כתבו הא דפריך בכתובו' גבי שנים אומרים מת הבא עלי' בא"ת. פריך התם לר"י דהטעם משום אקבע והתם אקבע איסורא שהית' א"א. וביבמו' דף פ"ח ד"ה והבא וכו' כתבו תוס' אע"ג דרב בעי חתיכה מב' חתיכו' הכא הוי כב' חתיכו' דלר"ז דטעמא דרב משום דאפשר לברר הכי נמי אפשר לברר ע"י הזמה ולר"נ משום דאקבע ה"נ אקבע איסוריה שהיא בחזקת א"א:

[ב.] נדה דף י"ד ע"ב מתני' נמצא על שלה אחר זמן טמאין מספק ופטורין מן הקרבן. תנא וחייבין בא"ת ותנא דידן מ"ט בעי חתיכה א' מב' חתיכו' (דתנא ברא סבר יש אם למסורת ותנא דמתני' סבר יש אם למקרא):

[ג.] כ' הר"ן בהל' פ' יה"כ על הא דאיתא התם דצריך להוסיף מחול על הקדש והוא באיסור עשה. וז"ל יש לשאול זמן תוספ' זה אימת בעוד שהשמש זורח א"א דהא תנן ובכולן מתירין ב"ה עם השמש וא"א שיהי' בזמן בין השמשו' שהרי תוספ' זה בעשה וביה"ש ספק כרת וחייב א"ת ובשני ביה"ש חייב חטאת. ומסיק דמשע' שאין השמש זורחת עד שמתחיל ביה"ש יש ג' מילין ואותו זמן ראוי לתוספ' ותוספ' ביציאתו משכח' כדאיתא בירושלמי דברכו' ובלבד שיתחמו תלתין כוכבין דדמיין חדא כוכבתא כלו' רצופין במקום א' היו מפוזרים אסור בעשיית מלאכה משום תוספ' עכ"ל. ובפ' המביא כדי יין על הא דאמרי' תוספ' ענוי יה"כ דאוריי' והני נשי אכלי עד שחשכ' ולא אמרי להו ולא מידי וכו'. כ' הר"ן ול"נ כיון שצות' תורה תוספ' צריך להוסיף מחול על החדש איזה זמן חוץ מן הזמן שהוא נזהר בו מן הספק שאם לא כן לא הי' צריך להזהיר על התוספ' וזה על דעת מי שסובר דמאי דאמרינן ספקא דאוריי' לחומרא מדאוריי' היא עכ"ל. ושעה"מ בהל' טומאת המת הקשה דברי הר"ן אהדרי. דממ"ש ביומא מוכח דס"ל דשבת וחול מקרי איקבע איסורא אף בביה"ש ראשון דלא כתוס' בכריתו'. וכן משמע דעת הרא"ש שם. וא"כ איך אמר כאן בביצה וזה על דעת מי שסובר וכו' הא בכה"ג בחתיכה מב' חתיכו' לכ"ע מדאוריי' אסור וכו' ע"ש (עמ"ש בכלל תרי ותרי):

[פסק] [ד.] כ' הרמב"ם בפ"ח משגגו' אינו חייב באשם תלוי עד שיהי' שם איסור קבוע כיצד אכל חלב ספק אם היה כזי' או פחו' מכזית או שהיתה חתיכ' חלב וחתיכ' שומן ואכל א' מהן וכו'. שבת וחול ועשה מלאכו' בא' מהן ואין ידוע באיזה יום עשה מביא א"ת אבל אם הית' לפניו חתיכה. אחת ספק שהוא חלב ספק שומן פטור שאין כאן איסור קבוע וכו'. כ' לח"מ מדסתם רבינו ואמר שבת וחול וכו' משמע אפילו שעשה מלאכה ע"ש בין השמשו' מקרי אקבע איסורא כיון דהוא בהכנסת שבת. ולא צריך לאוקמי כמ"ש תוס' שם עכ"ל. (וכן משמע מרש"י בשבת דף ל"ה דבע"ש חייב א"ת. אמנם מרבינו אין הכרע דנקט לישנא דמתני' דכריתו' שם כדרכו). ובהל' ד' כ' מי שהיו לפניו ב' חתיכו' וכו' ובא אינו ישראל ואכל הראשונה וישראל את השנייה חייב א"ת הואיל והיה שמה איסור קבוע. כ' כ"מ ק' דהאי טעמא ר"נ אמרה ורבא ור"ז יהבי טעמא אחרינא ולהני טעמי אמרי' דפטור וכרבנן וכיון דרבא בתרא ור"ז נמי ס"ל כוותי' ואתי כרבנן אמאי שבקינהו ופסק כר"נ וכרבי דיחידאה וצ"ע. ע"ש בלח"מ מה שתירץ. ובפ' י"ח ממעה"ק הל' י' כ' א"ת וחטאת העוף הבאה על הספק שהקריבן בחוץ פטור שהרי לא נקבע האיסור. וכ' הראב"ד לא ידעתי מאין הוציא זה וכו'. ותמה עליו הכ"מ דהא תניא בכריתו' (דף י"ח) השוחט א"ת בחוץ ר"מ מחייב וחכמים פוטרין וצ"ע:

