כסף נבחר חלק ב ריד

וכ' ב"י בשם הרבה גדולים שאין צריך לגרור כולה אלא חרטום דכל מה שנעשה בהכשר כשר אבל אם עשה רי"ש כמין דל"ת אפשר דלא דמי למ"ם פתוחה שבין הגג ובין הירך נעשה בפסול וצריך שיגרור כולה. והרד"ך כ' שגם מ"ם פתוח' צריך לגרור כולה וב"י הסכים לסבר' ראשונ'. ואם נוגעת אות לאות בין מלמעל' ובין מלמטה מועיל תיקון ולא דמי לח"ת. וכ' כלל כל שפסול מחמת גוף צורת האות כגון נדבק רגל הה"א למעל' בגגו וכדומה אסור להפריד דהוי ח"ת ומה שאין פסול בגוף צורת החות כגון נדבק אות לאות לא הוי ח"ת ועוד כלל מה שנעשה בפסול צריך לגרר וגו'. ומרדכי כ' בשם הר"ץ אם נדבק רגל ה"א לגג או רגל קו"ף לגגו פסול משום ח"ת ולבסוף חזר בו הר"ץ והכשיר. וב"י הסכים לדבריו הראשונים. וכ"כ רשב"א בתשו' רגל הקו"ף הדבוק גורדין הרגל וחוזרין וכותבין וא"צ לגרוד כל האות כי הגג כדין נכתב וכו'. ע"ש שהאריך:

(כלל סח) חרש דעתא צילותא או לא [א.] יבמות דף קי"ג אמר ר' חייא בר אשי אמר שמואל אשת חרש אין חייבין עליה אשם תלוי (דנימ' ספק א"א היא ספק הי' בו דעת ספק אין בו וכו' דודאי אין לו שום קנין מן התורה) לימא מסייע לי' חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה. ואלו הן חרש שוטה וקטן וכו' הוא דאמר כר' אלעזר דאמר תרומת חרש לא תצא לחולין מפני שהוא ספק והכא אינו חייב אשם תלוי דבעינן חתיכה אחת מב' חתיכו' וכו' ואיכ' דאמרי אמר שמואל אשת חרש חייבין עליה א"ת מיתבי חמשה לא יתרומו וכו' סבר לה כר"א בעא רב אשי מ"ט דר"א מפשט פשיט דחרש דעת' קלישת' ומיהו מספק' לי' אי דעת צילות' או לא ולעולם חדא דעתי' (כלו' קלישת' דקה ומועטת שאין מחודד להבין כשאר בני אדה ומיהו מספק' או דעת צילות' אותה קצת הדעת שיש לו אם צלולה היא ובמה שנותן דעתו ודאי כוונתו כוונה אי לאו דעתו צלולה ולעולם כל ימיו חדא דעת' אית לי' דאינו עתים חלים) או דלמ' פשיט' לי' דדעתי' קלישת' ולא צילות' והכא היינו טעמ' כיון דעתים חלים ועתים שוטה למאי נ"מ להוציא אשתו בגט אי אמרת חדא דעת' כקדושין כך הגירושין ואי אמרת עתים חלים קדושי מצי מקדש גירושי לא מצי מגרש תיקו. ובשבת דף קנ"ג גבי מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי אבעי' להו חרש וקטן (אם יש עמו חרש וקטן למי יהיב כיסו לשאת) מאי אליבי' דר"א לא תבעי לך דתני ר' יצחק אומר משום ר"א תרומת חרש לא תצא לחולין מפני שהוא ספק כי תבעי לך אליב' דרבנן (דאמרי לאו דעת' צילות' ולענין מצות הרי הוא כקטן) וכו'. כתבו תוס' דהכ' משמע דהל' כרבנן וביבמו' משמע דהל' כר"א דשמואל סבר כוותי' עכ"ל. ובמס' תרומו' פ"א כ' ר"ש וז"ל ירושלמי מאן תנא חרש דאין תרומתו תרומ' דלא כר' יהודה דתני' אמר ר"י מעשה בבניו של ר' יוחנן הגודגד' שהיו חרשים והיו כל טהרו' שבירושלים נעשין על גביהן וכו' ועוד תנא ביבמו' ר"א אומר תרומ' חרש לא תצא לחולין מפני שהוא ספק ומשמע התם דה"ה אשת חרש ספקא היא וחייבין אשם תלוי ולפי הך סברא לר' יהוד' דהכא מייתי ראי' מבניו של ר"י חרש ודאי חייבין על אשתו משום א"א דקסבר דעת חרש צילותא וכו' ולכאורה דר"י הגודגד' כר' יהודה דמאי דעבדי בניו ע"פ אביהן עבדי ותימא דאמרי התם ביבמו' העיד ר"י בן גודגד' על החרשת שהשיאה אביה שיוצאה בגט ואמר רבא מעדותו של ר"י אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי וחזר ואמר כנסי ש"ח זה מגורש' מי לא אמר ר"י לא בעינן דעתה ה"נ לא בעינן דעתה. והשתא מנא לי' דלמא כר' יהודה ס"ל דחרשת דעתה צילותא ועוד מאי פריך התם פשיטא דמאי פשיטא כיון דאיכא למימר דסבר כר"י וי"ל דסוגיא דהתם כרבנן דפליגי על ר' יהודה דמסיים בתוספתא ובירושלמי אמרו לו משם ראי' שהטהרו' אין צריכו' מחשבה ונעשי' ע"ג חרש ש"ו אבל תרומה צריכה מחשבה ומתני' דיבמו' מוכחא דאתיא כרבנן מדקאמרו לו אף זו כיוצא בה וכו' עכ"ל. (עיין בכור שור גיטין נ"ה שכ' דרמב"ם מפ' הא דאמרינן חרש שדברו בו חכמים בכל מקום הוא אינו שומע ואינו מדבר ה"מ היכי דכתיב חרש בהדי שוטה אבל אם מוזכר שלא אצל שוטה יש במשמע מדבר ואינו שומע וכו'):

[פסק] [ב.] הרמב"ם פ"ד מתרומו' כ' חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה וכ"כ ש"ע י"ד סי' של"א ובפ"ד הל' ט' מאישו' כתב קדושי חרש וחרשת מדברי סופרים. וכ"כ ש"ע אה"ע סי' מ"ד. ע' תשו' מהרי"ל סי' קצ"ו שהוכיח דחש"ו בני מצו' נינהו ופקחים מוזהרין עליהם דאי הוה כבהמה יפסל שחיטתו אפי' אחרים עע"ג כשחיטת כותי דפסלי' מוזבחת וכו' אלא ודאי דאיתא בזביחה דהא מוזהרין עליהם שלא להאכילן נבלו':

(כלל סט) חתיכה אחת משתי חתיכות עניינו הא דחייבה תורה אשם תלוי על הספק אם סגי בחתיכה א' שיש בה ספק או צריך להיו' (ב' חתיכו') א' של איסור ואחד של היתר ואכל חד מינייהו הוא המביא אשם תלוי:

[א.] כריתו' דף י"ז ע"ב אתמר רב אסי אמר חתיכ' א' שנינו (אכל חתיכה א' קסבר שומן הוא ואח"כ נודע לו שספק הוא היינו דקתני מתני' ספק אכל חלב וכו' מביא אשם תלוי) חייא בר רב אמר חתיכה משני חתיכו' שנינו וכן אמר ר"י אמר רב היו לפניו ב' חתיכו' אחד של שומן וא' של חלב אכל א' מהן ואינו יודע איזה מהן אכל חייב חתיכ' א' ספק של חלב ספק של שומן ואכלה פטור אמר רבא מ"ט דרב דאמר קרא ועשה אחת מכל מצו' ה' וגו' עד שישגוג בשתים (מצות כתיב מצוות קרינן דמשמע אחת מתוך שתיים) (והכי אמרינן נמי לעיל דרב אסי סבר יש אם למסרת מצו' כתיב וחייא בר רב סבר יש אם למקרא מצות קרינן) איתבי' אביי כו' חייבין עליו אשם תלוי דברי ר' אליעזר אמר לו ר"א סבר יש אם למסרת מצו' כתיב. אמר ר' זירא מ"ט דרב קסבר ב' חתיכו' אפשר לברר איסורו חתיכ' א' א"א לברר איסורו מאי איכא בין טעמא דר"ז לטעמא דרבא איכא בינייהו כזי' ומחצה לרבא ליכא מצו' ופטור לר"ז אפשר לברר איסורא וכו' אמר רב נחמן מ"ט דרב קסבר ב' חתיכו' אקבע איסורא חתיכה א' לא אקבע איסורא. מאי איכא בין אקבע לשאי אפשר לברר. איכא בינייהו כגון שהיו לפניו ב' חתיכו' א' חלב וא' שומן ובא נכרי ואכל את הראשונ' ובא ישראל ואכל את השנייה לרבא ליכא מצו' בעידנ' דאכל ישראל. לר"ז א"א לברר איסור'. לר"נ איקבע איסורא וכו'. ומוכח מסוגיא דהתם דר"א סבר חתיכה א' ולא בעי לא מצו' ולא אפשר לברר ולא איקבע. וגם ר"מ לא בעי קביעותא לאיסורא דתניא השוחט אשם תלוי בחוץ ר"מ מחייב (משום שחוטי חוץ אע"ג דאיכא למימר שמא לא אכל חלב ואשם זה חולין הוא דלא בעי קביעו' לאיסור) וחכמים פוטרין (דלא איקבע איסורא דשמא חולין הוא). וגם מתבאר שם דרבי ס"ל בא נכרי ואכל הראשונ' וישראל השנייה דחייב ועכצ"ל אליבא דר"ז ורבא רבי סבר לא בעינן ב' חתיכו' ולר"נ מצי רבי סבר דבעינן ב' חתיכו' וחייב כיון דאקבע איסורא ע"ש כל הסוגיא. וע' בשעה"מ פ"ט מטומאת המת דנראה מתוך דבריו דלרבנן דס"ל דבאכל נכרי את הראשונ' אינו חייב משום דבעינן איקבע איסורא השתא ורבי ס"ל דכל דמעיקרא אקבע איסורא חייב אשם תלוי עכ"ל. כתבו תוס' ד"ה מדסיפא גבי