(כלל ע) חתיכה נעשה נבלה או לא [א.] חולין דף ק' דרש רבה בב"ח חתיכ' של נבלה ושל דג טמא (שנתבשלה עם חתיכו' היתר ומכירה) אינה אוסרת בפליטתה) עד שתתן טעם ברוטב ובקופ' ובחתיכו' אוקי רב אמורא ודרש כיון שנתן טעם בחתיכ' (אחת שהית' בצדה תמיד או שנתבשלה תחלה עמה קודם שיתן שאר החתיכו' בקדר' ולא היה בזו ס' באיסור) חתיכה עצמה נ"נ ואוסר' החתיכו' כולן מפני שהן מינה (חתיכ' זו שקבלה טעם הנבלה נעש' נבלה עצמה) א"ל רב ספרא לאביי מכדי רב כמאן אמרה לשמעתי' כר"י דאמר מב"מ לא בטיל מאי איריא כי נתן טעם אפילו כי לא נתן טעם נמי בחתיכ' שבצדה לא בטלה נמי דהא נבל' גופה מינייהו הוא) א"ל הב"ע כשקדם וסלקו (לאיסור וסילק הרוטב קודם שיתן האחרו' בקדרה הלכך נתנה טעם בראשונה ה"ז חוזרת ואוסרתן ואי לאו במאי מתסרי ואשמעי' דחתיכ' עצמה נ"נ לאסור חברותיה בפליטתה) רבא אמר אפי' תימא לא קדם וסלקו הוי מין ומינו ודבר אחר וכל מין ומינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו ושאין מינו רבה עליו ומבטלו. כתבו תוס' בד"ה כשקדם וסלקו וא"ת למה לי שחתיכ' של היתר קבלה טעם אפי לא נתנה בה טעם נמי דהא במינה אוסר' בכל דהו ואומר ר"ת נהי דהיא גופא מתסרא בכ"ש מ"מ לא אמרינן שתעש' נבלה לאסור את האחרו' כיון שהיא עצמה לא נאסרה אלא ע"י כל שהו. ור' אפרים הי' אומר דאפילו כי נתנ' טעם אין ההיתר נ"נ שיצטרך ס' כנגד כל החתיכ' אלא נגד האיסור הבלוע. הלכך לרב דמב"מ לא בטיל כשחתיכ' קבלה טעם מן הנבלה חשיב כאילו האיסור בעין ואוסר' כל החתיכו' במשהו אבל אם לא קבלה טעם הוי האיסור כמאן דליתא דלא הוי כאלו הוא בעין ולא אסר אלא חתיכ' שאין ההיתר נעש' איסור ולא אסר שאר חתיכת ודוקא גבי טפת חלב אמרי' לקמן דחנ"נ וצריך ס' כנגד כל החתיכ' ולא סגי בביטול טפה לחוד משום דכל חד באפי' נפשי' שרי וכי אתנהו בהדדי אסור הלכך הבשר עצמו נעשה איסור ולוקה אם אכל חצי זית מבשר וח"ז מחלב ולכך צריך ברוטב ס' לבטל כל החתיכה שנפל עליה טפת חלב אבל חתיכ' היתר שבלעה טעם נבלה ונאסרה וחזרה ונ"ט ברוטב א"צ אלא ס' לבטל האיסור שנבלע בחתיכה וא"צ שיעור ס' של אותה חתיכה וכו' ע"ש שהאריך בראיו' ולפי פי' ר' אפרים ניחא מה שצותה תורה להגעיל כלי מדין דהשתא יורה גדולה שא"א להגעיל בתוך כלי אחר היכא משתריא הא אין במים ס' לבטל האיסור ואי שיחזור ומגעילו בשניי' והלא המים הראשונים נעשו נבלה וחוזרין ואוסרין ואי לא משערין אלא באיסור עצמו ניחא (כי לא נעשה כולו נבלה ומעט איסור הנפלט מן היורה חוזר ונבלע בתוכו ומגעיל שנית ואותו מעט איסור בטל בס' במים הרא"ש). וכ' הרשב"א בחדושיו בשם רמב"ן שלא נראו לו דברי תוס' במ"ש היכא שלא נאסר אלא במשהו שאין אוסר השאר אלא למאן דאית ליה חנ"נ אפי' בשלא קבלה טעם קאמר והכא לאו נ"ט ממש קאמר אלא כיון שנתבשלה עמה בקדירה ואסרה קאמר משום דודאי חדא בחדא יש בה בנ"ט נקט האי לישנא עכ"ל. ור"ן כ' וז"ל ול"נ דכל שלא נ"ט בחתיכה אע"ג דמתסרא לא חשיב איסורא למימר בה חתיכה עצמה נ"נ וכל שאינה נ"נ אינה אוסרת כל החתיכות אע"ג דאמר ר"י מב"מ לא בטיל לא שמעינן ליה הכי כל שטעם אחר של היתר מעורב בו וכו' עכ"ל: